שחור זה השקוף החדש  – פודקאסט (עונה 3) צילום: פלאש90

שחור זה השקוף החדש – פודקאסט (עונה 3)

SHIFT באוויר – פרק 21 – עונה 3

את העונה השלישית אנחנו מקדישות למאבקים הכי חמים לשינוי חברתי, והפעם, פרק אקטואלי במיוחד.
(תמלול הפרק במלואו – למטה)

מזל ביסהוור: "הייתי מאוד מאוד שונה בנוף והנוף גם הגיב לשונות שלי. הלכתי באוניברסיטה, אף אחד לא קרא לי כושית, אף אחד לא הצביע עלי והתייחס אלי כאילו אני איזה חיה בקרקס… אבל מה שכן קרה זה מן ככה בניואנסים מאוד מאוד קטנים, מן חוויה כזאת של, זה קצת מצחיק להגיד, חוויה של שקיפות. שעם הזמן הלכה ונעשתה מאוד מאוד חזקה…"

פרק תחילת העונה מוקדש למאבק יוצאי אתיופיה בגזענות הישראלית, זו שהם פוגשים ברחוב וגם הממוסדת יותר – שבאה מהרשויות.
בשיחה עם מזל ביסהוור, פעילה מרכזית, נשמע על ההפרדה השיטתית של האתיופים לצורך "שילוב" לכאורה, על נקודת המפנה במאבק שמוביל הדור הצעיר, ועל איך כל זה משתקף במסע האישי שלה.

את הפרק הזה הקלטנו שבועיים לפני הריגתו של סלומון טקה, ואירועי המחאה שהתפרצו בעקבותיו. אבל באופן לא מפתיע כל הנושאים שעלו בראיון עלו בעוצמה כפולה ומכופלת במהלך ההפגנות.

SHIFT באוויר – הפודקאסט של שתיל לשינוי חברתי.
מוזמנות/ים להצטרף לקבוצת הטלגרם

אולפן הקלטות: מועדון הכוכב השמיני, הרצליה
איש הסאונד, עיבוד והפקה מוזיקלית של אות הפתיחה: מרסיאל בוחסירה
יעוץ מקצועי: מאיה קוסובר
תחקירנית ועוזרת הפקה: אלונה קדם
עורכת: גלית יחיא-צפדיה
מגישות: מירנה קציר וגלי בסודו

לינקים:

תמלול הפרק:

מבחינתנו, במקרה זה טוב משמע אוזניים ממראה עיניים, אבל למי שבכל זאת מעדיפ/ה:

מירנה: אנחנו שומעים ברקע קולות מההפגנות שהתפרצו בעקבות ההריגה של סלומון טקה על ידי שוטר בסוף יוני 2019. הפרק הבא אמנם הוקלט כשבועיים לפני כן, אבל עוסק באותם נושאים שאחר כך עלו בהפגנות.

מירנה: יש לנו זוג חברים. הוא אתיופי. היא מה שנקרא פרנג'ית – לבנה. איזה ערב הם הולכים יחד ברחוב בשכונה שלהם ונעצרת לידם ניידת משטרה. אני כבר רואה אותך מחייכת מזל. וככה מעל הראש של בן הזוג הם פונים אליה ושואלים אותה – 'הכל בסדר?' 'את צריכה עזרה?'. זה סיפור שמסתובב אצלנו בסביבה כבר הרבה זמן, וכל פעם שאני נזכרת בזה אני מתרגזת. יש כל כך הרבה הנחות מתחת לדבר הזה. ומכולן הכי מקוממת אותי שבקונסטלציה הזאת של שחור ולבן, אז הלבן קורבן והשחור פוגע.
גלי: עם הנחת המוצא הזאת שהשחור הוא תמיד זה שפוגע, חיים הרבה מאוד אנשים שחורים בישראל. בפרק שלנו היום יעסוק בדיוק בנושא הזה. נסתכל דרך העיניים של אישה אחת, אתיופית, שנאבקת בגזענות שיש במדינה כלפיהם.
מירנה: אנחנו כאן עם מזל ביסהאוור. פעילה במאבק. אמרתי נכון את השם?
מזל: נכון, אמרת נכון.
מירנה: ייאי. מזל היא פעילה במאבק בגזענות כלפי יוצאי אתיופיה בישראל. וממש לאחרונה היא גם דוברת של אגודרת יוצאי אתיופיה. היי
מזל: היי. שלום
גלי: אגודת יוצאי אתיופי או יהודי אתיופיה?
מזל: אגודת יהודי אתיופיה.
גלי: כן, כן. יש, מודעת להבדל
מזל: בדיוקים. זה חשוב.
גלי: כן, כן. אז רק לומר שאנחנו כאן מירנה וגלי בשיפט באוויר הפודקאסט של שתיל על שינוי חברתי. ובכל פרק אנחנו מביאות את הסיפורים שמאחורי מאבק אחד לשינוי.
מירנה: נתחיל
גלי: יאללה.
(אות פתיחה)

מירנה: מזל, את נולדת בקריית גת בשנות התשעים
מזל: או, את מפרגנת לי (צחוק) סוף שנות השמונים.
מירנה: סוף שנות השמונים. דווקא להיות בוגרת יותר זה קרדיט.
יש רגע בילדות שלך שאת חווה גזענות?
מזל: אה… אני יכולה לחשוב על כל מני סיטואציות שבהן אני הולכת והמילה כושית נזרקת לאוויר. אחת הסיטואציות היותר קשות שהיו לי דווקא כשהייתי נערה. הייתי מדריכה בקיטנה בקריית גת, קייטנה עירונית. ואני חושבת שהסיטואציה הזאת היא אחת החקוקות ביותר בגלל שהיה שם איזשהו אבסורד של יחסי כוחות. אני הייתי מדריכה בת 14-15 וכל האוטובוס היה ילדים בכיתה ד'-ה-ו'. אבל באיזשהו שלב היה שם איזשהו טריגר וכל האוטובוס התחיל לצעוק כושית, כושית, כושית.
מירנה: וואו
מזל: וזה היה סיטואציה מאוד מאוד לא פשוטה. אז היא ככה, אני חושבת שזה אומר משהו על ה, על השימוש במילה הזאת ועל החוויה הזאת של הנחיתות שמצטרפת לעניין של הצבע עור. שבסופו של דבר בדרך כלל כשמתייחסים לצבע עור, מתייחסים אליו עם איזשהי תפיסה מוטמעת של נחיתות. וזה עושה משהו.
מירנה: ואז עם התפיסה הזאת, את מגיעה לאוניברסיטה
אני כשהגעתי לאקדמיה הייתי בת 21, 22, משהו כזה. לא במודעות, לא בתוך השיח הזה, ממש. כל השאיפה שלך זה לחיות את החיים שלך הפשוטים בהכי רגיל שיש, ליצור חברויות, וכשהגעתי לאוניברסיטה אז זה לא כל כך צלח.
מירנה: למה?
מזל: לי באופן אישי היה מאוד קשה להודות בזה ואחר כך גם להסביר את זה. אני חושבת שגם אנשים שמכירים אותי מחוץ לאוניברסיטה היו מאוד מופתעים לגלות שלא כל כך הצלחתי לרכוש חברים בקמפוס, זה משהו שהיה לי מאוד מאוד קשה. הרגשתי הרבה פעמים מאוד לבד, כי בחיים שהם לא בתוך האוניברסיטה אני בסך הכל ייצור די חברותי, שמצליח לעשות רעש וליצור קשרים. אז זה משהו שגם קשה להודות בו, קשה להבין אותו, ואז קשה להגיד אותו בפה מלא. אני קצת קשה לי להגיד מה הסיבה המדויקת לדבר הזה. אני יכולה לתת את ההשערה שלי, את הפרשנות שלי
מירנה: שהיא
מזל: שהיא, אני הייתי מאוד מאוד שונה בנוף והנוף גם הגיב לשונות שלי. אף אחד, הלכתי באוניברסיטה, אף אחד לא קרא לי כושית, אף אחד לא הצביע עלי והתייחס אלי כאילו אני איזה חיה בקרקס. זה לא מה שקרה. אבל מה שכן קרה זה מן ככה בניואנסים מאוד מאוד קטנים, מן חוויה כזאת של, זה קצת מצחיק להגיד, חוויה של שקיפות. שעם הזמן הלכה ונעשתה מאוד מאוד חזקה. זה מצחיק להגיד כי אני מדברת על שחורות ועל המשמעות שלה ועל השונות שלי וזה, אבל בסופו של דבר נוצרת מן חוויה כזאת של שקיפות כי את מרגישה שאת שונה, ואנשים ממש ממש מנסים להתעלם מזה. עד כדי כך מנסים להתעלם מזה שבסוף הם מתעלמים ממך גם. מהבן אדם שאת. 7:24
ואת הופכת להיות משהו שאת לא בטוחה שבכלל רואים אותו.
גלי: זה מן אוקסימרון ,אוקסימרון כזה. שהשחור הוא שקוף
מזל:כן, כן. באיזשהו מקום אנשים מעדיפים להסתכל מעל זה. אחת הדוגמאות שנתתי זה סיטואציה שבה יש מישהו עם איזשהי מגבלה פיזית או לפעמים אנחנו עולים לאוטובוס ואנחנו רואים מישהו כזה ואנחנו כל כך רוצים לא לעשות מזה עניין שבסוף אנחנו רואים דרכו רואים מעליו פשוט מתעלמים מזה לגמרי
מירנה: אז זאת אומרת בעצם שיש קושי לגעת בזה שיש שונות
מזל: כן כן אני חושבת שהקושי לגעת בזה קיים גם היה קיים מהצד שלי וגם מהצד של הסביבה שהייתי בה, זה המעטים שכןהצלחתי ליצור איתם קשרים משמעותים זה אנשים שהיו מספיק בטוחים בעצמם בשביל ליצור איתי את הקשר הזה .
מירנה: ואז את עזבת את הכל ואז את עזבת את הכל באוניברסיטה ואז את נסעת לחו"ל
מזל: נכון נכון
מירנה: משהו אחר קרה לך שם נכון?
מזל: וואה וואה וואה אה.. אני חושבת שה…הצורך שלי לעצור את ה.. לימודים ו..זה היה זה היה משהו שהוא לא עוד לא היה מומשג אצלי בראש, רק ההבנה שאני מרגישה לא בטוב ומשהו לא בסדר ואני צריכה רגע לעשות הפסקה ולהבין מה קורה. באיזשהו שלב זה מה שקורה. את נדרשת להתמודד עם הדברים. והייתה לי ככה הזדמנות להגיע לארצות הברית ודרך אה.. אהה אחת השליחיות של הסוכנות להתנדב במחנה קיץ. כן אני הייתי הכי מבוגרת שם בת 25
מירנה: קשישה
מזל: מאוד. והגעתי לארצות הברית וזה היה נראה לי ממש ממש טוב משהו גם במרחק הגיאוגרפי שיעזור לי ואז אני מגיעה לשם וזה קצת עצוב להגיד אבל לראשונה בחיי אני מרגישה שאני נמצאת בסביבה שמסתכלת עלי ולא רק מסתכלת עלי אלא גם רואה אותי. זאת אומרת זה הכי קרוב שהצלחתי להיות אינדיבידואל
מירנה: למה דווקא שם?
אני חושבת שהרבה מזה קשור לזה שכל העניין של גזענות שכמובן שארצות הברית ממש לא נקיה וחפה מהתמודדות הזאת אבל היא מתמודדת עם זה. זה דברים שנמצאים על פני השטח הרבה יותר מאשר אצלנו,
מירנה: מדברים על זה את אומרת
מזל: מדברים על זה יש מודעות לזה את יכולה להתקל גם בסיטואציות של אה.. פרופיילינג, אהה. גם זה קרה לי אגב
מירנה: מזל מדברת על פרופיילינג, שזו שיטה שמשמשת את מערכות הביטחון לסיווג מסוכנות של אנשים לפי תכונה חיצונית אחת. למשל
מירנה: שזה אומר מה?
מזל: שזה אומר שהכרתי שמה בחור הוא היה שחור ופעם הוא החזיר אותי הביתה אה.. טרמפ וניידת משטרה עצרה אותנו ו..
מירנה: אוי נורא מוכר
מזל: כן מאוד מוכר
מזל: וכזה.. עכשיו זה גם קטע את מגיעה מארצות הברית בחורה כמוני הם ישר רואים שאת לא מקומית גם הרבה מהם יודעים להגיד ממוצא אתיופי. והשוטר -בסיטואציה הזאת אני הייתי הלבנה השוטר בא אלי ושואל אותי: Mam, are ok everything is fine?, כאילו ואני כאילו כן הכל בסדר אני… לא בתודעה בכלל של הדבר הזה כל הדברים האלה קורים בלי שאני בכלל אין לזה שום מילה בראש שלך את לא באמת מבינה כל מה שאני אומרת לך עכשיו זאת תוצאה של עיבוד מאוד מתמשך שעשיתי ברגע שחזרתי לארץ ואני בהרבה מובנים עדיין עושה. אה… אז שם באמת פעם ראשונה שרואים אותי וגם בתוך הראיה הזאת היה גם את הענין המאוד מאוד ספציפי ש.. שנאי ממוצא אתיופי ובניגוד לתפיסות ולסטריוטיפים פה בארצות הברית אמ… כמובן
מירנה: אתם מדורגים יותר גבוה
מזל: כן זה לא נעים להגיד
מירנה: בהיררכיה הגזעית, אוי ואבוי
מזל: לא יודעת אם מדורגים מאוד מאוד גבוה אבל את לא, את לא מקומית ונשים אתיופיות נחשבות מאוד מאוד יפות ומאוד אינטליגנטיות בקיצור כל הסטריוטיפים שיש פה רק תמונת מראה שלהם וזה… פשוט טלטל אותי אני כאילו לא ידעתי שזה יכול לקרות. פגשתי את אתיופים שהם כזה סופר מוערכים ההוא פרופסור באוניברסיטה ו.. ההיא לא יודעת מה, מגיעה מהתחום של אה.. של יופי ו.. מדיה ו..אני כאילו פתאום קלטתי שהדימויים האלה לא..
גלי: השתדרגת במעמד החברתי שלך
מזל: ממש וגם זה היה עניין לא פשוט את יודעת
מירנה: כי מה זה קשור אליך? זה…זה קשור רק ל
מזל: ואני גם לא יודעת (מירנה לחיצוניות) ואני לא יודעת איך אני מרגישה בנוגע לזה שהשתדרגתי על בסיס המוצא שלי גם זה לא לגמרי יושב טוב אבל
גלי: שוב פעם היית לא אינדיווידואל
מזל: כן
גלי: הייתי שייכת רק למוצא
מזל: כן אבל לטובת התהליך כן לקחתי את עצמי את הטלטלה שחוויתי מזה שאני נתפסת אה..ם כמשהו או כ.. קודם כל כאינדיוודואל הרבה פעמים עם כל המטענים והתפיסות אה.. וגם כמישהי שמגיעה ממקום של חוזק. ממש חוזק.
מירנה: ואז חזרת אחרת לישראל, נכון?
מזל: חזרתי לישראל קודם כל זה זה קצת יותר מורכב כי גם המפגש שלי עם ישראלים בארצות הברית היה מאוד מאוד לא פשוט בעקבות המפגש שלי עם ישראלים בארצות הברית זאת הייתה פעם ראשונה שאמרתי לאנשים שאני לא מוכנה לשמוע את המילה כושי לייידי אני עד אז הייתי מה צבע שחור זה לא נוגע בי תעשו מה שאתם רוצים תקראו לי כושית אני לא מתרגשת מזה זה לא פוגע בי זה לא… איזשהו ניסיון לעשות פיצוי יתר כאילו ומראש לבטל את הדבר הזה בצורה לא מודעת משהו שמייצר המון ניכור עצמי. המון
גלי: וב-2015 קורה משהו, מה קורה שם שמצית אצלך אש?
מזל: מה שקורה ב-2015 זה הסרטון שמגיע לחדשות שבו רואים חייל ממוצא אתיופי, שמותקף על ידי שוטרים. אההם. קשה לי להגיד כאילו שזה פשוט הסרטון זה מרגיש לי כאילו הסרטון הוא היה ה… הדומינו האחרון שהיה צריך ליפול ליפול סליחה בשביל ש..כל המידע הזה שאספתי ב..ארבע חמש שנים של לפני יהפוך להיות איזשהי תמונה ברורה שצפה ועולה לתודעה שאי אפשר להתכחש אליה אה..
גלי: זה בעצם החלק האחרון בפאזל (מזל זה בעצם החלק האחרון) שמסדר לך את התמונה
מזל: בדיוק זה מסדר לי את התמונה ואז את כבר לא יכולה להתעלם את כבר לא יכולה לנסות להיות באיזשהי תודעה של (גלי: את יכולה לנסות לתאר התמונה הזאתי שמצטיירת לך?)
מזל: הדבר הראשון והמרכזי זה תחושה של חוסר הוגנות. תחושה ממש ממש גדולה של כעס וכאילו ותחושה של עוול אני רוצה לצעוק ולהגיד זה לא פייר זה לא פייר
גלי: מה לא פייר
מזל: זה לא פייר זא.. שלא שכל הזמן מאתגרים את הישראליות שלי כל הזמן מאתגרים את את ה…שייכות שלי למקום הזה שנולדתי וגדלתי בו כל הזמן מאתגרים את המקום שההורים שלי מגיעים ממנו את הסיפור שלהם את הנרטיב שלהם את החוזק שלהם אה…תחושה והרבה מאוד כעס שכאילו ששיקרו לי על עצמי שכל החיים אני מקבלת איזשהם מסרים שאני מגיעה ממקום שהוא חלש יותר ומסכן יותר ותמיד צריך יותר עזרה ותמיד צריך לעבוד קצת יותר קשה, מקום שספק אם יש לו משהו לתרום, כל ההצלחות שלי הן למרות שאני ממוצא אתיופי. זו תחושה, זו תחושה מאוד מאוד מתסכלת ש… אני לא רוצה להשתמש במלים שהן בוטות, אבל את רוצה להגיד לכולם לכו לעזאזל, לכו לעזאזל, אני לא רוצה את האישור שלכם.
גלי: נחזור לחייל הזה ששמו?
מזל: ששמו דמס פקדה. ושהוא חוטף מכות ואת רואה את זה, ומה את עושה?
מזל: מזדעזעת. אני באותו רגע
גלי: את מכירה אתו אישית?
מזל: אני לא מכירה אותו אישית, אבל אני לא צריכה. כשאני רואה את הסיטואציה הזאת אני רואה את עצמי. אני חווה את זה. אני לא אקח ממנו את החוויה הנוראית הזאת ואת הזכות שלו לכעוס עליה. אבל היכולת שלי להזדהות עם החוויה הזאת היא הרבה מעבר. זאת אומרת, אני לגמרי יכולה לראות סיטואציה שבה אני או האחים שלי נמצאים שם. ואני קודם כל בשוק ואני לא מגיבה. אני בשוק ואני לא מגיבה ואני זוכרת שהיה הייתה הפגנה קודם כל ביום חמישי בירושלים שלא הגעתי אליה, ואני הדבר הזה יושב לי בבטן ואני מרגישה רע ואני לא יודעת מה להרגיש ואני, העוצמות של זה הפתיעו אותי. ואז יום ראשון לדעתי הייתה, לא זוכרת מתי, הייתה הפגנה בתל אביב.
גלי: אבל מה אמרה ההפגנה? נגד מה? בעד מה?
מזל: הדרישה הייתה שהמשטרה תעשה בדק בית. הדרישה הייתה להכיר בזה שיש פה מדיניות או לפחות איזשהו דפוס שאי אפשר להתעלם ממנו כלפי יוצאי אתיופיה. הדרישה היא שיפסיקו להתייחס אלינו כאל צבע עור וכאתיופים ותו לא. שיפסיקו לזלזל בנו ובאינטליגנציה שלנו. אנחנו רוצים שהמציאות הזאת שאנחנו חיים למעלה משלושים שנה תיפסק. אנחנו רוצים שיוויון הזדמנויות, אנחנו רוצים חיים אזרחיים שווים ומלאים פה. ואנחנו רוצים הכרה בדבר הזה. אנחנו רוצים שמישהו יעמוד וייקח אחריות ויודה בטעות.
וכל עוד הדבר הזה לא יקרה, וזה לא קרה, לא באמת, לא באמת הדבר הזה קרה, ברגע שהדבר הזה יקרה אני חושבת שזה יעשה המון.
גלי: ואת יוזמת איזשהי הפגנה בעצמך?
מזל: כן, אני מגיעה לאוניברסיטה ביום שאמורה להתקיים ההפגנה בעזריאלי שהפכה להיות ההפגנה ה notorious , מה שנקרא. דבר ראשון שאני עושה, אני מגיעה לספריה ופוגשת חברה יקרה בשם מוריה זלקה, וקודם כל בשביל רגע שמישהו יהיה איתי במה שקורה ולפרוק, ואמרנו שאנחנו הולכות ביחד להפגנה ואנחנו לא מוותרות, במיוחד איך שההפגנה בחמישי נראתה בירושלים. ובדרך לשם אנחנו כבר מבינות שאנחנו רוצות לעשות משהו, גם פה, גם במרחב שלנו,
מירנה: פה זה אומר מה? באוניברסיטה?
מזל: באוניברסיטה. כן. באוניברסיטה. האפשרות של לשבת מול זה לא, לא הייתה אפשרות מבחינתנו. וככה זה התגלגל, ותוך יומיים שלושה, אני מוריה וקאסה גטו, שלושתנו הרמנו את ההפגנת ההזדהות שהייתה בקמפוס בתל אביב . באותו יום הרימו הפגנות כאלה גם בבאר שבע, ירושלים, כל מני קמפוסים אחרים. חוויה משוגעת, מאוד.
מירנה: זה מעניין שאת חוזרת לאוניברסיטה אחרי כל התהליך שעברת ושם את מרימה את ההפגנה
מזל: כן, כן
ההפגנה הזאת הפכה להיות, פתאום הגיעה לשם תקשורת. אני זוכרת שלא ידענו כל כך למה ללצפות. והיתה איזשהי התפרצות שם. ואז חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה הגיעה ומהרטה ברוך. ופתאום הייתה נוכחות כזאתי ובתוך כל הנוכחות הזאתי בזווית של העין היו איזה 2 פרשים וכמה שוטרים שהיו שם. אני זוכרת שהסתכלתי וזה גם היה משהו שהפיל לי את האסימון. למה אתם באים כמו צבא? 3 סטודנטיות שרוצות להפגין ולהגיד שזה לא בסדר בסביבה אקדמית. כן, בואו. זה היה … עד ש.. כשההפגנה הסתיימה אני התפרקתי בדמעות, כאילו משהו השתחרר . משהו, ובאמת חוויה מאוד אינטנסיבית ומשמעותית ואין ספק שנקודת מפנה שממנה אין חזור.
מירנה: נקודת מפנה בחיים שלך?
מזל: כן. זאת הייתה נקודת מפנה ונקודת אל חזור מכיוון שברגע שאת רואה את המציאות כמו שהיא ואת מסירה את ה, את המסכות ואת כל המסכי העשן, את לא ליכולה שלא לראות את זה. זאת אומרת, המידע הזה ךכבר בראש, ההבנה הזאת כבר עלתה למודעות. את לא יכולה שלא להכיר בזה. זה שם. ומהבחינה הזאתי כל החיים שלי משם התעצבו.
מירנה: ואיך הם השתנו? בעקבות זה?
מזל: אני חושבת שאחד הדברים המרכזיים שקיבלתי זה ביטחון וחוזק ואישור שמגיע מבפנים. אני חושבת שכל החיים שלי ניסיתי לרדוף אחרי הדברים האלה מתוך איזושהי מחשבה שזה משהו שאני אמורה לקבל מהסביבה, או שמתישהו אני אקבל מהסביבה, אבל הבנתי שזה בחיים לא יקרה. זאת אומרת כל עוד המודלים של הישראליות ומה שעומד במרכז הקונצנזוס הוא דבר שאני בחיים לא אוכל להידמות לו, להיראות כמוהו ולהישמע כמוהו, אין שום סיכוי שזה יקרה. ואז את מניחה את הדברים האלה בצד ומבינה שאת צריכה להתחיל למצוא את הדברים האלה מתוכך.
מירנה: אז בוא נדבר רגע על הדור שלך. זה נקודת מפנה, נקודת אל חזור שמשקפת משהו בכלל בדור של יוצאי אתיופיה?
מזל: אני חושבת שכן. אני חושבת שבאופן מאוד מאוד משמעותי, אחרי 2015 כל הזמן הייתי מקבל תגובות כאלה של … נו, מה מה יצא לכם מזה בסוף? מה מה קרה? מה קיבלתם? שום דבר לא השתנה. ואני אומרת לאנשים שהרבה מאוד השתנה. אולי לא בחוץ, אולי לא בסביבה החיצונית, אבל כן בבפנים. התהליך הזה של להסתכל על המציאות בעיניים ולהכיר בה ולהבין שיש פה עוול ושאנחנו צריכים להילחם ולראות את המנגנונים החברתיים ואת הלופ הזה שאנחנו תקועים בו, כל התובנות האלה, זה זה משהו שמחלחל ומגיע לכולם. ואנשים מתחילים לדבר את זה יותר. את רואה שזה משהו שאנשים … שזה שזה בשיח של אנשים, שאנשים מתחילים להיות יותר מודעים לזה, ויותר מזה – יותר אנשים מתחילים להגיד לא. אנחנו לא רוצים את זה. זה לא מתאים לנו. אנחנו לא נקבל את זה.
גלי: אם נחזור רגע ל'מה רוצים להשיג' שקצת שאלנו קודם, אז יצא לי לעבוד טיפה עם אגודת יהודי אתיופיה, והם הובילו איזהשהו מאבק, עשו אזשהו קמפיין מימון המונים. וככה אנשים שראו את הסרטון לא לגמרי הבינו את העניין כי בעצם הם אמרו – התוכניות המיוחדות האלה, שאתם עושים לילדים שלנו שמשרד החינוך מספק להם, אז אנחנו לא רוצים אותן יותר. והתוכניות שהיחודיות ליוצאי אתיופיה באוניברסיטה, אנחנו גם לא ךמעוניינים בהן יותר. אז אמרו לי – רגע, אז מה הם כן רוצים? מה המאבק הזה רוצה להשיג? האם בעצם זה שנותנים לכם, משקיעים פה המון כסף, יש את הפרויקט הלאומי ליוצאי אתיופיה. אז מה בעצם אתם רוצים? מה הבעיה?
מזל: מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שיוויון הזדמנויות אמיתי. אנחנו רוצים להיות בטוחים, אנחנו רוצים חיים אזרחיים דמוקרטיים, אנחנו רוצים שלא יפלו אותנו ואנחנו רוצים שלא יבדילו אותנו. בכל התוכניות האלה שאת מדברת עליהן, קודם כל מי שהייתה מנכלית האגודה – זיווה – דיברה על זה יפה. על איך התקציבים שזורקים ו.. בסוף הם לא באמת מגיעים ליעד שלהם. הם משרתים את מי שמעניק את התקציבים האלה. כי על כל תכנית כזאתי מרימים כך וכך פקידים ומייצרים צינור בירוקרטי שבסוף סופח את רוב הכסף. אז בואי קודם כל נעמיד דברים על דיוקם. ודבר שני – אנחנו לא מבינים – אם אני נולדתי בארץ, אז אני ישראלית.
גלי: אז משרד הקליטה הוא בטח זה שצריך לטפל בך. סתם
מזל: כן. זה הגיון מאוד פשוט כנראה לאנשים שיושבים שם. זאת אומרת משרד הקליטה טיפל בהורים שלי. ולא ברור למה אני צריכה להיות, אני צריכה להיתפס כעולה.
מירנה: רגע, אז אני רוצה רק להסביר למאזינים שלא מכיר את הדבר הזה, שעד היום הטיפול ביוצאי אתיופיה נמצא בידי משרד הקליטה.
גלי: אני חושבת שהוא כבר לא, אבל הוא היה עד לפני
מזל: אה. עד לאחרונה היה מאבק מאוד מאוד גדול, אצל ה, בקרב הסטודנטים. הדרישה הייתה שסטודנטים ממוצא אתיופי לא יטופלו על ידי משרד הקליטה אלא על ידי המועצה להשכלה גבוהה, כפי שכל סטודנט ישראלי, זאת אומרת, זה היה לנו מאוד מאוד ברור. מה שחשוב להבין זה שהתוכניות האלה, תגידי לי איך הן אמורות לעבוד ולסייע לנו להשתלב בחברה הישראלית? כן, זאת כבר, כבר האמירה הזאת להשתלב בחברה הישראלית יש בה הנחת מוצא שאנחנו חיצוניים לה. אם אני נולדתי פה ואני גדלתי פה ועברית זה שפת האם שלי, ועשיתי את כל החובות שלי, אני ישראלית, אני לא צריכה להשתלב. אני זה החברה הישראלית, אוקי?
מירנה: מזל היום חוץ מהעבודה שרק התחלת לאחרונה בתור דוברת האגודה (מזל אגודת יהודי אתיופיה) אז את גם מנחה סדנאות ונותנת הרצאות
מזל: לא סדנאות פחות אני יותר נותנת הרצאות אה.. לקבוצות ולכל מיני מסגרות שפונות אלי ומדברת על תהליכים אה.. שהחברה שהאוכלוסיה של יוצאי אתיופיה עברה בישראל על מלפני שהגיעו על תוך כדי שהגיעו על השיח בגזענות והמאפיינים הייחודיים שלו פה בישראל ביחס למקומות אחרים.
מירנה: ואת מרגישה שזה מייצר שינוי?
מזל: אני מרגישה שהרבה פעמים זה כן מזיז לאנשים משהו, אם זה מייצר שינוי זה משהו שתלוי באנשים עצמם ואם הם יכולים לתת לדבר הזה להמשיך לזוז או שהם רוצים להחזיר אותו ישר למקום
גלי: זה מודל מעניין להביא איזה הרצאות תוכן כזאת שאנשים גם מוכנים לשלם עליה עם מסר שאת רוצה להעביר זה משהו ש (מזל כן נכון) …
מזל: אני כן שמחה להגיד שיש הרבה מקומות שבהחלט רוצים לשמוע ובהחלט רוצים להבין
גלי: אז מוזמנים להזמין את מזל
מזל: מוזמנים להזמין
מירנה: תודה רבה
מזל: תודה לכן
מירנה: אנחנו היינו שיפט באוויר הפודקאסט של שתיל על שינוי חברתי בכל פרק אנחנו מביאות את הסיפורים שמאחורי מאבק אחד לשינוי חברתי תודה למריסאל בוחסירה על הסאונד תודה למאיה קוסובר על היועץ המקצועי לאלונה קדם שהיא גם התחקירנית וגם עוזרת ההפקה שלנו וגלית יחיא צפדיה העורכת שלנו.
גלי: את שאר הפרקים אפשר למצוא בבלוג שלנו שיפט וגם בכל האפליקציות. אנחנו מזמינות אתכם להצטרך לקבוצת הטלגרם שלנו להעיר להגיב לשאול שאלות ואם אתם בעניין של שינוי חברתי אז תעשו לעצמכם טובה ותיכנסו לבלוג, בלוג שיפט תוכלו למצוא שם את התוכן הכי מעודכן על מאבקים חברתיים כלים לשינוי גיוס כספים וכל מה שמעניין אתכם
מירנה: יאללה תעשו שיפט
גלי: יאללה