ועדי עובדים בארגוני זכויות

צילום:הקרן החדשה לישראל, שתיל סטוק

לפני למעלה מעשור הקמנו בקרן החדשה לישראל ועד עובדים המשתייך לארגון כוח לעובדים. הייתה לי הזכות להיות חבר הנהגה פעיל ויו"ר הוועד חלק גדול משנות כהונתו עד שלפני חודש סיימתי את עבודתי בקרן ויצאתי לגמלאות. הניסיון שצברתי לימד אותי הרבה על ועדי עובדים בכלל ובפרט בארגוני זכויות. ואם נשאלת השאלה, למה בכלל צריך ועד עובדים בארגון זכויות, התשובה שלי לפניכם.

כמה מילים על זכויות

איני מחדש דבר כשאני קובע כי אין דמוקרטיה ללא זכויות, כי הטענה "הרוב רוצה", נניח, שלא תהיה ביקורת על השלטון, מרוקנת את הדמוקרטיה מתוכנה. אין דמוקרטיה ללא חופש ביטוי, חופש הפגנה, חופש עיתונות וכו'. ארגוני זכויות לקחו על עצמם להגן על הזכויות ואף להרחיבן, כיוון שלעיתים, נניח חופש ההפגנה, עשוי להיות מוגבל לשעות לא סבירות או למקומות המונעים בצורה קשה את חופש התנועה. לעומת זאת ברור שחופש ההפגנה אינו כולל את הזכות להפגין, נניח בתוך ביתו של אדם, בשל הזכות לפרטיות. המאבק על האיזון הנכון בין זכויות הוא לחם חוקם של ארגוני הזכויות.

כמה מילים על חופש ההתארגנות

חופש ההתארגנות הוא זכות יסוד, לא פחות מחופש הדיבור או חופש ההפגנה. אם אנשים לא יוכלו להתארגן, להקים עמותות או מפלגות, איך יתנהל המאבק להגנה על הזכויות? איך יוקמו אופוזיציות שיאיימו על השלטון ואולי אף יחליפו אותו?

וכמה מילים על הזכות להתארגן במקומות העבודה

הזכות להתארגן במקומות העבודה מעוגנת בכל מדינה שהדמוקרטיה בה היא מהותית, ואינה פורמאלית בלבד. הזכות הזאת קיימת כיוון שבדרך כלל למעסיקים יש כוח רב מול עובדיהם. אלה האחרונים מזדקנים, נחלשים, תלויים במקום העבודה כדי להביא אוכל הביתה. מעביד יכול לסחוט את העובד. מה יעשה עובד שמעבידו דורש ממנו לעבוד ללא תמורה עוד שעה ביום? מה יעשה אם המעסיק האומלל אינו מרוויח מספיק, ודורש ממנו לוותר על חלק משכרו אחרת יפוטר. כדי למנוע מצבים כאלה הוקמו איגודים מקצועיים. גם האינפלציה הטבעית במשק דורשת התארגנות, אחרת מעסיקים עשויים לא להעלות שכר לעובד ששכרו נשחק.

במדינות דמוקרטיות הזכות להתארגן במקומות העבודה מוגנת בכמה דרכים: אסור להתנכל לעובד המארגן את חבריו לוועד, מיסים לאיגוד המקצועי משלמים גם עובדים שאינם רוצים להתארגן, כיוון שבכל מקרה הם נהנים מהישגיו של הוועד (מוכרת תופעת ה-easy rider – יש מקומות בהם נאלצים כיום להגן על זכות זו, ורק לאחרונה היו גם בישראל כאלה שלמדו מחבריהם בארה"ב, שדרך נהדרת לפגוע בזכות ההתארגנות, ולהחליש את האיגודים המקצועיים היא לאפשר ל"רוכבים החופשיים" לא לשלם מס לאיגוד המקצועי).

כמה מילים על הזכות לוותר על זכות

כמובן, אם השלטון ממש בסדר, אין צורך להפגין נגדו. גם חופש הדיבור מיותר, אבל כמובן הדברים לעולם אינם כך במציאות. מעסיקים רבים טוענים שהם כל כך הגונים כלפי עובדיהם, כל כך מתחשבים, שאין צורך במימוש הזכות להתארגן. הם טוענים גם שהאינטרסים שלהם ושל העובדים חופפים – שהמפעל ימשיך להתקיים ולהרוויח, שהייצור יגדל בלי גידול בהוצאות ("יעילות") וכד'. אבל כמעט תמיד טענות אלה לא באמת רואות עין בעין את האינטרס של העובדים – השאלה היא איך יתחלקו הרווחים, מי ישלם את מחיר ההתייעלות ומי ייהנה ממנה. עד כמה יוכל המעסיק לפעול מול העובדים בשרירות לב.

התארגנות עובדים בארגוני זכויות

גם בארגוני זכויות יש לעובדים ולמעסיקים אינטרסים דומים. העובדים מחויבים כמעט תמיד לזכויות עליהן נאבק הארגון. כולם רוצים להגן עליהן ולהרחיבן. גם המנהלים אינם רוצים לנצל את העובדים יתר על המידה. אולם גם בתוך הארגונים הללו האינטרסים אינם זהים. המנהלים, הנמצאים בקשר עם וועד מנהל ותורמים, רוצים לבצע מקסימום פרויקטים ופעולות במינימום עלות. הם רוצים להגביר יעילות ומחויבותם לנושא אינה פחותה מזו של מנהלי מפעל הרוצים להשיא רווחים.

כאמור, העובדים בארגוני זכויות מחויבים לזכות שהארגון מקדם, אבל זה עלול לעבוד נגדם. קל יותר לנצל אותם, קל יותר לשכנע אותם לפעול למען המטרה המשותפת בלי לקבל תמורה נאותה. בטווח הקצר זה נוח מאוד למנהלים, אולם בטווח הארוך ספק אם העובדים יחזיקו מעמד. בסופו של דבר גם הם רוצים לפרנס משפחה גם עליהם מעיקות משכנתאות ושאר ירקות. הם יכולים לפנות לסקטור הפרטי או לחיות תחת לחץ של בני משפחה על שאינם עומדים בציפיות.

אפשר לומר שאין כאן ניגוד אמיתי, כי גם לארגון כדאי לשמר עובדים טובים ובעלי ניסיון, וטוב שהדברים נאמרים, אבל אסור להתעלם גם מהניגוד הבסיסי: התורמים, ובמידה רבה גם הוועד המנהל, רוצים כמה שיותר תוצאות, בכמה שפחות עלויות. לוועד העובדים יש תפקיד ברור להציב את האינטרס הישיר של העובדים על השולחן. בין שאר הלחצים שמופעלים על מנהלי הארגון, טוב שיהיה לחץ מצד העובדים.

אתן דוגמה לפערים שיכולים להיווצר בין האינטרסים של המעסיקים לעומת העובדים. יכול להיות ארגון זכויות בו המנהלים יודעים במשך שנים שהמשכורות נמוכות מדי. בכל שנה עומדת על הפרק העלאת שכר בשנה הבאה, אולם כאשר מגיעה השנה הבאה מתברר, שעל הפרק עומדים פרויקטים חשובים ודחופים, שהוועד המנהל מסרב לדחות. וכך מתקבלת החלטה לדחות את העלאת השכר לשנה הבאה. כמובן, הוועד המנהל מעריך מאוד את העובדים המסורים, אבל למרבה הצער לא מלווה אותם למכולת או לבנק, לאחר שהביע את הערכתו. גם העובדים לא עושים בתחילה עניין מהדחייה. הם ידעו שגם חברי הוועד המנהל הם אנשים מסורים ופעילים בהתנדבות. וכך, רק כאשר וועד העובדים מחליט להתערב, העיוות המתמשך בשכר תוקן.
העמדה של העובדים המאוגדים לא רק מכניסה אינטרס שנתפס כנגדי לאינטרס של ההנהלה, אלא גם פותחת את נושא השכר לדיון, מחייבת את ההנהלה להתנהלות שקופה יותר, ומחזקת את מערכות היחסים בין הנהלת הארגון ובין העובדות והעובדים בו.

וועד עובדים בארגון זכויות צריך להיות אחראי. אבל את זה נכון לומר על כל וועד עובדים בכל מקום עבודה. בארגון זכויות קשה יותר לשבות, או להפעיל עיצומים אבל גם על ההנהלה יש אחריות לשמו הטוב של הארגון בעיקר בקרב תורמים פוטנציאלים. בסופו של דבר גם אלה מבינים שבטווח הארוך עובדים מרוצים הם עובדים טובים יותר.

ועד עובדים בארגון זכויות זו דוגמה אישית לנאבקים על זכויותיהם

רבים מאיתנו מאמינים שחופש ההתארגנות הוא הכלי החשוב ביותר לשינוי בדמוקרטיה. מה יעשו מחוסרי דיור? יתארגנו, ימחו, אולי יקימו מאהל של חסרי דיור וישנו את יחס המדינה לדיור הציבורי. מה יעשו נכים שקצבותיהם נשחקו עד דק? יתארגנו יפגינו, אולי יחסמו כבישים ויזכו לתשומת לב. כמובן, לארגונים המגינים על זכויות של שכבות מוחלשות יש תפקיד חשוב אבל התארגנות של הסובלים מהבעיה מחזקת מאוד את המאבק. כאשר עובדים בארגוני זכויות מתארגנים, הם גם נותנים דוגמה לציבור הרחב. זכות ההתארגנות אינה נרות חנוכה, שאין אנו משתמשים בהם. היא לא חלק מחלון הראווה של הדמוקרטיה -היא כלי בו ניתן ורצוי להשתמש באופן יומיומי.