ממחאה עממית לפוליטיקה הממוסדת, המודל הספרדי

צילום: Acampada Sol, 14 Asamblea general 28 de mayo flicker

15M הוא כינוי לגל המחאות בספרד שפרץ ב-15 במאי 2011, והשפיע על מקומות רבים בעולם, ביניהם גם המחאה החברתית בישראל, שדרשה צדק חברתי. תנועת 15M שיצאה נגד האבטלה הגבוהה, השחיתות והשיטה הפוליטית, הצליחה לתרגם את גל המחאה למפלגה ולרשימות מקומיות שהתמודדו בבחירות ברחבי המדינה, והפכה גורם משפיע בפוליטיקה בספרד.

ביקשנו מהחוקרת איה שושן פוסט-דוקטורנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, שהשתתפה במחאת האוהלים בספרד ובישראל 2011 וחקרה את המאפיינים של שתי המחאות, לשתף בניסיונות של 15M להשפיע על הפוליטיקה הספרדית מבחוץ ומבפנים.

איך הספרדים תרגמו את גלי המחאה לפוליטיקה ממוסדת?

"התרגום של המחאה לפוליטיקה ממוסדת לא קרה מיד. ב-2011 אנשי המחאה התנגדו לכניסה לפוליטיקה, בטענה שכדי לנצח צריך לשנות את 'חוקי המשחק'. בספרד בניגוד לישראל, היו באותה עת רק שתי מפלגות גדולות, ואחת מהן לרוב זוכה ברוב אבסולוטי ומקימה ממשלה. אמנם מפלגה אחת מזוהה עם הימין השמרני והשנייה עם השמאל הליברלי, אבל במובנים של שחיתות ומשבר כלכלי – שתי המפלגות נתפסו כאופציות שאינן ראויות.

תחילה הובילה תנועת 15M פעולות התנגדות חוץ פרלמנטריות. במשך כמעט שלוש שנים התקיימו כ-45 אלף אירועי מחאה בשנה. מהפגנות גדולות והמוניות, דרך צעדות מחאה ועד פעולות ישירות מול בנקים וטייקונים. ההפגנות שנכחו במרחב הציבורי, השתלטו על השיח וקיבלו סיקור תקשורתי נרחב. פוליטיקאים אימצו את המסרים של המחאה, מה שהיווה את אחד הקטליזטורים לחשיפה של רבים ממקרי השחיתות בשתי המפלגות הגדולות. הדבר רק חיזק את הנרטיב של המחאה: :אין לנו למי להצביע – כולם מושחתים'.

מעלים הצעת חוק לדיון בפרלמנט

"משבר הדיור היה נושא נוסף במחאה, אחרי שמאות אלפים לא עמדו בתשלומי המשכנתא ופונו מבתיהם. אותם מפונים זכו לתמיכה ציבורית רחבה, אך מפלגת השלטון PP – Partido Popular הייתה אטומה לכל אלה.

ארגון שאיגד את נפגעי משכנתאות ולקח חלק מרכזי במחאה, החל לפעול בדרכים נוספות. סעיף בחוקה אפשר לאסוף חתימות, כדי להעלות הצעת חוק לדיון בפרלמנט. אנשי התנועה עברו ברחבי המדינה ואספו חתימות אפילו מעבר לנדרש. אך כאשר הצעת החוק הונחה על השולחן, מפלגת השלטון ערכה דיון קצר וגנזה את ההצעה.

ככה מיזם שעבדו עליו במשך כמה שנים, איסוף מיליוני חתימות ברחבי ספרד, כולל סיקור תקשורתי ועניין ציבורי רב הפך לדיון שולי שהתמסמס תוך דקות ספורות, ואפילו לא עלה להצבעה. מובילות ומובילי התנועה לא יכלו יותר להתכחש לעובדה, שכדי להשפיע יהיה עליהם לפעול באסטרטגיה שעד כה נמנעו ממנה".

לפני שמתחילים לדבר פוליטיקה מקימים תנועה בכלים השתתפותיים

"בתחילת 2014, שלוש שנים וחצי אחרי שהמחאה פרצה, מחליטים אנשי 15M להיכנס לפוליטיקה הממוסדת. זו כנראה הייתה רוח הזמן שגרמה להבנה הזאת להתקיים בכמה מקומות במקביל. פתאום צצות הרבה מאוד יוזמות הקשורות לתנועת המחאה במוקדים שונים, וברמות שונות של השלטון – ברמה הארצית, האזורית והמקומית. רשימות עירוניות מתחילות לקום, וביניהן גם מפלגת Podemos (אנחנו יכולים) הארצית, שמתחילה לצמוח מלמטה.

הרעיון היה לנצל את האנרגיות מהשטח, להזמין אנשים לקחת חלק, ולהיות מעורבים בקבלת החלטות. כל יוזמה כזאת פעלה אחרת, אבל הרצון להזמין אנשים לפורומים בו הם יכולים להביע את עמדתם ולהשפיע – היה משותף. זו הייתה משימה מורכבת מאוד שגם לא תמיד צלחה, אבל היא כן גייסה מעורבות, התלהבות והשתתפות עצומה.

הקמת המפלגה הארצית פודמוס הייתה אנטיתזה לדרך המקובלת שבה פעלו המפלגות עד כה. כמה חודשים אחרי שהכריזו על הקמתה יצאה קריאה לאנשים 'תקימו מעגלים של פודמוס בעיר שלכם'. כמעט בכל שכונה בספרד קמו קבוצות כאלה – מאות אלפי קבוצות. זה לא היה עוד קמפיין, אלא גיוס אנשים להשתתפות בהקמת המפלגה. קונגרס ההקמה הראשון של פודמוס התקיים במדריד במשך שלושה ימי מרתון, כדי ליצור מצע, לבחור נציגים ולקבל החלטה כיצד בוחרים הנהגה.

תנועות המחאה המקומיות פעלו בדרך דומה. עשרות רשימות עירוניות קמו כהתארגנויות עצמאיות של פעילי מחאה שלא קשורות לפודמוס. פודמוס גם קיבלה החלטה טקטית שלא לרוץ עצמאית ברשויות המקומיות, בגלל הקושי לנהל מערך גדול כל כך. היו רשימות כמו מדריד עכשיו (אאורה מדריד) שהיה בתוכן תא של פודמוס, אבל היו גם הרבה יוזמות עצמאיות, כמו למשל בברצלונה – Barcelona en común"

הצלחה בבחירות המקומיות

"במערכת הבחירות של 2015 אותן רשימות, שהיו תולדה של המחאה זכו להצלחה מסחררת, כולל התמנות לראשי רשויות וחבירה לקואלציה בערים גדלות כמו מדריד, ברצלונה ובעוד עשרות ערים ברחבי ספרד.

במהלך קדנציה של ארבע שנים הקימו אותן רשויות את רשת ערי השינוי. הן יצרו שיתופי פעולה, העבירו ידע ופרקטיקות, ותמכו זו בזו בעימותים מול מפלגת השלטון, שהייתה ימנית-שמרנית.

זהו גל שינוי, שעכשיו מרגישים את הדעיכה שלו, אך ב-2015 שבר שיאים כאשר באופן לגמרי לא צפוי ובזמן קצר מאוד יצר השתתפות המונית של עשרות אלפי אנשים שלקחו חלק בהקמה, בעיצוב אג'נדה ובבחירת הנציגים למפלגה. זה היה קמפיין שטח עם המון יצירתיות, אמנות, הומור, נראות ברשתות, מ"מים, סרטונים מצחיקים וכל הדברים המלהיבים בסושיאל. חשוב לציין שהמהלך הזה היה מבוסס על יכולת התארגנות עממית ותרבות ארגונית מבוזרת שאפיינה מאוד את השמאל בספרד."

מפלגת פודמוס

"הסיפור של פודמוס בבחירות הארציות של 2015 הוא סיפור מורכב וצריך להסתכל עליו בכמה היבטים. מצד אחד המפלגה ניגשה בפעם הראשונה לבחירות וזכתה להרבה מאוד קולות. מצד שני היא לא הצליחה להפוך למפלגה הגדולה ביותר כפי שקיוותה להיות, וגם לא גדולה מספיק כדי להקים קואליציה עם מפלגת הפועלים של ספרד. היא נותרה מפלגת אופוזיציה. עם זאת, כניסתה לנוף הפוליטי של ספרד הייתה 'רעידת אדמה'. אחרי שבמשך שנים אחת משתי המפלגות הגדולות בדרך כלל זוכה ברוב גדול, ונהנית מכוח בלתי מוגבל, נכנסות לזירה הפוליטית מפלגות חדשות אשר מערערות את מאזן הכוחות. כעת אף מפלגה לא מצליחה יותר לקבל רוב אבסולוטי, והצורך להקים קואליציה הוא טלטלה במבנה הפוליטי של המדינה.

על אף שלא נכנסה לקואליציה פודמוס חיכתה בסבלנות. היא לא התפרקה והצליחה לקעקע את מעמדה כסמן שמאלי, שמאגף את המפלגה הסוציאליסטית סביב סוגיות חברתיות-כלכליות. בהמשך, בעקבות משבר קואליציוני נוצרה הזדמנות להקים קואליציה חדשה, וב-2018 פודמוס נכנסת לראשונה לממשלה, בקואליציה עם לייבור המזוהה עם השמאל-מרכז".

מה צריך לקרות בישראל כדי שהמחאה תשפיע על הפוליטיקה?

קושי להשפיע מבחוץ – בספרד היה יאוש מההפגנות, מהגשת בג"צים, הרגישו שכל המהלכים האלה מיצו את עצמם, וזה אילץ אותם להיכנס לפוליטיקה.

דם חדש בכל מערכות השלטון – כאשר הם החליטו להיכנס לפוליטיקה זה לא התבטא בשניים-שלושה מובילי מחאה שהתמודדו בפריימריז של מפלגה קיימת, אלא בגל ששטף את המערכת הפוליטית בדם חדש. מאות אנשים נכנסו בבת אחת למערכת הפוליטית, ברמה המקומית, האזורית והארצית, כולל נציגות בפרלמנט האירופי.

תהליכי קבלת החלטות השתתפותיים – הספרדים לקחו אתגר גדול ברצון שלהם ליצור מעורבות ציבורית גדולה – ייתכן שאפשר לייצר השתתפות גם באופנים אחרים. השאלה צריכה להיות, איך יוצרים תחושה של התחדשות, שקורה כאן משהו אחר, ולא עוד פעם קבוצת אנשים חוברת לבעלי ההון ומגייסת לעצמה מנגנון שיתמוך בה.

מימון המונים – שיטת המימון היא גם חלק משמעותי בשינוי השיטה – ממפלגה ריכוזית למפלגה עממית. בדומה לברני סנדרס גם פודמוס גייסו הרבה מאוד כסף מהציבור כדי לשבור את החיבור הון-שלטון. פודמוס גייסו את כל התקציב לקמפיין הראשון שלהם, מעל מאה אלף יורו מתרומות קטנות בגיוס המונים. זו גם הייתה דרך לייצר השתתפות, ככה אנשים הרגישו חלק מהמפלגה.