למי מצלצלים הפעמונים? ערב בחירות כ"חלון הזדמנויות"

"חלון הזדמנויות" הוא מושג נוצץ, שרבים מכריזים עליו כשהוא קרב, אבל מעטים יודעים כיצד נולד. את המושג המציאו מפתחים של מטוסי קרב. הוא מציין את המרחק שבין שני מועדים: האחד, זה שבו מוציאים מטוס חדש מהניילון, והוא מובל לטיסות מבצעיות. השני, זה כשמגיע לזירה מטוס חדש, המסוגל להפילו.

מאפייני המושג:

• מושג קריטי למפתחים: חלון קצר משמעו, שהמטוס אינו כדאי כלכלית.
• מושג גורלי למדינות: הכל מונח על הכף – לא רק כסף, גם גורל הלוחמים והמלחמות.
• מושג עמום: קשה לנבא, מתי יופיע היריב המנצח, ולחזות פריצות דרך טכנולוגיות.
• מושג גמיש: ניתן ל"האריך" את החלון, למשל באמצעות התקנת מערכת חדשנית בפלטפורמה ותיקה.

גם בפוליטיקה, זיהוי חלונות הזדמנות הוא קריטי, חיוני, ומוקף עמימות. נדרשת קריאה זהירה של המפה הפוליטית: מתי ייפתח חלון ומתי יוגף? מהי משמעות ההזדמנות? ואולי זו אשליה? מתי יש לחבק הזדמנות? ומתי להירתע?

החלון שנפתח לפעילות בעמותת "משוב"

מעשה שהיה כך היה. בשנת 1998 ליוויתי את ועד הפעולה למען הגיל הרך בירושלים. קבוצה של פעילות בעמותת "משוב", חלקן נשות מקצוע, עשו צעדים ראשונים במסדרונות הכנסת. עברו מח"כ לח"כ ושכנעו, שחיוני להבטיח שירותי גן לילדים בגיל 3-4. "חינוך בגיל הרך-עתיד מוצלח!" זהרה הסיסמה על דף שהפיצו.
במפתיע, יותר מתשעים אחוז מהח"כים פשוט הסכימו: נכון, זה טוב לחינוך הרגיל. ומועיל לבטיחות ולבריאות הילדים. זה מסייע לתעסוקת הנשים ומאיץ צמצום פערים.

במקביל, קבוצה של "פרויקט השוואת זכויות" בשתיל עשתה אף היא קילומטראז' במסדרונות, והטעימה את הפגיעה של המחסור במסגרות הגיל הרך בציבור הערבי.
ואולם, הצעות החוק שהגישו ח"כים מימין ומשמאל נבלמו: ראש הממשלה נתניהו, בכהונתו הראשונה, התנגד לחוק בתוקף, בטענה שעלותו גבוהה ותועלתו מעטה.

הפעילות לא נואשו, והמשיכו לפטרל במסדרונות, לכנס כנסים ולהפיץ ניירות עמדה. והח"כים? – המשיכו להישבע שהם תומכים, והמשיכו לאכזב.

והנה, בראשית נובמבר 1998, גילה ראש הממשלה כי הסקרים מכים בו ללא רחם. ממשלתו מטה לנפול אל מול מתקפה נחרצת של ברק. ואבוי, אין לו ולו הישג חברתי אחד משמעותי לרפואה.

לפתע, כשלושה חודשים לפני הבחירות, ימים לפני נעילת המשכן, הוחלט לחוקק את החוק. הפעילות נדהמו לגלות יום אחד שהצעות החוק – שיזמו חברי האופוזיציה שלמה בן עמי, ענת מאור ותמר גוז'נסקי – עולות בדחיפות להצבעה.

הן הביטו מהיציע נסערות שעה שהחוק עלה בקריאה ראשונה, ואושר בקריאה שנייה ושלישית בתוך ימים בלא שמץ התנגדות. הן השתוממו כשנתניהו היה הבולט במברכים על אישור החוק, שלשכתו חסמה עד אז בגופה.

ניסים? לא בבית ספרנו

"היינו כחולמות" אמרו הפעילות, "ממש נס". ח"כ חיים אורון הפטיר: "יש לי הרגשה, שאם היו מביאים לפה חוק לביאת המשיח, הוא היה עובר".

נס? לאו דווקא. זהו ניצול יעיל של חלון הזדמנויות. הפעילות הכשירו את הקרקע, הניחו את הצעת החוק על ראש סדר היום, ובנו תמיכה רב מפלגתית פעילה. היא נתפשה כהצעת חוק חברתית מרכזית וחיונית, המגובה היטב מקצועית, ומוסכמת מקיר לקיר. מאמציהן עוררו עניין ציבורי רב, והבליטו את הכשל בסירוב לממש את החוק.

נכון: הבחירות יצרו אצל נתניהו צורך דחוף בהישג חברתי. אבל הבחירה לאשר בחופזה דווקא את הצעת החוק הזו נבעה מכך, שציפו שתשיא תשואה פוליטית גבוהה, בזכות הפעילות לקידומה.

למי צלצלו הפעמונים? למי שעמלו קשה, ולא ידעו כלל עד כמה עבודת הלובי שלהן מוצלחת. ולעשרות אלפי ילדים, שזכו בחינוך בתוקף החוק, טרם שיישומו שוב הוקפא.

מתי הפעמונים צלצלו שוב?

ערב בחירות 2012. בעקבות המחאה החברתית החליטה ממשלת נתניהו לאמץ את המלצות ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי ולהשלים את יישום החוק כך שיחול על כל ילד בישראל.

ולמי יצלצלו הפעמונים?

אין לדעת. הזדמנויות מגיחות מערפל של אי ודאות. יש לבחון בזהירות אם אכן קרב חלון הזדמנויות. במיוחד לאור הבחירות המקומיות שעומדות בפתח. ואולי הם יצלצלו לך?