שתיקה= מוות: ACT-UP

צילום:Elvert Barnes, Protest Photography at elvertbarnes.com/protestphotography

בשנות השמונים ריחפה מחלת האיידס כצל ענק מעל החברה האמריקאית. עוד ועוד גברים צעירים נפלו קרבן, וקהילה שלמה סומנה כמפיצת מחלות, ודומה היה שקללה הכתה בה.

הקהילה הגאה ספגה מכה קשה: האיידס הופיע בעשור בו חלה פריצת דרך להכרה בזכויותיה. והנה הכל נסוג לאחור. השיח הרפובליקני הכריז מלחמת חורמה ב"חוטאים", ה"נענשים על עוונם". הנשיא האהוד רייגן סירב להוציא מפיו את המילה "איידס" משך שנים.

גם הקהילה המדעית/רפואית לא סייעה. ברית מפוקפקת של חברות תרופות, מדענים בולטים ובכירים בסוכנויות ממשלתיות חברו יחד בסירוב תקיף לבחון דרכים יצירתיות למאבק בווירוס. החלטות נתקבלו מתוך בצע כסף. חברת תרופות מסוימת (בורוז וולקם) ניצלה את קשריה עם מדענים ואנשי ממשל כדי להבטיח, כי כל התקציבים כולם יופנו למימון תרופה אחת שייצרה, AZT. זאת, אף שתרופות אחרות הוכחו כמוצלחות לא פחות. ואם לא די בכל זה, מחיר התרופה, שהפכה ליחידה המורשית לטיפול באיידס, האמיר בזינוק חד, והטיפול בה הפך ליקר בהיסטוריה.

צילה הארוך של המחלה, והמרפא המבושש לבוא, הם אלה שדחפו לתמורה.

המשבר

המשבר פרץ בהנהגת הקהילה הגאה בניו-יורק: המרכז הרפואי ששירת את בני הקהילה הגאה והוקם על ידם, נתפס על ידי פעילים לא מעטים כשמרני מדי וכמשתף פעולה עם הממסד. רבים מראשיו של המרכז היו מבכירי הממסד הבריאותי, חלקם "בארון", שסירבו לתקוף את מדיניות הממשל.
הביקורת הלכה וגאתה. רבים חשו כי השתיקה משמעה הסכמה עם מותם של אלפים. הם תבעו לצאת למאבק תחת הסיסמה "שתיקה=מוות". היתה זו סיסמה שהפכה לדגל שליכד את מי שנדבקו במחלה עם בני משפחותיהן והמוני הפעילים.

קוראים למאבק – משנים את מבנה הכוח

לארי קריימר, מחזאי ותסריטאי במפגש פעילים של הקהילה הגאה:

"אם דברי אינם מטלטלים אתכם מפחד, אנחנו בבעיה. לפעמים אני חושב שיש לנו משאלת מוות. אף פעם לא הבנתי למה אנחנו נשענים אחורה ומאפשרים להפיל אותנו ארצה ללא מאבק. שמעתי על הכחשה, אבל זה יותר מהכחשה- זו משאלת מוות. זו אשמתכם, בנים ובנות. זו אשמתנו".

קריימר קרא לצאת למאבק פוליטי מטלטל, וכך נולד ACT UP. ראשי התיבות לימדו שהמטרה המרכזית היתה להתיר רסן ולשחרר כוח. Aids Coalition to Unleash Power.
ההאשמה היתה חדה: בעלי העוצמה, "המומחים לאיידס", אוחזים בכוח רב מול החולים, והופכים את קהילתם לשקופה, נטולת קול. הם מתעלמים ממידע חיוני לבלימת המשבר. החולים הם המומחים האמתיים ואין להתעלם מהידע שבידם!

יוצאים לרחובות תוקפים את הממסד

הפעולה הישירה הבולטת התרחשה ב- 24 במרץ 1987, ועוררה הד עולמי. 250 פעילים נחושים פרצו לבורסה האמריקאית, ה"וול סטריט", ומחו על החלטת מנהל המזון והתרופות בארה"ב FDA להגדיר את AZT כתרופה היחידה לטיפול במחלה. המסר היה פשוט: תאגידי הענק גורפים הון עתק על חשבון הגוססים.
בד-בבד, פעילים נוספים תלו בובה בדמות ראש ה- FDA ליד כנסיית השילוש בניו יורק, התיישבו על הכבישים ועיכבו את התנועה במנהטן משך שעות. אחרים הפיצו ברחובות מאמר שפרסם קריימר ב"ניו יורק טיימס" יום קודם לכן, שכותרתו: "מדוע אנו זועמים?".

התביעות נוסחו בשפה דרמטית של דחיפות גדולה: "שחרור מידי של תרופות לכל אדם עם איידס". "זמינות מידית של תרופות במחירים בני השגה". ההצלחה קרתה מייד: תוך זמן קצר הודיע מנהל המזון והתרופות כי יוגדל מספרן של התרופות לאיידס הנבדקות על-ידו. ההד התקשורתי, בארה"ב ומחוץ לה, היה עצום.

הגורמים להצלחה

להצלחה היו סיבות, שאפיינו את הפעולות הישירות של ACT-UP גם בשנים שיבואו:
עוצמת המסר: הפעולה שיקפה בעוצמה רבה את הקשר הגורדי בין המחלה לחוסר האחריות התאגידית.
עיתוי ומהירות התגובה: הפעולה התרחשה חמישה ימים לאחר שה-AZT הוכרזה כתרופה היחידה המורשית למחלה. (עוד על כוחו של טיימינג לשינוי מציאות)
הצבת אתגר: הצבת אתגר בוטה ובולט מול מוסדות אמריקנים בולטים- וול סטריט, מינהל המזון והתרופות, מכוני הבריאות הלאומיים, ואף הנשיאות- אתגר שעורר עניין רב בתקשורת הכלל-ארצית ואף הבינלאומית.
ערעור הסדר: משגרת המסחר בבורסה ועד שגרת התנועה במנהטן. (עוד על ערעור הסדר במאבק הנכים)

טלטלה, דרמה ושערוריה

מרטין לותר קינג אמר, שמטרת הפעולה הישירה היא ליצור משבר, ולחולל מתח, על מנת לתבוע תגובה. אנשי ACT-UP שכללו את הרעיון. האסטרטגיות המטלטלות של הצבת אתגר בלטו מאז מאד בפעילותם. המסר היה חד: "אנחנו לא שותקים. אנחנו נאתגר כל אדם שבמעשיו או במחדליו פוגע במאבק נגד האיידס. אנחנו נאתגר כל מי שאינו פועל למען מימון הוגן ומנהיגות לחקר האיידס". בד- בבד, פעילי ACT-UP הציעו בבירור חלופות קונקרטיות.

מרכיב נוסף בפעולה של ACT-UP היתה הדרמטיזציה: כך, למשל, במצעד הגאווה של 1987 הוצבו חולי איידס על גבי משאית שעוצבה כמחנה ריכוז נאצי, כלואים בין גדרות תייל. כך הובלט המסר: לא מדובר במחלה, אלא בהשמדה. בהמשך, ערכו "שביתת מוות" (die-in על משקל sit-in) על רצפת קתדרלת סט. פטריק, כשהם מוקפים "מצבות" פלסטיק. כל אלה שיקפו את היצירתיות הבולטת של פעילי הארגון ויכולתו להפתיע ולעורר סקרנות תקשורתית.

הם לא נרתעו לחולל שערורייה: פיזור אפרם של הנספים באיידס על מדשאת הבית הלבן. או חלוקת ערכות "סקס בטוח" לתלמידים, ובהן מדריך שכותרתו "איך להזדיין בביטחון?". או השתלטות על קתדרלה בניו יורק כשהפעילים נשכבים בין שדרות העמודים, נקשרים למושבים וקוראים: "קונדומים, לא תפילות!" היו כולם אמצעים לגיטימיים.

הקשר לתורת הפעולה הישירה

האסטרטגיות הללו מדגישות את תפקידי הפעולה הישירה, שניסח רוני ערמון, בספרו: "התעוררות לפעולה ישירה":
לאותת ולהזהיר – לסמן באור בוהק סכנה, ובפרט סכנה שנוח לממסד להסתיר.
לעצור את המפגע – להביא לשינוי באמצעות זירוז פעולה חיובית או עיכוב פעולה שלילית.
לשדר הסלמה – הנקיטה בפעולה ישירה מסמנת לממסד שהמצב קריטי ומחייב מענה.
לחדד מסרים – להבליט, לתגבר ולהעצים מסר שהיה מעומעם.
לעורר את המאבק – כשהמאבק מדשדש או דועך, להוליד ניצוץ המעיר אותו.
לשמור על המוראל – לתדלק את הפעילים, למנוע שחיקה, לעודד ולהפיח אנרגיה .

בפרספקטיבה של זמן

ACT-UP שקפה את התחדשות המחאה האמריקאית, שראתה שיאים לא מעטים: המאבק לשוויון גזעי, המחאה נגד המלחמה בויאטנם ועוד. היא הולידה גל חדש וסוער של פעולה ישירה שיטתית, עקבית ומתמשכת, מודעת לתקשורת המודרנית, שבמרכזה תורת פעולה והנחיות פעולה ברורות. ככלל הם עסקו בפעילות חוקית ובלתי אלימה, אך נקטו גם טקטיקות אחרות שחלקן פגעו בסדר וברכוש.

ההיסטוריה של ACT-UP מלמדת כיצד קהילה "נורמטיבית" בחברה דמוקרטית, ששיתפה פעולה עם הממסד, עשויה לחדול מפעולה בסגנון "עסקים כרגיל", ולעבור לשימוש באסטרטגיות מאתגרות.

בניגוד לחלק מהארגונים העוסקים במאבקים מאתגרים, ל-ACT UP לא היה מענה פילוסופי מגובש לשאלת "גבול הציות" לחוק. ואולם, נוסחו בה הנחיות פעולה מעשיות, שכל מי שהשתתף בפעילויות נדרש להתחייב לפעול לפיהן. כן גובשה הכשרה לפעולה הכרוכה באי-ציות אזרחי .
ACT-UP נטלה סיכון ניכר: היא נקטה קו שמעורר ביקורת, מסעיר מתנגדים ומרחיק אוהדים. למרות זאת, היא הצליחה במשימתה: היא הצליחה לטלטל את ארה"ב.