איפה תעדיפ/י לקבל את הלייק שלך?

ההתחבטות היכן לפרסם סרטונים וכתבות ווידאו כדי לספק ידע ולהעלות מודעות ציבורית, אינה כה קשה לכאורה. אך מה כדאי? האם לזכות ב-20 אלף צפיות בפייסבוק נחשב למשמעותי יותר מ-5,000 צפיות ביוטיוב?

ההתפתחויות בעולם התקשורת והרשתות החברתיות יחד עם שינויים בהרגלי הצריכה וזמינות המידע, מקשים מאוד על מי שרוצה להעביר מסרים חברתיים, עקב הצורך להתחרות על תשומת ליבם של צרכני המדיה מול שלל המידע שהם נחשפים אליו.
אין ספק שסרטון או כתבת ווידאו הם בעלי ערך רב באותה תחרות על תשומת הלב של צרכן התקשורת, אך זה רלוונטי כל עוד הוא או היא, ערוכים לצפות כרגע בסרטון ווידאו.

הרבה צפיות ≠ הרבה צופים

צפייה בכתבת ווידאו מצריכה בדרך כלל קשב רב: צפייה בוויזואליה, הקשבה לפס קול, הבנה של אינפוגרפיקה, הקשבה לדוברים שלא תמיד מדברים בשפתנו (מה שמחייב גם קריאה של כתוביות התרגום) ובנוסף – קצב הכתבות בימנו הוא ברף גבוהה – משפטים מהירים, תחלופה של דוברים על המסך – המון אינפורמציה.

בפייסבוק מחשיבים את כל מי שצפה בשלוש שניות מהסרטון כצופה. ניתן בדרך זו להיות נרגשים ומוחמאים מכך שעשרות ואף מאות אלפים צפו בסרטון שלנו – אך האם המסרים שרצינו להעביר באמת הועברו לצופות ולצופים שצפו שלוש שניות בסרטון? האם נרצה מעתה למסגר את כל המסרים שלנו לסרטוני פייסבוק קצרצרים הכוללים וויזואליה מסעירה וטקסטים גדולים, שמיועדים להעברת המסרים ללא סאונד?

אין ספק שבחירת הפלטפורמה כאן, היא משמעותית מאוד. אם ניקח את אותו סרטון ארוך ומושקע ונפיץ אותו ביוטיוב, נגלה שמשך הצפייה בו גדול בהרבה וזאת מכיוון שליוטיוב נכנסים מי שרוצים במודע לצפות בווידאו. הרמקולים שלהם דלוקים (או שהאוזניות במקום הנכון) ורמת הקשב שלהם גבוהה יחסית לגלישה בפייסבוק.

דבר נוסף חשוב ביוטיוב, זה זכייה בצפיות נוספות בסרטון שלנו, כתוצאה מסרטונים מוצעים מאותו נושא. לדוגמה אם אנו נצפה ביוטיוב, בכתבה ששודרה בערוץ 2 על הבדואים בנגב, יתכן ואחת הכתבות שתוצע לצופה בגמר הצפייה תהייה הכתבה הבדואים – מיתוסים ועובדות של הטלוויזיה החברתית (שאגב רוב הצפיות בכתבה הגיעו ממקורות חיצוניים כמו הדוגמה הנ"ל). כך שמנגנון התוכן עובד לא פעם לטובתנו, גם אם לא נפרסם את הסרטונים בתשלום.

דוגמה נוספת – פאנל שערכנו עם חברות וחברי כנסת בנושא זכות השיבה של הפלסטינים ואפשרויות למימושה (באורך של 17 דקות), זכה בממוצע צפייה של 12 שניות בלבד בפייסבוק ע"י פחות מ-1,000 צופים. לעומת זאת ביוטיוב צפו בתוכנית כ-6,000 צופים וזמן הממוצע לצפייה היה 9:45 דקות. משמע, לגולשים בפייסבוק לא היה זמן לתוכן מעמיק שמצריך ריכוז והקשבה לאורך זמן, כמו אלו שנחשפו לתוכנית ביוטיוב.

זה לא אומר חלילה שיש לזנוח את הפרסום בפייסבוק, רק צריך להבין שחומר מעמיק כדאי להשקיע בפרסומו בעיקר ביוטיוב.

מה כן עבד לנו טוב בפייסבוק?

במהלך מחאת הפלסטינים הקרויה "צעדת השיבה הגדולה" על גבול עזה, הפקנו כתבה שמציגה את חיי הצעירים בעזה. הכתב שלנו יצר אמון עם צעירים מעזה דרך הפייסבוק וקיים עימם שיחות סקייפ שעסקו בחיי היום-יום של צעירות וצעירים בעזה. בנוסף, הצעירים העזתים צילמו עבורנו חומרים שביקשנו. הכתבה המיוחדת הזו דור ה-Y העזתי, נתנה מקום לא רק לשאלות שהכתב שואל את המרואיינים, אלא גם למקום של המרואיינים מעזה לראיין את הכתב. הכתבה, מן הסתם גם בשל העיתוי שלה זכתה בתוך זמן קצר לכ-200 אלף צפיות בפייסבוק רק בגרסה בעברית. עוד כתבות ופוסטים שהעלנו בתקופה זו לפייסבוק זכו לעשרות אלפי צפיות ותגובות, להערכתנו בשל היעדר מידע בתקשורת המרכזית בכל מה שקשור לחיי צעירים בעזה. מבחינה זו יצרה הטלוויזיה החברתית צוהר שאפשר לצופה הישראלי להכיר ואף להזדהות עם האתגרים שעוברים צעירות וצעירים בעזה – מעבר לדוחות, הנתונים והמספרים היבשים שמעלים ארגוני זכויות אדם.

דבר נוסף שהבחנו בו בפייסבוק, זה שלא פעם דווקא שיתופי פעולה עם אתרים בן-לאומיים יכולים להגביר את החשיפה. לדוגמה ראיון שקיימנו עם סרבן הגיוס מתן הלמן, שזכה לאדישות יחסית בקרב הציבור הישראלי, זכה (בגרסה קצרה של דקה וחצי) למעל מיליון וחצי צפיות בדף הפייסבוק של Middle East Eye – נתון מרשים בהחלט.

ומה עם הרצאות?

עם הזמן גילינו שהרצאות שהעלנו לפני שנתיים-שלוש ויותר ליוטיוב, צברו עשרות אלפי צפיות מבלי שעשינו דבר להפצתן. לעומת זאת אותן הרצאות שהועלו לפייסבוק לא זכו לשום צפייה ששווה להזכירה. אז יש קהל לתיעוד הרצאות רק כדי להגיע אליו יש למקם את ההרצאות בפלטפורמה המתאימה.

עוד גילינו, שהרבה מעדיפים להאזין להרצאות על פני צפייה בהן ביוטיוב. בניגוד לכתבה שמצריכה את חוש השמיעה והראיה יחד, המספקים חוויה וריגוש, בהרצאות ניתן להאזין כאשר עושים עוד דברים (הליכה, נסיעה, בישול וכו'). האזנה להרצאות במצב "פודקאסט" במכשירים ניידים, מתאפשרת גם כאשר המכשיר בכיס והמסך כבוי (מה שלא אפשרי במצב ווידאו ביוטיוב או בפייסבוק). דבר זה מהווה יתרון בשמירה על סוללת המכשיר, כי כידוע צפייה בווידאו היא דבר שזולל את הסוללה שלנו.

רישיון לשימוש חוזר

מרכיב חשוב שהוא גם אידאולוגי מבחינתנו בטלוויזיה החברתית, הוא הגדרת רישיון שימוש חוזר בכתבות הווידאו – רישיון ייחוס Creative Commons אותו אנו מעניקים לכל הכתבות שלנו. רישיון זה מאפשר בעצם לכל אחת ואחד להוריד את הכתבה שלנו ולהשתמש בה לכל צורך. אין מדובר רק במורים ואנשי אקדמיה שרוצים להקרין את הכתבות במהלך הרצאות, אלא בכל מי שחפצים להשתמש בקטעים מתוך הכתבה לצורך שימושם. זה יכול היות גופי תקשורת, יוצרות ויוצרים וכדומה.

באתר הטלוויזיה החברתית אלפי כתבות ווידאו (וגם טקסט) ויש בו מערכת איתור תוכן מתקדמת כולל סינון תוכן על פי משתנים רבים כגון: נושאים, סדרות, שמות דוברים, שמות מקומות, אירועים ועוד. רוב הכתבות מתורגמות לאנגלית, ההרצאות גם במצב של "פודקאסט" (מהלך שהתחלנו אותו ממש לאחרונה ואנו עובדים על הוספת עוד הרצאות רבות למדור). ויותר מכך – כל הכתבות מתומללות מילה במילה מה שמאפשר למנועי חיפוש למצוא את התוכן שנאמר בכתבות הווידאו.
צפו בסרטון שמסביר על כל יכולות איתור וסינון התוכן באתר הטלוויזיה החברתית

הכותב: אהוד שם טוב, עורך, הטלוויזיה החברתית