איך ארגונים מתמודדים עם אלימות במשפחה בעת מלחמה?

צילום:גל מוסנזון

מחקרים רבים מן העולם מעידים על כך שאלימות במשפחה, בזוגיות ונגד נשים וילדים גדלה במהלך מלחמה ולאחריה. לצד מגמת העלייה, לפחות בשלבים הראשונים של המלחמה ישנה מגמה של ירידה בפניות לסיוע ולקבלת עזרה. בישראל אין מידע עדכני על היקף התופעה של אלימות במשפחה, ההערכה היא כי מדובר על מאות אלפי מקרים בשנה, כשהנפגעות הישירות העיקריות הן נשים. לרשויות מוכרים עד 20-30 אלף מקרים בשנה. כלומר, גם בשגרה, רוב המקרים אינם מדווחים ומטופלים.

מדוע יש עלייה בהיקף האלימות בזמן מלחמה?

ישנם מגוון גורמי סיכון המגבירים את היקפי האלימות בזוגיות בזמן מלחמה. עלייה ברמת הלחץ, מצוקה נפשית, דכאון ומצוקה פוסט טראומטית; אי יציבות כלכלית, אבטלה ואובדן הכנסות

עוד גורמים סיכון קשורים לעלייה נרחבת בכמות הנשק – נשים מדווחות כי הידיעה על המצאות נשק מגבירה את תחושת האיום שלהן מבן הזוג, וכן לירידה באכיפה – המשטרה עסוקה בביטחון החברתי וישנה סלחנות של המשטרה לאלימות של אנשי מילואים וחיילים.

בנוסף, חלה ירידה משמעותית בנגישות למשאבים ושירותים, חלקה בשל הפניית המשאבים ללחימה והשלכותיה, וחלקה בשל הרס של שירותים.

מה קורה לנשים?

נשים, גם בשגרה לרוב נושאות בתפקיד של שמירה על החוסן הרגשי של המשפחה. תפקיד זה מתעצם בתקופת מלחמה ולצד זאת בשל מצב הלחץ, נשים נוטות להיות סלחניות יותר להתנהגויות תוקפניות ואלימות של גברים.

מחקרים מראים כי נשים שהיו חשופות באופן ישיר לאירועי מלחמה (רצח בן משפחה, פגיעת טיל, ריבוי אזעקות ועוד), יסבלו באופן משמעותי יותר מגברים ממצוקה פוסט טראומתית.

מה קורה לגברים?

גברים החשופים ישירות ללחימה במגוון תפקידים נמצאים בסיכון גבוה פי משמעותית מגברים אחרים להיות אלימים כלפי משפחתם. הברוטליות הקשורה במלחמה מייצרת מופעים תוקפניים ואלימים גם בבית.

גברים רבים חשים פגיעה בתפקידם כגברים בשל חוסר אונים וחוסר היכולת לשמור על משפחתם ופועלים לשיקום מעמדם דרך שליטה. מגמה זו בולטת במיוחד בקרב גברים שגם בשיגרה נוטים לשליטה גבוהה באשה.

בזמן מלחמה יש עליה בשימוש באלכוהול וסמים, שהם גורמי סיכון לאלימות.

גברים גם בשגרה חווים קושי בפנייה לעזרה, מגמה המתעצמת בזמן מלחמה. בהעדר משאבים להתמודדות עם מתח, לחץ וטראומה, ויסות החוויה נעשית דרך הזוגיות.

מה קורה לשירותים הציבוריים והחברתיים?

השירותים הציבוריים בישראל, מתקשים גם בימי שיגרה לספק מענים רחבים לכל דורש/ת. מרגע שפרצה המלחמה, חלק גדול מהמשאבים של כלל השירותים, מופנים למעגלי הפגיעה העיקריים, במקרה זה בעיקר תושבי העוטף, מפונים ונפגעות  ונפגעי מסיבת "נובה", ולצרכים הבולטים ביותר – מזון, דיור, ביגוד, טיפול נפשי ראשוני ומסגרות חינוך. המערכות חסרות משאבים לעסוק בכלל הפגיעות, אף שברור שכל מי שהיה בקבוצה מוחלשת /נפגעת כלשהי, סובל בתקופת המלחמה יותר. דבר זה נכון גם לנושא האלימות.

גורמים פילנתרופיים מייצרים השקעות חירום משמעותיות ואף הן מופנות לצרכים המזוהים ביותר עם הפגיעה מהמלחמה. גם אם יש עדויות ברורות לכך שיש עלייה באלימות בזוגיות בזמן מלחמה, ישנו קושי גדול לבנות "קייס" שיגייס משאבים משמעותיים בתקופה זו.

ומה קורה בארגונים החברתיים העוסקים בנושא?

מבדיקה שערכנו עם ארגוני הטיפול המרכזיים ראינו שברובם, כמות הפניות לקווי הסיוע ירדה משמעותית בשלושת השבועות הראשונים למלחמה ולאחר מכן התחילו לעלות בחדות.

נשים שכבר היו מטופלות נזקקו לסיוע מוגבר – כלכלי ונפשי – כדי להתמודד עם השלכות המלחמה. לצד זאת אפשרויות ההכנסה של הארגונים, קטנו.

בתקופה זו יש קושי לגייס פילנתרופיה חדשה ולהרחיב פעילות. מקור הכנסה נוסף – הרצאות וסדנאות בתשלום, אף הוא מדלדל משמעותית, שכן לקוחות פוטנציאליים – מוסדות חינוך, ארגונים עסקיים, גופים ציבוריים, אינם פנויים לעסוק בנושא.

מה אפשר לעשות כדי למנוע עליה בהיקף המקרים והחמרתם?

הפצת מידע – הגברת מודעות להשפעה של המלחמה על התופעה של אלימות בזוגיות ויצירת לגיטימציה ציבורית לעיסוק בנושא ולפנייה לסיוע ולטיפול. בימים אלו עלה קמפיין משותף של ארגונים ברשת קווים אדומים הפונה לציבור הרחב ומזמין להיות bystander פעיל במניעה ואיתור מוקדם של אלימות.

הכשרת סוכני שינוי – הכשרה של מגוון גופים הבאים במגע עם אוכלוסיות סיכון, לערנות גם לנושא של אלימות בזוגיות. במצב המלחמה אי אפשר לצפות שרק גורמי טיפול יאתרו ויפנו לסיוע אנשים ונשים בסיכון או כאלו שכבר נמצאים במערכות יחסים אלימות. מודעות של מגוון שחקנים לתופעה ולסימני הזיהוי שלה – יכולים להגביר איתור מוקדם ולמנוע הסלמה של מקרי אלימות.

הטמעת זיהוי ומניעה של אלימות במגוון פעולות ותוכניות הקשורות ישירות למלחמה. למשל עבור אוכלוסיות שנפגעו ומקבלות סיוע נפשי, ניתן להטמיע בתהליכי הסיוע גם כלים להתמודדות עם ההשלכות האפשריות ליחסים הזוגיים ומתן לגיטימציה לפנות לקבלת סיוע עם מומחיות בנושא האלימות.

עבודה עם השירות הציבורי – לשירות הציבורי יש את התשתיות הרחבות ביותר למתן מענים בסוגיות חברתיות. על אף הביקורת, לעיתים מוצדקת, על היקף ואיכות השירות, כדי להצליח לתת מענים לאורך זמן נדרש פיתוח מענים שהשירות הציבורי יכול לאמץ. ארגוני חברה אזרחית חזקים ביזמויות ובפיתוח מהיר יחסית של מענים ופתרונות אך כדי להרחיבם להיקף רחב ומשמעותי – השותפות עם השירות הציבורי חשובה.

בקרה וביקורת – כשהתותחים רועמים נאסוף נתונים? כדי להצליח להטמיע מענים חדשים ומותאמים חשוב להראות שהמענים החדשים מייצרים השפעה. גם אם אין זמן למחקר שיטתי ורחב היקף, רצוי למקד מספר קטן של משתני שינוי שמידע עליהם יסייע להעיד על נחיצות ואפקטיביות של המענים והשירותים. מידע כזה יעודד פילנתרופיה להשקיע ויסייע לממשלה לאמץ ולהרחיב.

המידע על השפעות המלחמה על אלימות בזוגיות, מבוסס על חומרים שפותחו עם דר ענת בן פורת – אוניברסיטת בר אילן וזיו רז – עו"ס ויועץ מקצועי ליוזמת קווים אדומים.

על יוזמת קווים אדומים

אלימות במערכות יחסים זוגיות היא תופעה חברתית קשה בכל חלקי החברה בישראל. נשים הן הנפגעות הישירות העיקריות מהתופעה, אך יש לה השפעות כואבות גם על הילדים, המשפחה והחברה ככלל. היקפי התופעה, להערכת מומחיות ומומחים בתחום, אינם מצטמצמים לאורך השנים.

יוזמת "קווים אדומים" היא שותפות של מעל 150 ארגונים – ציבוריים, חברתיים ועסקיים – הפועלים לקידום מניעה של אלימות בזוגיות וליצירת שינוי עומק מערכתי בהתמודדות עם התופעה ובהיקפיה. היוזמה פועלת בשיתופים מאז שנת 2021. לקריאה נוספת על היוזמה ראו באתר קווים אדומים.