איך מתרגמים צו 8 לערבית? – פודקאסט (עונה 3)

צילום:מרים אלסטר, פלאש 90

שייפט באוויר – פרק בונוס – עונה 3

בפרק הזה מציצות אל מאחורי הקלעים של מחאה שסחפה עשרות אלפי נשים לרחובות – המאבק נגד רצח נשים.
את המהלך הזה הובילו נשים ערביות ויהודיות, בפעם הראשונה יחד.
מייסם ג'לגו'לי ויארא כריים מספרות על מה קורה כשנפגשים רקעים שונים, שפות שונות, ואפילו תפיסות שונות של פמיניזם, וצריכים להוביל יחד מאבק.
אנחנו שומעות מהן על 'פמיניזם לבן', על קונפליקטים שנוצרים בדרך, על איך כותבים פוסטים בשתי שפות, ועל מה בשום אופן אי אפשר לוותר.

SHIFT באוויר – הפודקאסט של שתיל לשינוי חברתי.
מוזמנות/ים להצטרף לקבוצת הטלגרם

אולפן הקלטות: מועדון הכוכב השמיני, הרצליה
איש הסאונד, עיבוד והפקה מוזיקלית של אות הפתיחה: מרסיאל בוחסירה
יעוץ מקצועי: מאיה קוסובר
תחקירנית ועוזרת הפקה: אלונה קדם
עורכת: גלית יחיא-צפדיה
מגישות: מירנה קציר וגלי בסודו

צילום התמונה: מרים אלסטר, פלאש 90

תמלול הפרק

מבחינתנו במקרה זה, טוב משמע אוזניים ממראה עיניים, אבל למי שבכל זאת מעדיפ/ה:

מירנה: שנת 2018 הייתה שנה קשה לנשים. עד נובמבר נרצחו 22 נשים, וארגוני נשים נלחמו ללא הצלחה על העברת כספים למימון תוכנית ממשלתית דחופה למלחמה באלימות במשפחה. ואז, בסוף נובמבר, שתי נערות נרצחו. הארץ סערה, וארגוני הנשים העלו הילוך. קבוצה של צעירות בתל אביב יוזמת שביתה המונית, אירועי מחאה ועצרת בכיכר רבין.
במקביל – שתי נשים פמיניסטיות – נאילה עוואד וענת ניר מצליחות לחבר יחד את הארגונים הפמיניסטיים סביב 'קואליציית דגל אדום', והן יוצאות לפעולה משותפת והפגנות בכל רחבי הארץ.

גלי: בפרק הקודם דיברנו עם סמאח סליימה על המאבק של נשים פלסטיניות נגד אלימות ועל חילוקי הדעות הפנימיים אם לשתף פעולה עם יהודיות. (אם לא יצא לכם להאזין – ממליצות) בפרק של היום נציץ אל מאחורי הקלעים של שיתוף הפעולה הזה, מנקודת המבט הפלסטינית. יחד עם יארא כריים ומייסם ג'לג'ולי – שתי נשים שהיו מעורבות בהובלה – ננסה להבין למה זה כל כך קשה להוביל מאבק משותף ואיך זה קשור ליחסי כוחות בין ערבים ליהודים.

מירנה: אנחנו גלי ומירנה מ'שיפט באוויר', הפודקאסט של שתיל על שינוי חברתי. בכל פרק אנחנו מביאות את הסיפורים שמאחורי שינוי חברתי אחד. נתחיל.

מירנה: רצינו להבין איך נראה שיתוף הפעולה מנקודת המבט הפלסטינית דווקא. אז הרמתי טלפון ליארא. יארא היא סטודנטית לפסיכולוגיה חברתית ופעם היא עשתה אצלנו בשתיל את הפרקטיקום. שאלתי אותה איך שיתוף הפעולה הזה נראה מבפנים.

יארא: השיתוף השיתוף פעולה מורכב כי יש יחסי כוח לא שוויוניים בין נשים יהודיות ונשים פלסטיניות
מירנה: רגע רגע למה הכוונה שיש יחסי כוח לא שוויוניים?
יארא: מבחינה מדינית ומבחינה מספרית

גלי: יארא מספרת על מטה המאבק. קבוצה של פעילות – יהודיות וערביות – התכנסה בדירה ברוטשילד,
גם בתוך הקבוצה הזאת, השיוויונית לכאורה, קיימים פערים עצומים. בעוד שעבור מרבית הנשים היהודיות המטה היה קרוב לבית, הנשים הערביות היו צריכות לנסוע שלוש שעות לכל כיוון כדי להגיע ולהיות מעורבות, וגם רובן פחות מבוססות ולכן קשה להן יותר לוותר על יום עבודה או להתארגן על בייבי סיטר. וכשהן כבר מצליחות להגיע – הן לא מדברות טוב עברית, שזאת למעשה השפה שבה מתנהל המאבק. בקיצר, לנשים הערביות יש פחות משאבים, פחות שפה ופחות נגישות למוקד קבלת ההחלטות. אבל יחד עם כל הקשיים האלה, הנוכחות של הנשים הפלסטיניות היתה הכרחית למארגנות היהודיות.

יארא: הן לא יכלו לעשות את השביתה הזאת בלי השותפות הפלסטיניות כי אנחנו בכל זאת מדברות על מעל מחצי מהנשים הנרצחות הן נשים פלסטיניות וזה הכרחי, זה ממש הכרחי השותפות המלאה הזאת כי אם כי אם הנשים היהודיות האשכנזיות. כאילו אני מתנצלת מראש אל אה……

מירנה: על העלבון שאת קוראת למישהו אשכנזי
יארא: כן, אבל זה משהו שהתבקש לציין אותו כי עד עכשיו יש את הפמיניזם הלבן.

גלי: הפמיניזם הלבן שיארה מדברת עליו הוא פמיניזם שעוסק בסוגיות שמטרידות נשים, איך לומר, שנחשבות ללבנות, פריבילגיות, כאלה שנמצאות במיינסטרים, לעומת אלה שנמצאות בשוליים ומוטרדות יותר מבעיות קיומיות.
מיייסאם: אני יכולה להגיד שפמיניזם לבן מסתכל על זכויותיהן של שכבה מסויימת של נשים שבדרך כלל נשים ששייכות למעמד ביניים ומעלה ולא לוקחות בחשבון קודם כל את הנשים המוחלשות שנמצאות בתוך החברה את הנשים ששייכות למיעוטים בתוך החברה וגם לא לוקח בחשבון שיש נושאים שנשים מתמודדות עכשיו עם בעיות מאוד מאוד אהמ קשות של. לחיות פשוט לחיות פשוט לחיות עם מצב כלכלי מאוד לא טוב הן הן פחות מתייחסות להבדלים התרבותיים ואי אפשר להתעלם מההבדלים התרבותיים בין הקבוצות השונות של נשים בחברה הישראלית.
מירנה: זאת מייסם ג'לג'ולי יו"ר נעמת במרחב משולש דרומי ויו"ר סיעת חדש בנעמת, וחברת הנהלה בעומדים ביחד ובסיכוי.
מייסם: אני לפעמים מסתכלת על מאבקים גם מאבקים שנעמת מובילה לפעמים ואני אומרת אוי ואבוי איפה אנחנו ואיפה הן? למשל כשאני ככה מאבק של נשים להשתלב בתוך הבורדים ולקבל בתוך בורדים של חברות גדולות אני נאבקת שנשים ערביות יצאו לעבודה אני נאבקת על שכר מינימום של נשים ערביות יש נשים ערביות שהולכות לעבוד ומשכרות 1500 שקל שקל לחודש, למה? אני צריכה את העזרה של הארגונים הפמיניסטים היהודיים והתמיכה שלהם גם במאבקים האלה ולא במאבק של נשים חזקות שרוצות עוד יותר להתחזק ואני לא נגד אני בעד אני רוצה למצוא את הנשים בכל מקום אבל יש מינון יש מינונים
אז אנחנו ראינו שהארגונים הפמיניסטים היהודים ב.. בחברה היהודית מתמקדות יותר בשילוב של נשים מהצבא נשים שהם במקומות ביטחוניים רגישים, ביטחוניים בתהליכי קבלת ההחלטות
גלי: תהליכי קבלת ההחלטות שמייסם מדברת עליהן קשורים להחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. ההחלטה דורשת מהצדדים המעורבים בסכסוכים אלימים לשתף נשים בתהליכי משא ומתן לשלום ובפתרון סכסוכים,
מייסם: הנשים המוחלשות הנשים שנמצאות בתוך החברה וסובלות באופן ישיר מהסכסוך אלה הנשים שההחלטה הזאת באה לעזור להן. היא לא באה לעזור לנשים שנמצאות בעמדות כוח.
גלי: תתקני אותי אם אני טועה, אבל נעמת נתפס כפמיניזם לבן במובנים מסויימים
מיסאם: אני נמצאת בנעמת כשליחה של חד"ש ואנחנו היסטורית כמפלגה אנחנו משתפים בבחירות של ההסתדרות ונעמת ואנחנו יודעים שהבעייתיות הבעייתיות שלי בנעמת אני מכירה אותה אבל אנחנו כמפלגה כאידיאולוגיה אנחנו מנסים לשנות מבפנים ולא רק מבחוץ אז בגלל זה אני נמצאת בנעמת כי אחד התפקידים שלי כאישה פלסטינית בישראל זה לעבוד זה ארגונים מאוד חשובים נעמת הוא ארגון מאוד חשוב ההסתדרות הוא ארגון מאוד חשוב ואנחנו עובדים כדי לשנות מבפנים וזה האידיאולוגיה שלי ואני חושבת שהיום יש יותר הבנה בקרב הארגונים הפמיניסטים הפלסטינים שכדי לשנות צריך לעבוד מבפנים וזה מה שאפשר את שיתוף הפעולה הזה במאבק.
מירנה: אבל שיתוף הפעולה הזה, מסתבר, מייצר אתגרים חדשים. כשיש פעילות מעולמות שונים, שמדברות בשפות שונות, ועוסקות בבעיות שונות… איך למשל מוציאים פוסט שכולן תהיינה מרוצות?
מיסאם: יצא פוסט. ש.. צו שמונה כאילו לצאת לשביתה זה כמו צו שמונה
כאילו אנחנו חייבות
מירנה: פוסט בפייסבוק
מיסאם: כן בפייסבוק
מירנה: ומי כתב אותו
מיסאם: מישהי אה… שעוסקת בקריאטיב היא חשבה שהיא עלתה על זה…
מירנה: מבין קבוצת המארגנות
מיסאם: זה דווקא מישהי מתנדבת ש… היא עוסקת בפרסום וכל הזה אמרה שיש לי משהו מעולה יש לי רעיון מעולה ללכת על פוסט על צו שמונה כאילו שאנחנו קוראות לציבור הנשים להתייצב כמו שמתייצבים בצו שמונה בצבא
ואז הפלסטיניות רואות את הפוסט ומייד קמה מהומת עולם, מה זה השימוש הזה המושג צו שמונה אתם מביאות את אה..
גלי: המליטיריזם
מיסאם: את המלטירזם אלינו לשביתה שלנו זה לא היה מקובל לא היה שום וויכוח על זה הפוסט ירד מייד
יארא: כן:
מיסאם: זה דווקא מחמם את הלב, ההבנה הזו שבסיטואציה מסויימת שאנחנו משתפות פעולה אחת עם השניה יש מושגים שהם מחוץ למגרש שלנו מחוץ למגרש המושגים שלנו.

מירנה: ויש כמובן את העניין של השפה. איך מצליחים להוביל מאבק שכולן תהיינה מחוברות, בשתי שפות? למשל, איזו שפה תהיה ראשונה ואיזו שניה?
יארא: החלטנו בהתחלה שהכל בגלל שזה מאבק משותף לשתי החברות החברה הישראל גם החברה הישראלית אז הכל צריך להיות בשתי השפות ואז נוצר מצב שרק אה..
מירנה: אבל רגע למה שתי השפות? כולנו הנה עכשיו כולנו מדברות עברית
גלי: כולן מדברות עברית מה הבעיה?
יארא: אז קודם כל לא. לא כל הנשים הפלסטיניות מדברות מדברות עברית ו… אה… ברמת שפת אם זה אחד ושתיים זה לנוכחות השפה זה אמירה פולטית זאת נוכחות השפה היא מעבר למה שנאמר בתוכן עצמו זה כבוד לתרבות זה כבוד ל ל לאום שלנו, ללאום שאת משתייכת אליו זה הרבה מעבר למילים עצמן
גלי: אבל איך הסתדרתן, הניסיון שלי מלמד שאת מנסחת פוסט ואז את מעבירה אותו ומלא מגיבות ומגיבות ומגיבות ואז את מעבירה אותו לתרגום ועוד פעם שינו את המקור
יארה: אז זה בדיוק הייתה אחד הקשיים ש אנחנו לא רוצות להוסיף את הערבית רק בסוף או אחכ לעדכן אלא מלכתחילה שהפוסטים יהיו כתובים בשתי השפות
מירנה: אלוהים, כנראה, נמצא בפרטים הקטנים. ולפעמים כדי שיצליחו לעבוד יחד ולרכוש אמון, צריך לשים לב גם אליהם.
מיסאם: אני זוכרת את עצמי בדירה ברוטשילד ביום שבת והתחלנו לדבר על כל הנושא של השביתה ואני רואה פרסום שיצא והפונט בעברית בערבית הרבה יותר גדול מהפונט בערבית ואמרתי זה לא הולך תדפיסו את הכל מחדש הדבר הזה לא הולך לקרות יהיו שני פונטים באותו דוגל באותה צורה ואני לא מסכימה לזה שהערבית תהיה מתחת…ותהיה בפונט יותר קטן.
מירנה: אני חייבת להודות שלי זה נראה ממש קשה. להיות ערביה אחת בין 20 נשים יהודיות שמראות לך את הפוסטר בגאווה ואת צריכה לחרב להן את השמחה ולומר להן, סליחה, עם כל הכבוד לכסף שהשקעתן, שימו הכל בפח ותתחילו מהתחלה? חבל על הכסף שממילא אין הרבה ממנו, ויש לחץ של זמן. אבל מייסם מתעקשת.
מיסאם: אני אין לי בעיה להגיד את זה כי כשאת מאמינה במה שאת עושה ואת רוצה שמה שאת עושה אה יהיה יבלוט כאילו אנחנו כפמיניסטיות פלסטיניות רצינו להיות שותפות אמיתיות אין לי בעיה להגיד את זה את יודעת מה, לא איכפת לי
את יודעת מה שהכסף כי כי אהמ אה פה יש אמירה ויש אמירה מאוד חשובה שתתיחסו שווה בשווה לערבית ולעברית תתיחסו שווה ושווה למובילות המאבק ערביות ויהודיות ולא היתה שום התנגדות הם מייד הבינו את זה הם מיד הבינו את כי הם עשו את זה גם בלי לשים לב זה לא היה משהו זדוני שאנחנו רוצות שהפונט בערבית יהיה יותר קטן זה היה משהו שפשוט לא שמו לב אליו.

גלי: יארא, לעומת זאת, מספרת שלפעמים זה לא כל כך פשוט.
יארא: אני שאני הייתי במטה ברוטשילד וגם הייתי ב ב כבר הייתי יחידה בין 25 ולפעמים 30 נשים במטה אבל כן היו לי היו לי רגעים שהייתי צריכה לבחור את המלחמות שלי ו על מה להתעקש עכשיו ועל מה פחות.
עכשיו ועל מה פחות אה ח מצ מצאתי את עצמי חושבת אם עכשיו להתעקש היה לחץ לחץ זמן מטורף ברמה מאוד מאוד קשה תוך שבוע היינו צריכות להרים במה במה
מיסאם תוך פחות משבוע – להוריד
יארה: ברוטשליד תוך פחות משבוע אז עכשיו להתעקש שאני אכתוב את הפוסט בעצמי שזה גם יהיה לא רק הנשים היהודיות יכתבו את התכנים או ב עכשיו להתעקש
בערבית עכשיו אם אני אכתוב אני גם צריכה לתרגם כי הם לא יודעות לתרגם אההה אז כן נוצר לפעמים מצב שאני עכשיו מוותרת שאני עכשיו מוותרת על העמדה לכתוב תוכן שאני בשביל שאני אקציב את הזמן הזה לתרגום ולהנכחת השפה הערבית.
גלי: והיה כמובן העניין של המרחק
מייסם: חלק גדול מהאנשם אמרו וואלה יש מיעוט נשים ערביות בתל אביב, איפה הנשים הערביות למרות שבאמת לא היה מיעוט של נשים ערביות הם שוכחים שהנשים הערביות פה גרות בפריפריה וכדי להגיע לתל אביב בשעה כל כך מאוחרת כמו שעת ההפגנה הן צריכות לעשות (שמיניות מאוויר) מבצע מבצע מאוד גדול כדי להגיע ובמקומות שכן התארגנו הסעות אז ראינו שהייתה נהירה באוטובוסים של נשים ערביות לתל אביב ובמקומות שלא הייתה היו הסעות מאורגנות היה מאוד קשה כי שלא בל נשכח הן לא פריבילגיות שגרות במרכז שיכולות להרשות לעצמן להגיע לכיכר רבין בשעה שמונה ולחזור הביתה בשעה אחת לפנות בוקר, עוד דבר כל הנושא למשל שהיה ב ב עצרת עם השירים עם השירה אז כאילו זה זה בעיני נשים ערביות זה נשמע כמו הפנינג כזה מה מה אנחנו באות למחות על רצח נשים ואתם מביאים לנו כאילו זה קונטקסט יותר תרבותי כשמדברים על דברים רציניים אז פחות את יודעת זה זה זה יותר או… ואני חושבת שזה…
מירנה: הבנתי שהיתה איזו מחשבה לשים בלונים או דברים כאלה (מיסאם: היו בלונים, )
יארה: רוטשילד זה היה בתחילת היום ברוטשילד אה..ץ היו שדרה אדומה היו מלא מלא בלונים ושטיח אדום והכל אה… זה גם ראיה תרבותית שנשים ערביות הסתכלו על זה כאיזו חגיגה כלשהי והיה להן קשה לעכל את זה
גלי: והיה גם העניין עם הדגל.
יארא: יום לפני השביתה שלחו תמונות אקטיביסטיות ישראליות הכנות לשביתה מחר ובחלק מהתמונות רואים דגלי ישראל אז הייתי צריכה לעצור שלושים נשים במטרה, לפחות 30 נשים ולהגיד להן: זה קו אדום אם אתן ממשיכות עכשיו לשלוח תמונות לדגל ישראל כהכנות לשביתה מחר אתן תאבדו את הנשים הפלסטיניות ואף אחת לא תגיע לכיכר
ואז אני זוכרת שענת ניר הייתה בדרך לאולפן לראיון עצרה את הכל הרימה טלפון לנשים שמארגנים את אה… מחר רק הדגל האדום שמאחד בין כולנו לא ל יהיה מטעמנו שום דגל לאו… לא ישראל לא פלסטין כלום רק הדגל הא.. וזה לא היה מובן מאליו.
מירנה: כשיארא אמרה את זה נדרכתי לרגע, אני חייבת להודות. מה הבעיה עם דגל ישראל?
מיסאם: אני במובן הזה כשאנחנו נאבקות על נושא של רצח נשים אני לא מבינה מה הקטע של הדגלים כאילו הסימבוליות של הדגלים כאילו אין שום היגיון להיאבק על נושא כל כך כאוב של רצח נשים ולבוא עם דגל ישראל כאילו מה ההיגיון הזה כאילו מה אני רוצה לשדר מה אני רוצה להגיד אם היה היגיון לבוא עם דגל אוקי אני אומרת יאללה יש היגיון אם זה הפגנה אבל זו הפגנה שצריכה לאחד את כולנו סביב רצח נשים אז מה הקטע הזה של היהודים שרוצים להוכיח..
גלי: כי לצערנו בכל מאבק של מיעוטים בארץ הזאתי אתה נתפס כבוגד אז כדי להגיד רגע סליחה
מותר לי להיאבק על זכויות מויעוטים וגם להיות ישראלי.
יארא: היינו צריכות לחדד טוב שזה לא מאבק לאומני אלא מאבק חברתי, מאבק נשים. מאבק על מגדרי. זה המאבק שלנו. ואם זה.. כן
מייסם: אם מישהי הייתה מחליטה לבוא להפגנה לבד ולהרים את הדגל, זה לא היה אכפת לי. אבל שמארגנות הפגנה יגידו אנחנו נבוא עם דגלי ישראל, אז זה הפכה להיות, זה היתה הופכת הפגנה מסוג אחר. ואני אני מבינה לפעמים את הצורך של חלק מ.. את אמרת, השמאל היהודי, כי הימין ניכס לעצמו את הדגל, ואז השמאל כאילו נחשב בוגד בגלל… אבל זה לא הזמן, זה לא המקום.

מירנה: כל המתח הזה בין תפיסות עולם, בין שפות, בין מרכז ופריפריה, בין פמיניזם לבן לשחור, מקבלים כאן עוד טוויסט.אצל יארא. מצד אחד היא בחורה צעירה, סטודנטית בבינתחומי בהרצליה, גרה ברמת אביב, מחוברת ליוזמות המאבק ברוטשילד. מצד אחד, ומצד שני היא פלסטינית שהגיעה מהצפון.
יארא: בגלל שאני גרה בתל אביב אני גדלתי בכפר קנה ועברתי לתל אביב לפני כשבע שנים ומצאתי את עצמי חצויה בין שתי העולמות כי פיזית אני בחר הייתי במטה התל אביבי ברוטשילד עם כל ה.. ה פריבילגיות כביכול מצד אני על התקן הפלסטיני על התקן הפלסטינית שאני צריכה גם להביע את הדעות של.. של עצמי באופן אישי וגם יש את אה הדעות של שאר הפלסטיניות שאני לאו דווקא לאו דווקא תמיד מסכימה איתן אבל הייתי חייבת להביא את הקול שלהן ולנצל את זה שאני נמצאת במטה , סתם כשאני מסתכלת על הקבוצת ווטסאפ של הפלסטיניות שנצר שנפתחה בעקבות הדיון שאנחנו משתפות פעולה עם ההתנחלויות או לא שזה גם היה נושא מורכב בפני עצמו אז אני רואה רואה שם שעולות שעולים נושאים מאוד קשים שאני שאני אפילו אם אני לא מסכימה באופן אישי אני חייבת להביא אותם למטה ולהעלות אותם לפוסטים ולדון בהם עם ענת ועם שאר הבנות .

גלי: לקראת סיום הפרק, הסתקרנו לדעת מה קורה עם המאבק היום. הן החליטו להמשיך. מייסם ויארה יחד עם השותופות שלהן מרוטשילד – חן אריאלי , רותי קליין, דרור שדות וסתיו ארנון השותפות מרוטשילד. הן בוחרות להתמקד בחמישה נושאים: שוק תעסוקה שיוויוני, ביטחון אישי, ייצוג נשי שיוויוני במוקדי קבלת החלטות, הדרת נשים במרחב הציבורי והמדיני, וחינוך מגדרי מגיל אפס.
מייסם: אני חושבת שכאילו, אה… אין דרך חזרה. אנחנו התחלנו דרך שאין בה ואין ממנה דרך חזרה. אני חושבת שיש הבנה לא רק בקרב האקטיביסטיות אלא בקרב ארגונים שאנחנו למדנו משהו מהמאבק הזה ואנחנו למדנו מה החשיבות של המאבק המשותף כי הוא הביא תוצאות.
התוכנית הלאומית שאנחנו דרשנו שהיא תיושם, הייתה החלטת ממשלה אחרי, אחרי שהממשלה התפרקה אפילו. הייתה החלטה להקצות לשנת 2019 50 מיליון שקל לטיפול בבעיה. ו.. וגם ולהגדיל אותה מ 250 מיליון ל 300 מיליון שקל. ו… גם השרה גילה גמליאל יצאה עם תוכנית שזה גם נושא אחר לדיבור, אבל היא גם נכנסה לתמונה ורוצה אה.. ורצתה להביא תוכנית מיוחדת גם לטיפול בבעיה בתוך החברה הערבית. זה עוד נושא, יש לי כמה השגות, אבל זה גם.
יארא: יש הישג מעולה שהייתה עליה במספר הגברים, מבקשים, הגברים האלימים המבקשים סיוע בטיפול בבעיית האלימות שלהם.

מירנה: לסיום, טוב לשמוע שדברים זזים, אבל הקטנה משמעותית של מספר מקרי הרצח של נשים, עוד נראית רחוקה. יש עוד עבודה לעשות ונראה שהובלת המאבק בידיים טובות. זה לא קל לעבוד ביחד, יש תקווה.
אנחנו היינו שיפט באוויר – הפודקאסט של שתיל על שינוי חבתרי. תודה למרסיאל שהקליט אותנו, לגלית יחיא צפדיה העורכת, לאלונה קדם עוזרת ההפקה והתחקירנית, ולמאיה קוסובר על הייעוץ המקצועי.