אסטרטגיה לפעילות בינלאומית לקידום המחאה הפרו-דמוקרטית בישראל

צילום:אורנה מאור, שתיל סטוק

למחאה הפרו-דמוקרטית בישראל יש ממדים בינלאומיים ומדיניים. עבודה נכונה במרחב הבינלאומי אמנם לא תושיע לבדה את ישראל, אבל תוכל לסייע למאמצי המחאה להצליח.

בשנים האחרונות, הימין בארץ ובעולם ידע לפעול ביחד ולייצר רשתות סיוע והשפעה. זה בלט בקשר בין אנשי טראמפ לימין הקיצוני באירופה, ולברית של נתניהו עם מנהיגים לאומניים ופופוליסטים, ובראשם אורבן מהונגריה. המחנה הליברלי בעולם ניסה לתת לכך מענה, והחל בהתארגנויות משלו. במרכז והשמאל הפוליטיים בארץ, נרשמה היענות מוגבלת לכך, ולא הייתה התלהבות – בפוליטיקה ובחברה האזרחית כאחד – מהקריאה להרחיב ולהעמיק את השותפויות הבינלאומיות של המחנה.

הדבר נבע ממגוון סיבות: תחושה שהמקרה הישראלי הוא ייחודי ושאין מה ללמוד מהעולם; הפנמת הדה-לגיטימציה לעשייה פרוגרסיבית בינלאומית שעשה הימין וחשש מ"מה יגידו"; סדרי עדיפויות שונים בארגונים עם משאבים מוגבלים; והסתכלות על המרחב הבינלאומי בעיקר דרך עדשת גיוס הכספים. ואולם, מאז הקמת הממשלה הנוכחית, ישנו שינוי של ממש. עיסוק גובר בתהליכי שחיקה דמוקרטית במדינות אחרות ובדרכי התנגדות לכך, ועניין נרחב בתגובות בעולם לנעשה בישראל. ארגונים וגופים שונים יוזמים מהלכים שונים עם נופך בינלאומי, אבל – הדבר נעשה לרוב באופן ספורדי, וללא תשתית ואסטרטגיה סדורה.

לשם מימוש הפוטנציאל הבינלאומי שקיים עבור המחאה, מוצע לאמץ אסטרטגיה שמתמקדת בשלושה ממדים: תגובות מהעולם, מחאות אחרות, תשתית וייעוץ.

תגובות מהעולם התומכות במחאה הפרו דמוקרטית

מיפוי המגיבים והתגובות – מי השחקנים הרלבנטיים בזירה הבינלאומית שצריכים להשמיע קול ביחס לשחיקת הדמוקרטיה בישראל? מה ריאלי ואפשרי שיעשו? מי מהם מגיב ועושה? מי לא עושה בכלל? ומי לא עושה מספיק? מה הם עושים? יש צורך בבניית מאגר מידע, מתעדכן באופן שוטף, שיהיה נגיש לכלל העוסקים במלאכה בישראל.

רתימת בעלי ברית – להבהיר לשותפים לדרך קיימים ופוטנציאליים בעולם שמה שקורה בארץ הוא חשוב ואמיתי. להדביק אותם בתחושת הדחיפות שקיימת בארץ, לתמוך במאבק הפרו דמוקרטי, אל מול תחושות קיימות בקהילה הבינלאומית שמוקדם מדי להתערב כי החקיקה עדיין נמצאת בדיונים ולא בטוח אם ואיך תקרה, או שבמחאה מגזימים בתיאור חומרת המצב וההשלכות. ניתן לעשות זאת על ידי הנגשת מידע – באמצעות מאמרים, וובינרים, פרסום סרטונים ומידע באנגלית ברשתות החברתיות (כפי שהתחילו לעשות בתקווה), נוכחות תקשורתית והפגנות בערים מרכזיות בחו"ל – שיציגו מהלכים אנטי-דמוקרטיים בהם נוקטת הממשלה וידגישו גם מהלכים חיוביים שעושים תומכי הדמוקרטיה. הדבר יסייע לרתום תמיכה ומתן גיבוי מממשלות ידידותיות, קהילות יהודיות, ראשי ערים, ארגוני חברה אזרחית, גורמים עסקיים, פוליטיקאים, ועוד. ההתנגדות של מנהיגים וארגונים יהודים בארה"ב להופעתו של סמוטריץ' בכנס הבונדס היא דוגמה לכך.

הכוונה לעשייה – יש רבים בעולם שהדמוקרטיה הישראלית חשובה להם ושמעוניינים לפעול כדי לסייע בשימורה וקידומה, אבל לא יודעים איך. לעתים קרובות, הם חוששים לנקוט פעולות שיזיקו או שלא יועילו, ומצפים להכוונה מעמיתיהם הישראלים. יש בישראל – כולל בדרגים פוליטיים גבוהים – חשש מלעשות זאת, אבל חשוב בכל זאת לגבש רשימת הצעות קונקרטיות, ישימות ומועילות, ולהציג אותן למקבלי החלטות ולגורמי השפעה בקהילה הבינלאומית – דרך פרסום בתקשורת, או דרך ארגונים שותפים ואנשי קשר במדינות השונות. ניתן גם לעודד לפעולה גורמים בינלאומיים שמהססים דרך הרשתות החברתיות (כפי שפעלה ד"ר מאיה שיאון-צדקיהו בהקשר האירופי) ועל ידי העלאת הנושא בשיחות שמקיימים איתם על נושאים אחרים.

מחאות אחרות

חשוב להבין חוויות של מדינות אחרות שעברו תהליכים דומים, בייחוד לגבי השלבים הבאים של השחיקה הדמוקרטית. שותפים לדרך מהונגריה ופולין אומרים לעתים קרובות שלא ידעו מראש לאן הדברים הולכים, ולו ידעו – היו מנהלים את ההתנגדות אחרת. לנו יש את הפריבילגיה ללמוד מהם, ולהתכונן בהתאם. עד כה התהליכים במדינות השונות דומים למדיי אלו לאלו.

במקביל, חשוב גם להבין כיצד מחאות במקומות אחרים הצליחו בפועל לחולל שינוי: מה היו מרכיבי המפתח בהצלחת המאבקים, למשל, הלקחים ששיתפו לאחרונה בני שיח תורכיים של מכון מיתווים או מהמחאה בסרביה עליה כתב שגריר ישראל לשעבר בסרביה ארתור קול. ומה היו המודלים הארגוניים שהוכחו כמוצלחים ביצירת השפעה לאומית ומקומית, כמו למשל, המאמר שכתבה מיכל אשכנזי על תנועת Indivisible מארה"ב.

לצד זאת, חשוב לייצר ולשמר סולידריות עם מחאות דמוקרטיות אחרות, ולייצא להם את הידע הנרחב שנצבר בישראל בתחום השינוי החברתי ושעשוי להיות מועיל עבורם, גם תוך כדי המאבק המקומי בארץ. למשל, לקראת הבחירות האחרונות בהונגריה, התייעצו גורמים פוליטיים שם עם מקבילים בישראל ללמידה על המחאה והמהלכים הפוליטיים שתרמו להחלפת נתניהו בממשלת בנט-לפיד.

תשתית וייעוץ

מומלץ להקים התארגנות מדינית בתוך מטה המאבק, שתרכז ותתכלל את המרכיבים השונים של העבודה הבינלאומית ושתהיה מקור לידע, מידע והכוונה. להקמתה ותפעולה, ניתן להסתייע בארגוני חברה אזרחית בעלי ניסיון בינלאומי עשיר וביוצאי מערך החוץ הישראלי (יותר מ-100 שגרירים לשעבר חתמו לאחרונה על מכתבי תמיכה בדמוקרטיה).

מעבר לכך, יש לסייע ליוזמות חדשות, ארגונים קיימים ודמויות מפתח במחאה לאמץ הלך רוח חיובי יותר ביחס לעבודה במרחב הבינלאומי ולשפר את יכולותיהם לפעול במרחב הזה. כדאי להעניק להם: ליווי וייעוץ כדי שיכירו בחשיבות המרחב הבינלאומי, ברלבנטיות שלו למחאה, ובלגיטימיות שבעבודה בו; לעזור לארגונים שהורגלו עד כה בעבודה פנים-ישראלית לרכוש ארגז כלים לפעולה בינלאומית; להצביע על הזדמנויות בינלאומיות שלעתים לא מוכרות מספיק בארץ, כמו ברית הערים החופשיות, או קריאת ראשי ערים בעולם למען הדמוקרטיה, אליה הצטרף ראש עיריית הוד השרון אמיר כוכבי; ולתמוך ביצירת חיבורים עם גורמים בחו"ל, בייצור שותפויות, ובקידום הצלחתן.

***

המאבק למען הדמוקרטיה הוא מאבק גלובלי. ישראל הופכת לאחרונה לאחד המוקדים שלו, אבל אינה נמצאת בו לבדה. במדינות מסוימות כבר הצליחה מחאה ציבורית לעצור ולהפוך מגמות א-ליברליות ולהחליף מנהיגים לאומנים ופופוליסטים. במדינות אחרות – טרם. חיבור טוב יותר של ישראל לעולם גם בהקשר הפרו-דמוקרטי יהיה מהלך מלמד, מעצים, מכפיל כוח ומייצר תקווה. הוא שווה את ההשקעה.