מחאות בגאורגיה: מאבק על עתיד אירופי מול השפעות רוסיות

צילום:Kanal13

מאז סוף אוקטובר 2024 נמשכות ברחובות גאורגיה הפגנות מחאה המוניות נגד החלטות לא חוקתיות שהתקבלו על ידי הממשלה הנוכחית בראשות מפלגת השלטון "החלום הגאורגי". מדי ערב יוצאים אנשים לרחובות עם דגלי גאורגיה והאיחוד האירופי, ולא המשטרה, לא הקור, לא זרנוקי המים, לא גז מדמיע וגם לא מעצרים המוניים יכולים לעצור אותם – אזרחי גאורגיה נאבקים על עתיד ארצם כחלק מהאיחוד האירופי.

גל המחאה שמסרב להיעלם

במקור, הסיבה למחאות היו הבחירות לפרלמנט שנערכו ב-26 באוקטובר 2024, שתוצאותיהן עוררו ספקות הן בקרב האזרחים, הן בקרב המשקיפים והן בקרב נציגי האיחוד האירופי. ועדת הבחירות המרכזית של גאורגיה הכריזה על ניצחון מפלגת השלטון "החלום הגאורגי", שמנהיגה הלא רשמי הוא האוליגרך הרוסי ממוצא גאורגי בידזינה איוונישווילי, המקיים קשרים הדוקים ביותר עם רוסיה. האופוזיציה הגאורגית והנשיאה סלומה זורבישווילי הצהירו כי תוצאות הבחירות זויפו ודרשו בחירות חדשות.

המשקיפים האירופים בבחירות הצהירו כי הן התקיימו באווירת פילוג, שאופיינה במקרים של שוחד, הצבעה כפולה ואלימות פיזית, והפרלמנט האירופי גינה את ההצבעה בבחירות כ"לא חופשית ולא הוגנת", המהווה ביטוי נוסף לנסיגה מתמשכת מדמוקרטיה, שעליה אחראית במלואה מפלגת השלטון "החלום הגאורגי". לאחר אישור תוצאות הבחירות החלו עצרות ומחאות במרכז טביליסי בשדרות רוסטוולי. וב-28 בנובמבר 2024 הודיע ראש הממשלה איראקלי קובחידזה כי גאורגיה מפסיקה את המשא ומתן על הצטרפות לאיחוד האירופי עד 2028. המפנה החד של הממשלה מאינטגרציה אירופית לכיוון רוסיה גרם להלם אפילו עבור אלה שהצביעו בבחירות עבור "החלום הגאורגי", ולאחר מכן המחאות הפכו להמוניות. [מומלץ לקרוא מהו אירוע טריגר]

גאורגיה מזדעזעת כבר שנה שנייה. האות הרציני הראשון לכך שהשלטון הגאורגי מתחיל להפנות עורף לאיחוד האירופי היה חוק "שקיפות ההשפעה הזרה" (כמעט העתק של החוק הרוסי על סוכנים זרים), שהוגש לדיון בפרלמנט בתחילת 2023. הניסיון הראשון לאשרו נכשל – לאחר הפגנות מחאה המוניות, ה"חוק הרוסי", כפי שהוא מכונה בגאורגיה, נאלץ להיות מוסר, ולאחר מכן האיחוד האירופי, שהאמין בכוונות הטובות של השלטון הגאורגי, העניק לגאורגיה בדצמבר 2023 מעמד של מדינה מועמדת להצטרפות לאיחוד.

ההשלכות של החוקים הרוסיים: פגיעה בזכויות ובדרך האירופית

סידור שכזה לא התאים לרוסיה, והיא הגבירה את הלחץ על השלטון הגאורגי, וזה בתורו – על החברה הגאורגית. באביב 2024 "החלום הגאורגי" הגיש שוב לדיון בפרלמנט את ה"חוק הרוסי", ולאחר מכן, למרות המחאות ההמוניות שנמשכו במשך חודשיים, אישר אותו, ובכך סובב את המדיניות החוץ של המדינה ב-180 מעלות.

נשיאת המדינה סלומה זורבישווילי הטילה וטו על החוק המונע את הדרך האירופית של גאורגיה, אך הווטו שלה נדחה על ידי הפרלמנט. לאחר מכן הכל המשיך במסלול הצפוי – בספטמבר 2024 הפרלמנט הגאורגי אישר עוד "חוק רוסי" אנטי-דמוקרטי – חוק "על ערכי המשפחה והגנת קטינים", וכן 18 הצעות חוק נלוות המהוות תיקונים לחוקים אחרים, האוסרים "תעמולת להט"ב", שינוי מגדר ואימוץ ילדים על ידי להט"ב+. לאחר מכן היה כבר קשה לדבר על "הדרך האירופית" של גאורגיה, הדחייה הרשמית של האינטגרציה האירופית הייתה רק שאלה של זמן, והבחירות היוו את אקורד הסיום לכך.

את מסע הבחירות שלה בנתה מפלגת השלטון על הפחדת הבוחרים: בשלטי בחירות מחולקים לשניים, ערים אוקראיניות הרוסות על ידי הצבא הרוסי הועמדו מול תמונות של כנסיות, מזרקות ופארקים של גאורגיה השלווה.

החברה האזרחית בגאורגיה אינה מקבלת "שלום פסטורלי" מסוג זה, כפי שמעידות המחאות הנמשכות כבר מספר שבועות. הדרישה העיקרית של המפגינים היא התפטרות הממשלה וקביעת בחירות פרלמנטריות חדשות. אנשים מצהירים שהם בנו במשך שנים רבות את העתיד האירופי של גאורגיה ולא יתנו לקחת אותו.

מחאה מגוונת

המחאה הגאורגית היא ייחודית במובן מסוים – היא מייצגת את כל החברה האזרחית, היא נגעה לא רק בבירה ובערים הגדולות של המדינה, אלא גם בפריפריה, משתתפים בה לא רק אינטלקטואלים, סטודנטים ומעמד בינוני, אלא גם איכרים פשוטים. אנשים נפגעו מכך שהשלטון, שהלך לבחירות תחת סיסמת האינטגרציה האירופית, המעוגנת בחוקת המדינה, רימה אותם בהפגנתיות לאחר הבחירות.

בין המפגינים יש הרבה מאוד צעירים שרואים את עתידם יחד עם אירופה. רבים מהם דוברים אנגלית, רבים כבר לומדים או עובדים באירופה, נוסעים בחופשיות בכל העולם ואינם רוצים לוותר על זה. יחד עם זאת, למחאה אין מנהיגים, וזה מקשה על השלטון. מנהיגי מפלגות האופוזיציה, כמובן, מופיעים יחד עם המפגינים, אך הם לא מנהלים את המחאה – הם "ברגים" של המחאה בדיוק כמו כל השאר, וזה אומר שמעצר של מישהו ממנהיגי האופוזיציה לא מצליח לדכא את המחאה. אנשים מתארגנים בעצמם דרך הרשתות החברתיות, כפי שכותבים במרחב האינטרנט הגאורגי:

"אין ולא יהיה מארגן לפעולה זו, הפעולה מאורגנת מאהבה למולדת".

אנשים יוצאים גם להפגנות מחאה נפרדות על בסיס מקצועי: מלבד צעדת הסטודנטים וצעדת האימהות, בגאורגיה כבר התקיימו צעדות של רופאים, יזמים, מנהלים, פסיכולוגים, מוזיקאים, שליחים, ייננים, מומחי IT, היסטוריונים, אנשי יחסי ציבור ושיווק, עורכי דין, סופרים, קולנוענים, עובדי תיירות ואפילו צעדת מארחים מ-Airbnb ו-Booking. סבתות וסבים גאורגים ערכו גם הם את הצעדה שלהם, כי הם לא רוצים להישאר מאחור מנכדיהם: הם צעדו ברחובות טביליסי עם סיסמאות "זקנה בכבוד בגאורגיה אירופית", "חופש לבני הערובה של המשטר – הנכדים שלנו!", "בסיפור אגדות לא תעלו עלינו!". צעדות של נציגי תחומי פעילות שונים וקבוצות גיל שונות נמשכות מדי יום.

מחאה מכל שכבות החברה: קולות שלא ניתן להשתיק

מזרנוקי מים וגז מדמיע עברו השלטונות למעצרים המוניים, מכות ומאסרים בלתי חוקיים. בשבועיים הראשונים של המחאות בגאורגיה נעצרו יותר מ-400 איש, יותר מ-30 מהם מואשמים בביצוע עבירות פליליות. תשומת לב מיוחדת ניתנה לעיתונאים – יותר מ-70 נציגי עיתונות סבלו מאלימות במהלך סיקור המחאות, כאשר המשטרה לא היססה להכות עיתונאים מול המצלמות תוך כדי עבודתם.

לפי סקר שנערך על ידי חברת הייעוץ IPM Research, 65% מהאוכלוסייה תומכים במחאות. בקבוצת הגיל 18-34 המספר הזה מגיע ל-76%. לשאלה את מי אתם תומכים במציאות הנוכחית, 65% בחרו באופוזיציה, ורק 22% מהמשיבים בחרו ב"חלום הגאורגי". בדיוק מחצית (50%) חושבים שמדיניות מפלגת השלטון היא פרו-רוסית. רק 17% חושבים שהיא פרו-מערבית. 61% מהמשתתפים בסקר משוכנעים שהבחירות הפרלמנטריות בגאורגיה זויפו. רק 25% מאמינים שהבחירות היו הוגנות.

ב-14 בדצמבר 2024 התקיימו בגאורגיה בחירות לנשיאות, לראשונה הנשיא לא נבחר בהצבעה כללית של האוכלוסייה, אלא על ידי חברי המועצה הבוחרת, המורכבת מ-300 בוחרים (211 מהם מ"החלום הגאורגי"). בפתק ההצבעה היה רק מועמד אחד – שחקן הכדורגל לשעבר מיכאיל קבלשווילי, שרוב החברה הגאורגית רואה בו אדם נטול כישורים והשכלה. האופוזיציה, שלא הכירה בתוצאות הבחירות הפרלמנטריות מה-26 באוקטובר 2024, סבורה שלפרלמנט הלא חוקי אין סמכות לבחור נשיא. בהצהרה משותפת של מפלגות האופוזיציה נאמר: "סלומה זורבישווילי נשארת נשיאת גאורגיה, המפקדת העליונה של כוחות ההגנה של גאורגיה והנציגה הבכירה של המדינה ביחסי חוץ. מהמשבר הפוליטי החמור שנוצר יש רק מוצא אחד – בחירות חדשות והוגנות".

זורבישווילי (שבניגוד לקבלשווילי, נבחרה בהצבעה כללית ישירה) כינתה את בחירות הנשיא ב-14 בדצמבר "פרודיה" וחזרה על כך שהיא לא הולכת לשום מקום, כי המדינה זקוקה למוסד לגיטימי ולשלטון שנבחר באמת ומשקף את רצון המדינה והחברה.

סלומה זורבישווילי נשארת מרכזית בתהליך הפוליטי בגאורגיה – היא מאחדת את האופוזיציה, הרחוב מכיר בה, הלגיטימיות שלה אינה מוטלת בספק על ידי איש, מנהיגים בינלאומיים מדברים איתה, והיא יכולה לשחק תפקיד מרכזי במעבר השלטון ובמעבר החוקתי מהמחאה לחיים בשלום. ב-29 בדצמבר הושבע מיכאיל קאוולשווילי, כדורגלן העבר, לנשיא גאורגיה, אך הנשיאה היוצאת סלומה זוראבישווילי הכריזה כי תמשיך למלא את תפקידה גם לאחר סיום כהונתה. "אני אעזוב, אבל אקח איתי את האמון שלכם," אמרה היום בפני אלפי מפגינים שהתאספו בטביליסי למחות נגד ההשבעה.