פיתוח מקורות הכנסה עצמיים בעמותות

איציק זיוון, איש עסקים ויזם חברתי, בחר בשנים האחרונות להשקיע את זמנו (בהתנדבות ) בחברה הבדואית בנגב כדי לתרום לצמצום הפערים החברתיים. הוא משמש מנכ"ל בפרויקט אלסנאבל, קייטרינג קהילתי ביישובים חורה ומגדל העמק, ומנכ"ל פרויקט ואדי עתיר.

השיחה עם איציק התקיימה בחווה בוואדי עתיר, במסגרת סיור של פורום מפתחי משאבים בדרום סביב הנושא של פיתוח מיזמים מניבי הכנסה ועסקים חברתיים.

למה ההתבססות על פילנתרופיה היא בעייתית בעינך?
כיוון שהפילנתרופיה היא הראשונה להיפגע משינויים כלכליים גלובאליים. ראינו זאת ב- 2002 ו- 2008 וגם עכשיו לא ברור איך ה"ברקזיט" או בחירתו של טרמפ למשל, ישפיעו, אך סביר להניח שהנתינה הפילנתרופית תפגע.

בעיה נוספת של הפילנתרופיה, שהיא נותנת מימון על בסיס שנתי, ואין הסתכלות ארוכת טווח והתאמה למחזור העבודה בארגונים אשר מפתחים פעמים רבות פרויקטים ארוכי טווח.
גישה זו מובילה למאפיין נוסף של הפילנתרופיה, המקשה מאוד על הארגונים: הקרנות הפילנתרופיות מחפשות בדרך כלל פרויקטים חדשניים, וארגונים חברתיים מתקשים לשמר חדשנות וייחודיות לאורך זמן. מה שהם באמת צריכים זה תקצוב לתפעול ההוצאות השוטפות של הפרויקט. הקרנות נוטות להתלהב מהפרויקט בשנה הראשונה, שנה לאחר מכן הן מתלהבות פחות, ובשנה השלישית הן עוברות לחפש את הדבר הבא.

כל זאת, מבלי להתייחס לממד הערכי, שמתלווה לרעיון העומד מאחורי פילנתרופיה, שמי שיש לו נותן למי שאין לו ובכך מונצחים פערים, ומתחזקת מערכת יחסים של חזק-חלש.

איך אתה רואה את מקומו של מימון הממשלתי?
הממשלה נותנת מענקים מסוגים שונים בדרך של הקצבות, באמצעות "קולות קוראים" ומתן תמיכות, ביצירת שיתופי פעולה ובקבלנות משנה – קניית שירותים. הקניין הגדול ביותר במדינה היא הממשלה.

בעיה עיקרית בעבודה עם גורם ממשלתי היא הבירוקרטיה, שמציבה הרבה מאוד מכשולים. גם כאשר השר תומך, וכל שנותר הוא להגיש בקשה בצינורות המקובלים יש אין ספור סיבות, מוצדקות לכאורה, לעיכובים שמעמידה הממשלה. חשב שהתחלף, שר עם סדרי עדיפויות שונים מקודמו, ועדת כספים שלא מתכנסת, תקציב שנתי שלא אושר, כל אלה ועוד, הם מכשולים בקבלת המענקים הממשלתיים.
כמו כן, אי עמידה בלוחות זמנים ודחיית תשלומים מקשים על ארגונים בעבודתם עם הממשלה.

הערת מערכת: לאחרונה אושר חוק שעשוי לשנות את המצב לטובה: שוטף פלוס 30, המגביל את התקופה המירבית להעברת תשלום מגופים ציבוריים לספקים.

אתה מעיד על עצמך שאתה מאמין גדול מאוד בהכנסות עצמיות.
נכון, אני מאמין בצורך של ארגונים לזהות את הערכים המוספים שלהם ולתרגם אותם לפעילות מניבת הכנסה. בפרויקט ואדי עתיר 12% (800,000 ₪) הן הכנסות עצמיות, אבל זה לא מספיק, אנחנו שואפים לייצר 100% הכנסות עצמיות של הפעולות המניבות.
הפילנתרופיה טובה וחשובה כדי להתחיל, כדי להזניק את הפרויקטים, אך כדי להבטיח את עתידנו, אנחנו חייבים לייצר מקורות הכנסה עצמיים.

אז איך הופכים את היתרונות היחסיים של העמותה לכסף?
היזם של "אלסנאבל", קייטרינג שמופעל על ידי נשים בדואיות בישוב חורה, הוא ארגון אג'יק שקיבל החלטה אסטרטגית לפתח עסקים חברתיים, כשהוא מתבסס על היתרונות היחסיים של העמותה.

לתפיסתי עסק חברתי לא בא לפתור בעיות חברתיות. עסק חברתי הוא קודם כל עסק. כדי שעסק יהיה עסק חברתי הוא צריך לשלב בתוכו שני מודלים, האחד עסקי והשני חברתי. בנק למשל, יש לו מודל עסקי של שורת רווח אחת בלבד. הוא מכוון למקסם רווחים, ובנוסף יש לו גם פעילות של אחריות תאגידית, בשונה מעסק חברתי שההכנסות שלו מושקעות בחברה.

אני מאמין ש"עסק חברתי" שאינו עסקי אין לו זכות קיום, ואילו "עסק חברתי" שאינו חברתי אין לו לב.

איך ארגון שקם כדי לצמצם פערים יכול למכור את השירות שלו?
אם אנחנו רוצים להפוך את השליחות שלנו לארוכת טווח אנחנו צריכים לייצר שליחות בת קיימא שיש לה מודל כלכלי יציב. בהנחה שאימצנו את התפישה הזאת, ההחלטה למי הארגון מוכר את השירות או את המוצר זו כבר טקטיקה.

למשל במקרה של אלסנאבל יצרנו פרויקט תעסוקתי ונשים יוצאות לעבוד במקום לקבל קצבת מדינה. כמפרנסות ערכן האישי עולה, מעמדן בבית משתנה לטובה, ועם ההכנסות מהפרויקט הן מממנות מלגות לימוד לילדים שלהן, במקום מלגה ממקור פילנתרופי.

מחשבות על הקשר בין עסקים חברתיים לקהילה
אחרי השיחה עם איציק עלתה לי שאלה שמתחברת לנושא שאנחנו עסוקים בו הרבה לאחרונה ונוגע למושג קהיליזציה, האם ניתן להרחיב את הדיאלוג עם הציבור, ולהביא לתמיכה ומעורבות בארגון באמצעות פרויקטים מניבי הכנסה?
במקרה של ואדי עתיר, נראה שהתשובה היא, בהחלט כן. הסיור בחווה ומכירת מוצרי החווה, אפשרו לנו להכיר את סיפורה של החברה הבדואית ולשמוע עליו מזווית פחות מוכרת, להיחשף לידע העצום בתחום צמחי מרפא, וצמחי תבלין, לתהליך ייחודי של חליבת צאן שהוא פחות פוגעני מזה המקובל ולייצור מוצרי חלב בחווה. כל אלה הן דרכים מצוינות להעביר מסר, לייצר עניין ורצון לקשר ארוך טווח, בין הציבור שרוכש את השירותים והמוצרים ובין הארגון.

הדבר נכון גם לארגונים המפתחים סיורים אלטרנטיביים, סיורים עם אג'נדה פוליטית, סיורים שבונים קהילה, כל אלה יכולים להיות גם מקור מניב הכנסה וגם דרך לייצר מעורבות וחיבור של הציבור לרעיון אותו רוצה הארגון להעביר.

לקריאה נוספת:

פרויקט ואדי עתיר, קהילה מדברית בת קיימא

חוק שוטף+30

אלסנאבל, קייטרינג לנשים