עמר"ם הייתה תחת מתקפה תקשורתית ויצאה מחוזקת

צילום:בתמונה: יהודית עמר, יונה משה ואהרן שלום, עם נשיא המדינה הרצוג. קרדיט: לע"מ

לפני כשנה נקלעתי לסיטואציה הזויה במיוחד. במהלך חופשה משפחתית באיטליה, הושק והתנהל קמפיין אגרסיבי נגד העמותה שאני מנהל, עמותת עמר"ם, שפועלת להכרה ואחריות של המדינה בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. כותרת אחר כותרת במתקפה תקשורתית מתואמת היטב, הכריזו פובליציסטים מוכרים למדי כי העמותה מקדמת עלילת דם, שנאת אשכנזים וכו'. כך, בין הגונדלות בתעלות ליצירות האמנות של הביאנלה, מצאתי את עצמי מתייעץ בטלפון עם החברות והחברים בעמותה, מקליט הודעות ומנסח תגובות.

בדיעבד, התובנה החשובה ביותר שלי היא שקמפיין התקפה מסוג זה הוא הזדמנות לעמותה ולמאבק להתעקש על המסרים שלנו, ולהוכיח את צדקת דרכנו. נכון, ההאשמות הקשות עלולות לטלטל את הארגון והפעילים/ות שלו, ומאתגר מאד להניח בצד את סדר היום הארגוני ולעבור למתכונת של חילופי מהלומות בתקשורת וברשתות החברתיות. אולם דבריה של ד"ר ויקי שירן ז"ל, פעילה פמיניסטית מזרחית, הם ההשראה שלנו:

"מול סילוף, דיסאינפורמציה, אדישות והתעלמות צריך לנשום עמוק ולכתוב".

שישה דברים שעשינו כדי להתמודד עם מתקפה תקשורתית

1. התבססנו על הקהילה של הארגון

תנאי מקדים לתגובה הולמת מצד הארגון היה קיומה של קהילת פעילים ופעילות שהולכת יחד עם הארגון תקופה ארוכה, בסולידריות ואמונה בחשיבות המאבק. בעמותת עמר"ם יש לנו מעגלים שונים של התנדבויות ופעילות, אשר יוצרים סוג של רשת תומכת, חברית, המוכנה לפעולה משותפת.

הדבר הזה נחוץ לא רק ב"שעת חירום", אלא גם בימי שיגרה. במסגרת השיח הפנים-ארגוני, קהילה מגוונת מביאה איתה זוויות שונות, דבר שמייצר אווירה בריאה ויסודות ארגוניים חזקים. לכן ההמלצה הראשונה שלי כמנכ"ל עמותה, לכל ארגון, היא לבנות עקב לצד אגודל את הקהילה של הארגון, הכוללת קבוצות התנדבות, ידידי וידידות העמותה וכו', אשר תהיה שם לתמוך ולסייע לצוות שעובד ב"שוטף". במידת היכולת הכלכלית של הארגון, הייתי אף ממליץ על חצי משרה שנועדה לניהול הקהילה, לבניה ולריכוז הפעילות. בשעת המתקפה התקשורתית נגדנו, מערך ההתנדבות התגלה ככלי שלא יסולא בפז.

2. זכרנו שמתקפה תקשורתית היא בסך הכל תגובת נגד למאבק מוצלח

אז למה יש להבין את ההתקפה כלפינו כהזדמנות? ראשית, חשוב לזכור – אם תוקפים אותנו, סימן שעשינו עבודה טובה. בואו ניתן לזה מקום, נאמר את זה בקול רם: התחלנו תהליך של שינוי חברתי שמפעיל גורמים ממסדיים. הם מתקשים להתמודד עם מציאות אפשרית אחרת, ולכן יוצאים נגדנו. במאבק הפמיניסטי נהוג לכנות זאת "בקלאש"- תגובת נגד להישגים של המאבק.

במקרה שלנו, היתה זו ככל הנראה החלטתו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, לארח את יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, שקבעה עמותת עמר"ם לפני כעשר שנים, אצלו במשכן. במסגרת האירוע משפחות מסרו את עדויותיהן, והנשיא אמר בדבריו דברים תקדימיים: "ברור לי שהיו מערכות שהכשל בהן היה גדול, ושהיה בהן מי שפעל בין במזיד ובין ברשלנות ובאטימות" (עוד על משבר תקשורתי, אפשר לקרוא כאן)

3. הבנו שמדובר בהזדמנות לקבל במה לפעילותנו

מדוע מדובר בהזדמנות? משום שקמפיין כזה יוצר פרופיל מאד גבוה לפעילות הארגון מבחינה תקשורתית, ובדרך כלל מי שנתנו במה להשמצות, יצטרכו לתת במה לתגובות של הארגון. למעשה, העמותה הגיעה כבר עם ניסיון מ"סיבוב קודם" של התקפות. כשלוש שנים לפני כן, תכנית "המקור" (ערוץ 13), בהנחיית רביב דרוקר ואיתי רום, טרחה על תחקיר שבוחן את טעויות העמותות הפעילות בפרשה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מאחריותו של הממסד לעוולות ולטיוחים במסגרת הפרשה.

זכור לי שאחד מהפעילים הותיקים, יוסף כהן, כתב לנו לאחר השידור בקבוצת ווצאפ שאם נגיב כמו שצריך, אנחנו רק נצא מחוזקים. ואכן, ימים ספורים לאחר השידור, יו"ר העמותה, נעמה קטיעי, פרסמה מאמר ב"הארץ" שבו היא עמדה על הבעיות והכשלים שבתחקיר. משם, המשכנו לשורה של תגובות נחושות.

כך, התקפה נגד העמותה יכולה לשמש במה לפעילותה. לאורך מספר שבועות, הארגון מקבל חשיפה לא רק להפריך את ההאשמות כלפיו, אלא להביא לשיח הציבורי באופן אינטנסיבי את הידע המקצועי שהוא צבר, פעילותו הענפה, ולהסביר לציבור הרחב מדוע מדובר בארגון חיוני מבחינת חברה צודקת וטובה יותר. יתרה מזו: חשוב לזכור כי בעוד המתקיפים כלל לא מעוניינים בעיסוק ממשי בנושא, סך הכל "אורחים לרגע" לצורך השמצות והשתקה, אנחנו נהיה שם גם ב"יום שאחרי", ונמשיך בפעילותנו.

4. חידדנו לעצמנו את המטרות של קמפיין הנגד שהובלנו

המטרה של הקמפיין נגד המתקפה התקשורתית וההשמצות לא נועדה לשכנע את התוקפים – הם הגיעו מלכתחילה עם מטרה לסכל את פעילות הארגון, ולא לנהל דיאלוג – אלא

1. להראות לקהילה שלנו שאנחנו לא נירתע ולא נשתוק לנוכח שקרים וסילופים כלפינו.
2. לחשוף את הציבור הניטרלי, שאינו בקיא בנושא, לפעילותה של העמותה, ואת נחיצותה מבחינת פוליטית.

כך, קמפיין נגד העמותה, עשוי להיות הזדמנות חד-פעמית לקמפיין, לא מאד יקר, לטובת העמותה. אכן, זה מה שעשינו, ואף הצלחנו.

5. נתנו ידע וכלים לקהילה שלנו להגיב ברשתות

במהלך הקמפיין תדרכנו את הפעילות והפעילים שלנו כיצד לנהוג בדיונים הרבים ברשתות. חשוב היה לנו לא לגלוש להתלהמות, קללות, הפרזות וכו'. ביקשנו לעשות שימוש בחומר מבוסס שהעמותה פרסמה ומפרסמת, הפצנו דף שאלות ותשובות שלנו בקבוצות הפנימיות השונות, הבאנו דוגמאות מדיונים איך להתנהל.

מטרת הקמפיין נגדנו היתה להוכיח שאנחנו מופרכים, אלימים, "הוזי הזיות". בתגובה, אנחנו הוכחנו את הכוח הארגוני שלנו מבחינת קהילה תומכת, ידע מבוסס, והפצתו המיטבית.

6. דאגנו לביטויים פומביים של סולידריות בארגון ובמאבקו הצודק

נקודה מאד חשובה במהלך קמפיין מהסוג הזה, היא לעמוד בקשר עם עמותות שותפות, ולבקש מהן להביע באופן פומבי עמדה של סולידריות עם הארגון. כך, למשל, במהלך ההתקפה נגדנו, נעשו פניות לקרנות התורמות על מנת לעצור את הסיוע שהן מעניקות לנו.

בתגובה לפניה מהעיתונאי אורי משגב, לא רק שהקרן החדשה הודיעה שהיא תמשיך לתרום בעמותת עמר"ם, אלא שהיא אף הסבירה את הרציונל העומד מאחורי התרומה: "הקרן החדשה לישראל גאה לתמוך בעמותת עמר"ם, שמהווה קול ובית למשפחות רבות שילדיהן נלקחו מהן ללא ידיעה או עדות למה שעלה בגורלם. מעשים אלה מהווים פגיעה ברורה בזכויות אדם, ולתפיסה זו שותפים כל ארגוני זכויות האדם בישראל, ובראשם 'רופאים לזכויות אדם' ו'האגודה לזכויות האזרח'." אם כן, הקמפיין נגדנו בא לקלל, ויצא מברך.

בהמשך לכך, ארגון "רופאים לזכויות אדם", מהשותפים הותיקים של עמר"ם, יזם עצומת ארגונים אשר גינו את המתקפה נגדנו ונעמדו לצד העמותה. מנכ"ל רופאים לזכויות אדם, ד"ר גיא שלו, הסביר במאמר ב"הארץ" את הסיבה ליוזמה: "לא ניתן להשתיק ביקורת על הממסד באמצעות דה-לגיטימציה והתקפות על ארגוני זכויות אדם, לא כשמחוקקים את "חוק העמותות", לא כשמסמנים את המבקרים כ"שתולים", ולא כשמסמנים את הביקורת כ"עלילת דם".

לסיכום

למרות אי-נעימות שיוצרת ההתקפה נגד הארגון, חשוב לראות בקמפיין השמצות הזדמנות. במקרה כזה, חשוב בעיני לנקוט בפעולות הבאות:

• לגבש את קהילת הפעילים והפעילות לשיחה על המצב, ולהבהיר כי מבחינתנו אנחנו לא נשתוק.
• לזכור שהתקפות מהסוג הזה מוכיחות כי הארגון אפקטיבי ואכן עושה שינוי. אחרת הן לא היו מופיעות.
• לנצל כל אפשרות לתגובה ציבורית, לממש כל במה, על מנת להפריך את הטענות נגד הארגון, כמו גם להפיץ בצורה מיטבית את הידע שהארגון צבר. זו הזדמנות, לעיתים חד-פעמית, להראות עד כמה פעילותו של הארגון חיונית.
• לבקש את התמיכה והסיוע של ארגונים עמיתים על מנת שיביעו סולידריות עם הארגון וערכיו.