סיפור של מספרים: דאטה סטוריטלינג לשינוי חברתי

צילום:גלעד קוולרצ'יק. קמפיין מימון המונים הקרן החדשה לישראל 2022

נתון: נתונים זה משעמם.
סטטיסטיקות, טבלאות, מטריצות אסתטיות בצבעים מתחלפים. כולנו מצאנו את עצמנו בסיום ישיבה תוהים על מה לעזאזל דיברו כאן שעתיים.
ככה זה. אנחנו עוברים למצב בהיה ונמנום כי רק שני חלקים במוח מגיבים לעובדות ונתונים.
לעומת זאת, כשהמוח נחשף לסיפור הוא מפעיל שבעה חלקים; הבנה ומישמוע, כמובן, אבל גם אזורים נוספים.

הנה עוד נתון: נרטיב הוא פי 22 זכיר יותר מנתון, כל נתון שהוא.
כדי שאנשים יזכרו נתון שחשוב לכם, יגלגלו אותו הלאה וישתמשו בו כך שהוא יחולל את השינוי שהוא יכול לחולל – ספרו אותו.

איך מספרים נתון?

בואו נדבר רגע על טל, שיושבת בראיון עבודה בקומה 32 במגדל עזריאלי העגול. טל מהנהנת כשצריך, משיבה, שואלת. "זה יצא 8,954 שקלים, בערך", עונה איש ה-HR לעניין השכר הצפוי, בכל זאת הם כבר 3 שבועות במיונים וראיונות והגיע הזמן לקצת תכל'ס. טל מחייכת לו כמו שמקובל בטקסים מהסוג הזה. הוא מחייך לה. היא חושבת: 8,954 זה מספר נורא ספציפי.

טל מבררת ומגלה שבחברה דומה שממוקמת בצפון (שם נולדה) או בדרום (שם היא מעוניינת לגור) תשתכר הרבה פחות מ-8,954 על אותה העבודה. כמה? 2000 שקלים פחות על כל שעת נסיעה מהמרכז. הסיפור של 8,954 הוא סיפור של גיאוגרפיה.

טל מגלה ש-8,954 זה שכר ממוצע של אישה בארץ ולרגע זה נראה לה כמו חתיכת הישג – לגרד את הממוצע אחרי ארבע שנים בשוק. טל בודקת עוד קצת ומגלה שכחרדית היתה משתכרת בממוצע 6,908 וכבדואית היתה משתכרת 5,233. הסיפור של 8,954 הוא סיפור של מגזר.

טל מגלה שגברים מקבלים בממוצע 13,095 על אותה העבודה עם אותו ניסיון ואותה השכלה בדיוק. טל מגלה גם שהפער בשכר בין גברים לנשים בארץ הוא כמעט החריף ביותר בכל מדינות ה-OECD (ישראל שנייה רק לדרום קוריאה). הסיפור של 8,954 הוא סיפור של מגדר.

במספרים הכל יחסי

סיפור-מספרי טוב, דאטה-סטוריטלינג שיעבוד, מצריך הרבה עבודת איתור וחשיפה. קפיצת ראש למחקרים רלוונטיים ואמינים ולמאגרי מידע שונים תהיה התחלה טובה.
יש נתונים? אחלה. מה אפשר לעשות איתם? זה תלוי בהקשר.

המספר 8,954 זה הרבה או מעט? זה הישג או עיוות? תלוי… נתונים מספריים ואחרים הם רכיבי יסוד, אבני לגו. לכשעצמם אין בהם הרבה ערך. כדי להפוך נתונים לשימושיים, כדי שנתונים 'יעבדו' צריך להניח אותם בתוך הקשר. 'לבנות' ולספר אותם. האם המספר 8,954 הוא סיפור על מגזר, מגדר, יחסי פריפריה – מרכז? על שינוי לאורך זמן? תלוי בנתונים הנוספים שנציב לידו.

איזה סוגי הקשרים אפשר לעשות?

לחפש מתאמים – איזה קשרים עולים בין הנתונים? יש קורולציות מעניינות או מפתיעות? מערכות יחסים כאלו יכולות לספק בסיס משכנע לסיפור-נתונים. השוואות ודירוגים יכולים גם הם לעזור בחשיפת מתאמים, בהבנה איך נתונים קשורים זה לזה ולמה בעצם.

לזהות מגמות – האם הכיוון שהנתונים מצביעים עליו מעיד על שינוי? שימור? צמיחה? קיפאון? ירידה?

לאתר חריגות – נתונים שאינם משתלבים עם שאר מערך הנתונים יכולים להיות מאוד שימושיים. חריגה היא כל נתון שפועל מחוץ לנורמה. שווה לברר מה עובר על הנתונים ולמה הם מתנהגים ככה. גם נתונים מפתיעים, מנוגדים לאינטואיציה הם חומר גלם מעולה. כמה מסיפורי הנתונים הכי שימושיים נוצרו מתוך נתון לא צפוי.

איך לספר מספרים?

סיפור נתונים הוא לא פסקת הסבר קצרה לסטטיסטיקה. הוא כולל רכיב פרשני ונימוקים, כמובן, אבל כדי לזכות ביתרונות הקשב והמעורבות שיש בנרטיבים – כדי להפעיל את המפה המנטלית הסיפורית שקבועה במוח האנושי – צריך להתייחס לאוסף המספרים והנתונים במושגים סיפוריים. צריך לזהות איזה נתון או ענין הוא זה שעובר שינוי מכריע ולהתייחס אליו במושגים של דמות, של שחקן מפתח בעלילה. צריך להבין מה הקושי, השיבוש, הבעיה, הקונפליקט שעומד בבסיס סיפור הנתונים הזה.

מספר שנעשה סיפור, פגשנו קודם כשראינו מה קורה ל-8,954 כשמתרחקים מהמרכז. 'הדמות' שלנו היא השכר הממוצע במשק. ההתפתחות שלה כרוכה בנסיעה צפונה או דרומה. הקושי, השיבוש, הקונפליקט ש-8,954 מתמודדת איתו נוגע לגיאוגרפיה של אי שיוויון. הדרמה של 8,954, נובע מחוסר היציבות שלו. מזה שהוא משתנה לרעה תוך כדי תנועה במרחב או כתוצאה ממגדר או שיוך אתני. ולכן המתאם של שכר / גיאוגרפיה / מגזר / מגדר הוא הסיפור של המספר הזה.

איך להפוך נתונים למשמעותיים?

"נתונים", כותב דן הית', "הם בסופו של דבר סיכומים של אלפי סיפורים – ספרו כמה מהם כדי לעזור לנתונים שלכם להיעשות משמעותיים". לצד הפיכת נתון לסיפור, כדאי לבחור כמה דוגמאות איכותיות שמייצגות את הנתונים ולשלב את הסיפורים לצד המספרים.

הנה למשל – נתון אבטלת נשים קשה שמספרת מחוללת השינוי אמאל אלסאנא:

"סבתא שלי דיברה איתי על פוליטיקה מגיל מאוד צעיר (…) שאלתי אותה על הנשים המוכשרות סביבי שלא יודעות קרוא וכתוב כי לא היה להן בית ספר קרוב לבית. (…) שאלתי שאלות קשות וקיבלתי תשובות שמילאו אותי כעס. יום אחד סבתא שלי אמרה לי: "אם תמשיכי לשמור את הכעס שלך בפנים הוא יאכל אותך, תלמדי להשתמש בו כדי לטפל במקור של הכעס ולשנות את המציאות". כך עשיתי. בגיל 14 בניתי והעברתי קורס ללימודי קרוא וכתוב לנשים בלקיה. כשבניתי את הקורס לא חשבתי על תכנית אסטרטגית, פעלתי מהבטן, מהכעס. ראיתי בעצמי – כנערה שיודעת לקרוא ולכתוב – משאב. (…)
ב-2005 התקבל חוק ההזנה (…) חורה נבחרה כפיילוט ובהתחלה הביאו קייטרינג מגוש עציון לספק מזון לבתי הספר. ראיתי שהאוכל נזרק ושהתלמידים לא נהנים ממנו. מיד חשבתי על זה ש-80% מנשות חורה מובטלות ומי אם לא הן זכאיות להעסקה, כשברור שהן יכולות לבשל אוכל לילדים שלהן. הקמנו מפעל ואכן – עד לפני הקורונה – הוא סיפק יותר מ-10,000 מנות לבתי ספר בחורה וליישובים הסמוכים (…)".

80% אבטלת נשים בחורה, 77% אבטלה ככלל בקרב נשים בדואיות בישראל. מספרים קשים שתשכחו תוך חצי שעה או מחר בבוקר (לא אישי, ככה עובד המוח). אבל לא תשכחו את הילדה הקטנה שעומדת ושואלת למה, לא תשכחו את הנערה הבדואית שמקימה "בית ספר" לנשים מבוגרות או את האישה שמקימה מפעל לתעסוקת נשים בדואיות. מסמנת את גודל החוסר והשיבוש באמצעות היוזמות האלו. האדם שמאחורי הסטטיסטיקה- מאפשר לנתון להיזכר. הסיפור בלי הרכיב המידעי יכול להיתפס כמקרה שולי. בזכות הסטטיסטיקה- הסיפור ייתפס כפרט המייצג את הכלל – ולא כמקרה יחיד, גודל הצורך שמבטא הסיפור מתעצם באמצעות המספר- וההיפך. win-win.

לפעמים צריך להקצין את הנתונים

אוקי. גרתם שבוע בקומה 4 בספריה; קראתם 20,000 מחקרים, סקרים ושאלונים. אספתם נתונים, חיפשתם מתאמים, זיהיתם מגמות, איתרתם חריגות, מצאתם אפילו נרטיב שיפיח חיים בנתונים אבל זה עדיין לא לגמרי עובד? א. קורה. ב. יכול להיות שהגיע הזמן לאמצעים קיצוניים יותר.

הקצנה. דרך נוספת לספר נתונים היא להקצין את המספרים על ידי המחשה של ההשלכות שלהם. תראו את זה: "על כל דולר שגבר מרוויח – אישה מרוויחה 63 סנט". את הנתון מכניסה לורי אנדרסון לתיאור בגוף ראשון של אישה המספרת את חייה, ואז משווה: "לפני 50 שנה זה היה 62 סנט", ואז מעלה עוד קצת: "עם המזל הזה נצטרך להגיע לשנת 3,888 כדי להרוויח דולר". בום.

הנתון על פערי שכר בין גברים ונשים נעשה פתאום זכיר.

והנה כאן עוד הקצנה שמשלבת נתון בתוך התרחשות סיפורית. עובדת משנות השישים שיוצאת היישר מ-'מד מן', משתלבת במשרד בן ימינו. קיוביקל, מכונת אספרסו והכל. היא מגלה שהרבה השתנה, אבל במה שנוגע לפערי שכר מגדריים – אנחנו עוד עמוק בסיקסטיז. שווה לשים לב ליחס בין הנרטיבי (הקומי) לנתוני בקטע ובעיקר – לשים לב שלא נרדמנו, אפילו שהיו מספרים על המסך!

את הסיפור המלא של אמאל – לצד עוד 39 סיפורים של מחוללי ומחוללות שינוי – תמצאו כאן, את הנתונים שמסתתרים מאחורי כל סיפור תמצאו כאן. צוללים.ות לקובץ? שווה לבדוק באיזו מידה הסיפור מחזק ומתקף את המספרים (וההיפך)!