איך לעבוד עם רשויות מקומיות לקידום נושאים פרוגרסיביים

צילום:טל דהן, שתתיל סטוק

לאחר מספר שנים כאקטיביסט בארגוני הלהט"ב ומעט אחרי שהוסמכתי לעריכת דין, עבדתי כיועץ לחבר כנסת שעסק בעיקר בתחום קידום הקהילה הגאה. לטובת העניין הצליח להשיג תקציב של 17 מיליון ש"ח במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת נתניהו-גנץ. על הביצוע הופקד המשרד לשוויון חברתי, ואני עברתי אליו "יחד עם הכסף", והייתי אמון על הקמת היחידה הממשלתית לקידום אוכלוסיות להט"ב.

במובנים רבים הרגשתי כמו פעיל שטח שנקלע במקרה לממשלה, עם הזדמנות חד-פעמית להוציא לפועל פרויקטים רחבי-היקף ובתקציב עצום לטובת הקהילה הגאה. ההוצאה לפועל של התקציב בוצעה בשתי דרכים, האחת שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית (מיזמים משותפים ותכניות ספק יחיד) והשנייה והעיקרית – עבודה מול רשויות מקומיות, עבורן בנינו "קול קורא" לקידום אוכלוסיות להט"ב מוניציפליות. המטרה הייתה לגייס רשויות מקומיות כדי שימפו את הקהילות הגאות בתחומן, יבינו את צרכיהן ויספקו להן שירותים חברתיים בהתאם, כגון: קבוצות חברתיות, קבוצות תמיכה, פעילות תרבותית לגיבוש קהילות גאות מקומיות, הפגת בדידות, הכשרות לעובדי רשות ועוד.

איך קרה שרשויות מקומיות בעלות אופי שמרני בוחרות לקדם את הקהילה הגאה?

בעת תכנון הפרויקט התבקשתי להעריך את מספר הרשויות המקומיות שיסכימו להצטרף לתכנית. הערכתי שמדובר על 15-30 מתוך 280 רשויות מקומיות בישראל, ושמרביתן יגיעו מאשכולות סוציו-אקונומיים גבוהים, נוסח ערי השרון. בהתאם לצפי זה הקצנו סכום כסף של כ-9 מיליון ₪ שעתיד היה להתחלק בין הרשויות. המאמצים הרבים שהשקענו בגיוס הביאו לתוצאות מפתיעות: לא פחות מ-73 מנכ"לי רשויות מקומיות חתמו על טופס ההצטרפות לתכנית. הרשויות היו מגוונות בהרבה ממה ששיערתי בהתחלה, מאשכול סוציו-אקונומי 3 ומעלה, ובהן רשויות יהודיות-ערביות מעורבות, רשויות בעלות רב מסורתי-יהודי מובהק ואפילו רשות אחת בעלת אופי ציוני-דתי מובהק.

זה היה רגע של גילוי משמח, ממנו יצאתי שואל "איך קרה שרשויות מקומיות בעלות אופי שמרני ברור 'פשוט' חתמו על תכנית המכירה לראשונה בקיומן של אוכלוסיות גאות בתחומן, ועוד מוצאות לנכון לפתח ולקדם אותן?" התשובה לשאלה זו ניתנה מעובדי המשרד הוותיקים, שהסבירו לי שמושכלת יסוד היא שרשויות מקומיות מעוניינות בתקציבים עבור תושביהן – וכאשר אלה מוצעים להן, אין להניח שהן יוותרו עליהם בקלות, גם כאשר מדובר בתקציבים "פרוגרסיביים". במובן זה, רשויות רבות רואות את תושביהן ורוצות בטובתם, ובפרט רשויות דלות תקציב ובעלות אחוז גבוה של אוכלוסיות הצורכות שירותי רווחה. הקהילה הגאה אינה בהכרח אוכלוסייה נזקקת, אך בעלת צרכים ייחודיים, לא נמצאת בראש סדר העדיפות של הרשות, ולא תמיד מסיבות עקרוניות.

הבנה זו, יחד עם המספר הגבוה של הרשויות שנענו לקריאת הממשלה לראות את תושביהן הלהט"בים, ריככה את האופן העוין בו ראיתי את הרשויות המקומיות. במשך שנים התרגלתי לבחון אותן מפרספקטיבה של פעיל חברתי הנאבק בהחלטותיהן המנהליות לשנות מתווי מצעדי גאווה, להפלות בתקציבים, ולהימנע באופן כולל מהכרה באוכלוסיות הלהט"ביות החיות בתחומן. במובן זה, דומני שכדי לעבוד בהצלחה עם הרשויות המקומיות, עלינו ראשית כל להתנער מתפיסות הרואות ברובן כבעלות עמדה עקרונית נגד ערכים פרוגרסיביים. למעט מקרים חריגים בהם ראש רשות מתבטא בגלוי בגנות הקהילה הגאה המקומית, אין בסיס יציב להניח שלרשות מקומית יש התנגדות עקרונית לפעילות לקידום נשים, להט"ב, הידברות בין יהודים וערבים וכיו"ב – גם אם עד כה לא פעלה בתחומים אלה. זו נקודה חשובה, המסייעת לבניית אמון התחלתי בין הצדדים, הנדרש עבור אלה הרוצים לקדם מטרותיהם ברשות המקומית.

מקרה בוחן 1: למה רשות מקומית שרוצה לקדם קהילה גאה בחרה לבטל הקרנת סרט להט"בי?

בהמשך לכך, באחת הערים השמרניות שהשתתפו בפרויקט, בוטלה הקרנה של סרט להט"בי שנקבע מראש ותוקצב בתכנית. הדבר התגלגל לתקשורת הארצית ומשם החלה מחאה רבתית שנגמרה בהרעת מערכת היחסים בין הקבוצות בעיר. כשפניתי לגורם הפוליטי איתו עמדתי בקשר בתקופת גיוס הרשות לתכנית, מסתבר שהעובדות היו מורכבות יותר ממה שפורסם. הסרט אמנם בוטל, אבל במקומו הוחלט להביא אמן להט"בי מוכר יותר, העוסק (גם) בתכני נטייתו המינית. במילים אחרות, הרשות קבלה החלטה מקצועית לגיטימית – לקדם סובלנות כלפי להט"ב בקרב האוכלוסייה הכללית – ולא מתוך התנכלות לקהילה הגאה, כפי שהתפרש על ידי התושבים והשתרשר הלאה.

במקרה זה, תפקידו של הארגון החברתי הוא מורכב – מצד אחד ברצונו לספק מעטפת למחאה המקומית ולהדהד אותה ומצד שני, פעמים רבות הוא יכול לשכך או למנוע את התלקחות האירועים מלכתחילה, אם ילווה או יחנוך את הקהילה המקומית בניהול המשבר, בצורה מגשרת ולא לעומתית. למרות שנטייתם של ארגונים חברתיים ארציים להימנע מפטרונות ו"חינוך" של קהילות מקומיות, יש להכיר בערך ניסיונו המצטבר של הארגון באירועים דומים. ניסיון זה מאפשר לארגון שירצה בכך לפעול בצורה אסטרטגית מול הרשות המקומית, בעוד האקטיביזם המקומי ישאף לרוב לעבודה טקטית ונקודתית, ששכרה בצידה במובן המיידי אך לא זה הרחוק.

מקרה בוחן 2: למה ארגוני חברה אזרחית מנעו מצעד גאווה ברשות מקומית?

ברשות מקומית בעלת צביון ציוני-דתי מובהק, שלקחה חלק בפרויקט התקיים סקר לכלל תושביה ובו משפט המנוסח בצורה לא מותאמת לאופי התושבים. כך התעוררה תגובת ריאקציה קשה של עשרות רבנים, אשר בעקבותיהם הודיע תושב להט"בי ברשות כי יקיים בימים הבאים מצעד גאווה בעיר, ומשם החל מתגלגל כדור שלג שאיים על מרקם החיים העירוני המתפתח בתחום זה, ועל המשך ביצוע התכנית בעיר (בשל לחץ תושבים).

בנקודה זו, נכנסו ארגוני החברה האזרחית והניאו את הפעיל הלהט"בי מתוכניתו המקורית, לא משום שאינו צודק כמובן אלא כי הבינו שהנזק יהיה גדול מן התועלת. אילו היו מביעים תמיכה אוטומטית בפעילותו, מבלי לעמוד בקשר עם הרשות, היו מעלים תרומה גדולה לנסיגת ההתקדמות המשמעותית שנצפתה ברשות במהלך אותה שנה ועד אותו רגע.

מה יכול להיות מקומם של ארגונים חברתיים בפעילות רשות מקומית?

מכאן, אפשר להבין שבבואו לתמוך בזירה המקומית, על הארגון החברתי לקבל החלטה מושכלת בדבר העמדה בה הוא מעוניין למצב את עצמו בתוך האירוע המקומי. האם ירצה להיות זה שמלבה את הלהבות או להתמקם כשחקן חוזר, הפעיל במספר רב של רשויות מקומיות במקביל? כך יוכל הארגון לפתח מודל אסקלציה לניהול מאבק חברתי מול רשות מקומית. שלביו יופעלו מיד עם הנצת המשבר בין הרשות לבין האוכלוסייה המקומית שאת עניינה מבקש הארגון החברתי לקדם. במסגרת מודל זה, הארגון ינתב את הצדדים למשבר לנקודה אופטימלית, שתיטיב עם מטרות הקהילה המקומית, ותוביל את הרשות המקומית לרצות בשימור מערכת יחסים טובה איתה.

עבודה מתמשכת ברשות תאפשר לארגון, כאשר מתעוררת בעיה לפנות לקהילה המקומית כדי להבין את מטרותיה, לשתף בניסיונו מאירועים דומים ברשויות אחרות, ולהציע אסטרטגית פעולה מיידית וגם כזו ארוכת טווח.

אסטרטגיית הפעולה תתבסס על קטלוג רשות מקומית על ציר אחד של שיתוף פעולה וציר שני של אופי הרשות. בציר הראשון של שיתוף פעולה ניתן יהיה לייצר הבחנה בין רשויות מקומיות המקיימות דיאלוג עם הקהילה המקומית, לבין אחרות המתנכלות לה, ולנקוט בפעולות שונות אל מול כל אחת מהן, בהתאם לתוצאה המבוקשת. מול רשות עוינת בגלוי אפשר לקדם אירוע מחאה מול בניין העירייה, לעומת רשות המראה נכונות להידברות עימה ניתן לקיים פגישת הבהרה למניעת הדרדרות.

בציר השני שנוגע לאופי הרשות יש לחשוב אם נכון לייצר מסלול אסקלציה שונה לרשויות בעל אופי שמרני, לעומת רשויות גדולות, כלליות או לא-שמרניות במובהק. שם, יש להניח שתושג תמיכה משמעותית של התושבים באוכלוסייה המוחה, בעוד בקבוצה הראשונה תהליך הנורמליזציה של האוכלוסייה הנתמכת על ידי הארגון נמצא עודנו בשלבים התפתחותיים. במקרים אלה, ייתכן ומצעד גאווה יהיה פחות יעיל ממעגלי שיח, קל וחומר אם הרשות המקומית לא תופסת עמדה עוינת, המצריכה גינוי ברור ופעולת מחאה מיידית מצד האוכלוסייה המקומית והארגונים המלווים אותן. כלומר, כדי לקדם בצורה מוצלחת מטרות חברתיות, על הארגונים החברתיים לפתח מודלים אסקלטיביים מסודרים שיאפשרו שליטה באירועי משבר ברשות המקומית, ולאבחנם על-פי קטגוריות של שיתוף-פעולה ואופי רשותי.

כמו שעולה בדוגמאות אלה, הארגון החברתי במרחב המוניציפלי יכול להתמקם במספר רב של דרכים. הוא יכול "להציל את המצב" ככל שירצה בכך, והוא יכול "לדרדר" אותו, לכדי רגרסיה על פי אמות המידה שלו עצמו. מודלים המבקשים לזהות את סוג הרשות בנקודות זמן שונות יכולים לסייע בהכוונת הארגון והאוכלוסייה המקומית לו הוא מנסה לעזור, לטובת השגת המטרות שעליהם הם עובדים במשותף.