עסקים אקטיביסטים למען הקהילה

בעולם פיתוח המשאבים יש מנטרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בכל הנוגע לעבודה עם עסקים: תייצרו סיטואציה של WIN-WIN. "אתם הארגונים יש לכם הרבה מה להציע לעסקים, חפשו לייצר סיטואציה שבה שני הצדדים ירוויחו"; "נכון הם הגדולים ואתם הקטנים, אבל זה לא אומר שאין לכם מה להציע להם"; "הם נותנים לכם כסף, ואתם נותנים להם את ההזדמנות לתרום לחברה".

בפועל זה לא ממש עובד ככה. מידי פעם אני נתקלת בשיתופי פעולה שנראה ששני הצדדים מרוויחים מהם, אבל עדיין עבור העסק זה תמיד נראה יותר כמו nice to have במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, סוג של גרין ווש או איזה ווש חברתי אחר. לעומתו, הארגון החברתי משווע למשאבים, ועבורו שיתוף הפעולה הוא לפעמים "להיות או לחדול".

נכון, התחום של אחריות תאגידית עובר שינוי כל הזמן, וארגונים כמו ציונות 2000, מתן, משקיעים בקהילה או מעלה מסייעים למנהלי העסק ועובדיו להסתכל פנימה, ולבחון את האחריות שלו בפרמטרים שונים, כמו: אחריות סביבתית, גיוון תעסוקתי או רכש מקומי. רק צריך לזכור שארגונים אלה מסתכלים על העשייה החברתית מהזווית של העסק. הם מסייעים לו לבחור בתחום שיחזק את ערכי המותג, וייצור ערך מוסף עבור העובדים, אבל המשימה שלהם לא נועדה לפתור בעיה חברתית.

ועוד משהו על אחריות תאגידית – כדי לא לעורר זעם צרכנים, העסקים משתדלים להישאר באזורי הנוחות, ומעדיפים לעסוק בנושאים קונצנזואלים. קל להם יותר להקצות משאבי כוח אדם וכסף למועדונית של ילדים בסיכון, מאשר להתגייס להגנה על אוכלוסיית הפליטים.

ועם זאת, תמיד יש יוצאות מהכלל. דוגמה מעניינת היא סילברליין Silverline לכסף שלך יש ערך המציעה לנשים את האפשרות להשתמש בכוח שלהן כאזרחיות וכצרכניות, לקידום מטרות פמיניסטיות. סילברליין מקדמת קמפיינים של חברות אופנה, המקדישות סכום קבוע מהקנייה של מוצריהן לטובת ארגוני נשים.

לאחרונה נתקלתי בעוד כמה יוזמות עסקיות מעניינות, שלא פוחדות מאמירה חברתית-פוליטית. נראה שזו מגמה חיובית שרק תלך ותגדל, ואם זה ככה, כדאי שגם אנחנו נהיה שם.

מה שחשוב ללקוחות שלנו, חשוב גם לנו

שוקולד פנדה היא חברה שהוקמה במימון ההמונים לטובת ייצור המוני של שוקולד "חלב" טבעוני. מעבר לדיאלוג שהמייסדים יוצרים עם הקהילה, וסבב הגיוס השני שעשו כדי לזרז את תהליך ייצור חטיפי שוקולד פנדה, מהלך שזכה למעורבות גבוהה של אוהדי הז'אנר, הם פרסמו באתר הצהרת כוונות:

"אנחנו מאמינים שבתור עסק יש לנו אחריות כלפי תחומים חברתיים שחשובים לנו וללקוחות שלנו. על כן, אנחנו נתרום אחוז קבוע מההכנסות שלנו לעמותות שעוסקות בזכויות בעלי חיים. משיקולי מס, על העמותות שאנו תורמים להם לעמוד בקריטריונים של ניהול תקין ולהחזיק בסעיף 46א (או לפחות להיות בתהליך של השגתו). את העמותה אליה יגיע הכסף מהרכישה שלכם, תוכלו לבחור בשלב התשלום. אם יש עמותה שאנחנו צריכים להוסיף לשם לדעתכם, אנא כתבו לנו במייל".

הם יודעים שהבחירה להיות טבעוני היא בחירה ערכית בדרך כלל, בחירה שגם הם שותפים לה, וזה המסר שהם מעבירים ללקוחות שלהם: מה שחשוב לכם, חשוב גם לנו. אנחנו לא עושים זאת כמבצע חד פעמי, אלא כתפיסת עולם המלווה את העסק מיום הקמתו, ואתם הלקוחות– שותפים.

איך פלטפורמה לקידום תוכן יכולה לסייע לארגון חברתי?

ההמקום הכי חם בגיהנום, אתר חדשות המביא נושאים מהשוליים החברתיים למרכז הבמה, יצא בקמפיין בשאיפה להגיע ל-10,000 כניסות ביום, שיעניקו לכותביו תעודת עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית.
אחת החברות שנרתמה לסייע ל"מקום" היא אאוטבריין (Outbrain), פלטפורמה לקידום תוכן ברשת, שנותנת המלצות תוכן באתרים תקשורת מובילים. למשל, אם קראתם כתבה בכלכליסט, מאקו או הארץ, ובתחתית הכתבה הופיע לכם "אולי יעניין אותך גם" או "עוד כתבות שיעניינו אותך" תוכלו לראות בקטן את הכיתוב Recommended by Outbrain – כלומר התוכן המומלץ הוא תוכן מקודם. והנה ההסבר שלהם:

"אנחנו באאוטבריין מאמינים בעיתונות חופשית, חוקרת ובועטת", אומר לירון אברהם מנהל הפעילות העסקית של החברה בישראל. "'המקום הכי החם בגיהנום' הוא אחד מכלי התקשורת החשובים בארץ, שחושפים באופן קבוע עוולות בחברה וחשוב לנו לעמוד לצדם ולדאוג שישגשגו. זה חשוב למדינה שלנו, לדמוקרטיה ולנו כאזרחים". מתוך אייס

איך נעשית התמיכה של אאוטבריין במקום הכי חם בגיהנום? לא ראיתי לכך הסבר. אני יכולה לשער שהיא בוחרת לקדם את התוכן של "המקום" באתרי חדשות מבלי לגבות על כך תשלום. אאוטבריין רוצה להביא תכנים מעניינים לגולשים שלה, ומזהה את "המקום" כגוף חדשותי שמספק את הסחורה, ולכן מוכנה להירתם לקמפיין שלו.

מה הניע בתי עסק תל אביבים (בעיקר) להתגייס לטובת הפליטים ומהגרי העבודה?

ארגונים המטפלים באוכלוסיית הפליטים ומהגרי העבודה מתמודדים בחודשים האחרונים עם חקיקה הולכת ומחמירה, שמכוונת בסופו של דבר להביא לגירוש הפליטים מהארץ. היטל המס הגבוה שהוטל על מעסיקי עובדים אריתראים וסודנים, וחוק הפיקדון, המחייב את המעסיקים להפקיד בחשבון בנק ייעודי 20 אחוז ממשכורתם עד ליציאתם מישראל, הופכים את העסקתם לפחות ופחות כדאית, ופוגעים קשה בשכרם של המועסקים.

האריתראים והסודנים הפכו כבר מזמן לחלק מהנוף התל אביבי. חלקנו עובדים איתם, מכירים מקרוב את מה שעבר עליהם עד שהגיעו הנה, ואת ההתמודדות היומיומית להצליח לקיים חיים בכבוד. ואם מסתכלים על הצד של העסקים בעניין, יש כאלה שאומרים, שהגירוש שלהם יכול למוטט את ענף המסעדנות בישראל – כי הם אלה שמוכנים לעבוד בעבודות שהישראלים נמנעים מהן, ראה ערך: שטיפת כלים. האבסורד הוא שהפתרון של משרד התיירות למחסור בידיים עובדות הוא לייבא עובדים זרים מהפיליפינים. מאיזה צד שלא נסתכל על זה, קשה להתעלם מהסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת, וממצבם הקשה, שרק הולך ומחריף.

לצד ארגונים ויוזמות כמו: עוצרים את הגירוש, א.ס.ף, ארגון סיוע לפליטים, זזים, אנו ועוד ארגונים רבים וטובים, עוסק ארגון אליפלט – אזרחים למען ילדי פליטים, בתקופה האחרונה באיסוף מזון לילדים שמשפחותיהם נקלעו למצוקה כלכלית. פעילותם מקבלת חשיפה ציבורית ותקשורתית רחבה בזכות הקשר עם אברהם הוסטל התל אביבי (Abraham Hostel Tel Aviv), שנרתם למאבק נגד גירוש הפליטים.

אירוע חירום תחת השם: אני אהיה המקלט שלך, התקיים "במטרה להתעדכן, לפעול, ולהושיט יד למבקשי המקלט וילדיהם". במקום התקיים "הייד פארק" מידע, עמדת צילום עם שלטים, שירת מאבק והזדהות יחד עם אמנים, דוכנים לאיסוף מזון ותרומות, והחתמה לפעילויות ועצומות.

ואז, הם העבירו את זה הלאה. בהוסטל העלו שלט ענק עם הציטוט התנכי: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם" (דברים י, יט). בשאפה בר – Shaffa Bar ראו את השלט והחליטו להצטרף. וזה מה שכתבו בעמוד הפייסבוק שלהם:

"הנה אנחנו עם הכרזה החדשה שתלינו. אנחנו עומדים מאחוריה! ומלפניה ומצדדיה. כי הגר הזה שמדברים עליו הוא מישהו שאנחנו פוגשים כל יום בעבודה, הוא חבר, לפעמים גם יותר. הגר הזה עוזר לקיים את העסק שלנו והוא עושה את זה בעבודה קשה, במסירות, ברוח טובה, כבר שנה שנתיים שלוש ארבע ואפילו חמש שנים.

ומקרה שהיה כך היה: לאחרונה יוצא לנו להגיע די הרבה למשרד רואי החשבון שלנו בגלל ההיטל על עובדים זרים שמאיים למוטט אותנו ועוד כמה מסעדות, בתי מלון וכו, בקטנה. בעודנו זוחלים משם שפופים ומדוכאים מהחוק הגזעני והלא הגיוני הזה, יוצאים מטיומקין ליהודה הלוי וחושבים איך נפצה את עצמנו, אולי בדליקטסן, עינינו נתקלות, אי אפשר שלא, בכרזה הענקית שתלויה על בניין אברהם הוסטל. נכון! אנחנו מתרגשים, אנחנו מזדהים! אז התקשרנו, והחברים המתוקים מאברהם ישר העבירו לנו קובץ להדפסה (בטוחים שהם ישמחו להעביר גם לכם אם תרצו). אין לנו הרבה מה לעשות נגד הגירוש, נגמרו כבר המילים להתלונן עליו, ואנחנו בכלל רצינו להעביר מסר חיובי, של אהבה. אז מהיום גם אנחנו עם הכרזה הזאת כדי להשמיע קול ולהביע מחאה, ואם תצטרפו אולי יהיה יותר אור בחושך הזה. אהבתם? תלו כרזה בעסק שלכם".

באברהם הוסטל העלו לינק לקובץ פתוח של הפוסט עם האמירה: "גם אתם יכולים לתמוך במבקשי המקלט!"