פעולה ישירה ולא אלימה

צילום:יגאל בן נון. הפגנת הפנתרים השחורים באוניברסיטת תל אביב - 1972

קשה להגדיר מהי מחאה אפקטיבית. כאקטיביסטיות, אנחנו מוחות לפעמים מתוך הכרח וחוסר יכולת לשתוק על עוול שנגרם, על זכות שנפגעה. ולכן, כשאנחנו חושבות על מחאה, לעיתים נדמיין הפגנת ענק כפעולה האפקטיבית והעוצמתית ביותר. ככל שיותר אנשים ונשים יצאו לרחובות, כך ההישג יותר גדול.
עם זאת, גם קבוצה קטנה יותר וממוקדת יכולה להביא לשינוי, לעורר ולאתגר שיח ציבורי דרך פעולות ישירות, חלקן מתריסות או מתקיימות בתחום חוקי אפרורי, אבל כולן מקיימות עקרונות של יצירתיות ואי אלימות.

שימוש באקט של פעולה ישירה מאפשר שיבוש ישיר ומיידי, מצביע על מקבלי ההחלטות ולרוב לא דורש מימון רב או התארגנות של ארגון גדול, אלא מראה כוח אזרחי גם של יחידים אל מול מנגונים גדולים ועתירי כוח ומשאבים.

מה הרקע לפעולה ישירה ומה צריך לדעת אם נבחר בה כאקט מחאה?

לפני שנצלול לדוגמאות ודרכי פעולה, אני מאמינה שאקט מוצלח של פעולה ישירה כולל גם היבטים של אי ציות, ויכול גם להתפרש לעיתים כעבירה על החוק, כדרך להרחיב ולגוון את דרכי ההתנגדות שלנו לשלטון או גוף תאגידי. הנחה זו מתבססת על מגוון של אקטיביסטים ופילוסופים לאורך מאות ואולי אלפי שנים, אך אחד ההוגים הבולטים ביותר בתחום של אי ציות אזרחי הוא הפילוסוף הנרי דייויד תורו (1817-1862).

בקצרה, תורו, אזרח אמריקאי, היה מתנגד פעיל ואקטיביסט נגד עבדות של שחורים בארצות הברית. לצד פעילותו להסתרת עבדים והברחתם לקנדה ממדינות הדרום ממסילת הרכבת המחתרתית, הוא יזם והשתתף בשנת 1842 באקט של סירוב לשלם מיסים למדינה. בשל כך, נכלא ללילה בבית מעצר. בעקבות מעצרו, כתב מסה בשם "אי ציות-אזרחי", וקבע בה כי במקום בו מהות הדמוקרטיה המחויבת לזכויות האדם וחירותו נפגעת, יש להתנגד ו"לשבור את חוקי המשחק", תוך הבנה כי אקט זה טומן בחובו גם הכרח לשלם את המחיר עבור ההתנגדות, מחיר שלעיתים מתבטא בקנס, מעצר אוו הליך משפטי או ציבורי אחר.

במילים אחרות, פעולה ישירה לא אלימה של הארגון הסביבתי גרינפיס, דוגמת הנפת שלט ענק על ידי פעילים בטיפוס וסנפלינג מגשר המיתרים בירושלים במחאה על הקמת תחנת כוח פחמית מזהמת – היא פעולה שעלולה לגרור השלכות של עיכוב או מעצר על ידי המשטרה. אלו המבצעים אותה לוקחים זאת בחשבון, ומוכנים לשלם את המחיר על כך.

איך מתחילות לתכנן פעולה ישירה לא אלימה? השראה ורעיונות מהארץ ומהעולם

תנועת הפנתרים השחורים בישראל, שהוקמה בשנת 1971, ידועה בפעולות הישירות היצירתיות שלה במחאה על גזענות, הפליה ותנאי הזנחה קשים בקרב מזרחים בישראל.
בשנת 1972, בפעולה שכונתה "מבצע חלב" יצאה קבוצת פנתרים לפנות בוקר והגיעה לשכונת רחביה המבוססת בירושלים, וגנבה מאות בקבוקי חלב שחולקו לבתיהם של תושביה. במקום בקבוקי החלב, מצאו תושבי רחביה על סף דלתם פלאיירים בהם נכתב: ״היום ביקרנו בשכונתכם, וקיבלנו את תרומתכם עבור ילדי השכונות. מודים לכם על שהחלטתם היום לתת את החלב לילדים רעבים, במקום לכלבים ולחתולים שבביתכם. אנו תקווה שמבצע זה יעורר אתכם לתרום למאבק בעוני״. לאחר מכן נסעו הפנתרים לשכונת האזבסטונים – שזכתה לשמה בשל לוחות האזבסט מהם הוקמו הצריפים בשכונה – וחילקו את בקבוקי החלב, גם הפעם בצירוף הודעה: ״באנו הבוקר כדי להוציא לפועל את תוכניתנו – מבצע חלב לילדי שכונות העוני. זאת, כדי להזכיר לכלל האזרחים, לממשלה ובעיקר לכם כי אכפת לנו. ילדים אלה לא מוצאים מדי בוקר את החלב שלו הם זקוקים. לעומתם יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע״. בשכונת האזבסטונים, לצד בקבוק החלב שהפתיע את תושבי השכונה, חיכה פלאייר אחר, הקורא לפעולה ומזמין להצטרפות לתנועה, כי החלב לא יחכה מחוץ לדלת גם מחר בבוקר, ואם רוצים לצאת מעוני צריך להאבק בו.

בשנת 1989, במחאה על התעלמותה של הממשלה מן העלייה בבעיית השימוש בסמים בשכונות, שלחו הפנתרים לכל אחד מחברי הכנסת מעטפה ובה מזרק ושקיק פלסטיק ובו אבקה לבנה בלתי-מזוהה.

הפנתרים השחורים הפכו לאחת מתנועות המחאה החשובות והמשפיעות ביותר על מדיניות הממשלה וקידום החברה האזרחית בישראל. כפי שמספר פרופסור סמי שלום שטרית, דרישות התנועה הובילו להקמה של 'הוועדה לחקירת מצב העוני של ילדים ובני נוער' ותכנון תקציב המדינה בהתאמה לחלק מהדרישות וממצאי הועדה. יש לציין כי הפנתרים השחורים הפכו לסמל מחאה שהוביל רבים להזדהות עם פעולותיהם וערכי התנועה, וכך קמו קבוצות רבות ברחבי הארץ שהכריזו על עצמם כפנתרים שחורים.

גם בהמשך, במאבקים למען שוויון וצדק, ניתן להצביע על הקשרים בין הפנתרים לתנועות מחאה נוספות, ביניהם תנועת אוהל יוסף ותנועת האוהלים בירושלים, הקמת הקשת הדמוקרטית המזרחית והמאבק לחקיקת חוק הדיור הציבורי.

כמה שנים לאחר מכן ומעבר לאוקיינוס, בארה"ב, התארגנו פעילים אמריקאים למחאה נגד מדיניות הממשלה האמריקאית במאבק בנגיף האיידס, כחלק מתנועת ActUp, הידועה בשימוש בפעולות ישירות ויצירתיות. ב-1991, החליטה קבוצה של אקטיביסטים בוושינגטון מטעם ActUp לצאת לפעולת מחאה יצירתית ולכסות בקונדום ענק את ביתו של ג'סי הלמס, מחוקק הומופוב, שפעל כנגד העברת תקציבים למחקר, טיפול ומניעה של מחלת האיידס.

פיטר סטיילי, אקטיביסט מהקבוצה, הסביר את הרעיון מאחורי הפעולה: "אחד מהכלים הכי שימושיים לאקטיביסט הוא שימוש בהומור", אמר סטיילי. "אם תוכל לגרום לאנשים לצחוק על חשבון המטרה שלך, כך גם תבטל את כוחו". כשהשוטרים הגיעו למקום, הם לא ידעו מה לעשות. לבסוף חילקו דו"ח חניה לאחת מהמכוניות של הפעילים. הפעולה הוכתרה כהצלחה גדולה, כאשר בהמשך הלמס ההומופוב לא הציע או העביר חקיקה מסכנת חיים בנושא מחלת האיידס.

בהמשך לפעולות אלו, הקבוצה הצליחה לגרום לכך שהממשל האמריקני לקחת אחריות ולהשקיע תקציבים למציאת פתרון להארכת חיים של חולי איידס.

A condom to stop unsafe politics

טכנלוגיה ופעולות ישירות

היום, אפשר גם להשתמש בטכנולוגיה לצורך פעולות ישירות, באופן שבדרך כלל לא דורש חיכוך. בשנים האחרונות החלו פעילים ברחבי העולם להגביר את כוחם ונראות המסרים שלהם באמצעים כמו מקרן, בפעולות המכונות "הקרנת גרילה" – Guerrilla projection.

במדריד, שנת 2014, במחאה על הצעת חוק שנועדה להגביל את זכות ההפגנה מול בנייני ציבור ברחבי ספרד, ולמעשה לאסור התאספות של מפגינים אלא אם יינתן אישור מראש, יצאה לפועל "הפגנת ההולוגרם הראשונה בעולם". איך זה נראה? המוני מפגינים אמיתיים צולמו מראש בהפגנה צועדים עם מסרים ושלטים נגד החוק, ולאחר מכאן התיעוד של ההפגנה הוקרן כהולוגרמה על בניין הפרלמנט הספרדי. החוק אמנם עבר, אך הצליח לארגן קואליצית נגד של יותר מ-1000 ארגונים, הממשיכים גם היום לפעול לשינויו ברפורמה שתרחיב את חופש המחאה במדינה.

בארה"ב ובאירופה, יוזמות כמו ה-Illuminator מקרינות מסרים וסרטונים על בנייני ממשל, מרחבים ציבוריים ומשרדים של טייקונים במחאה על מגוון נושאים חברתיים ופוליטיים. לדוגמה, במהלך מגפת הקורונה בניו יורק, הקרינו חברי היוזמה על בנייני ענק יוקרתיים סלוגנים נגד ג'נטריפיקציה ודחיקה של אוכלוסיות מוחלשות לעוני ואובדן קורת גג, ופרסמו את מספר ההומלסים המתעדכן בניו יורק במקומות שונים בעיר.

גם בארץ, במהלך תקופת הקורונה, הכרזנו על "הפגנת הזום הראשונה בעולם" והשתמשנו בתנועת שוברות קירות וקולקטיב כאןתוקם במקרן לצורך פעולה ישירה כדי לדבר על עוני ופגיעה ואוכלוסיות מוחלשות, ויזמנו הפגנות פופאפ במהלכן הזמנו פעילים ופעילות להצטרף לזום שהוקרן ושותף בזמן אמת על בתים של נבחרי ציבור ובכירים בממשלה, כמו ח"כ חיים כץ ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שי באב"ד. מאות אנשים הצטרפו להפגנה מביתם המוגן, ויכלו לדבר על המצוקות והפתרונות בעזרת רמקולים חזקים ומקרן ביתי – כאילו היו שם בעצמם.

פעולות כאלה של מחאה יצירתית, המטרגטות באופן ישיר את מקבלי ההחלטות, מגבירות את השיח הציבורי וזוכות לסיקור תקשורתי וחשיפה גבוהה ברשתות החברתיות. כך יכולים אותם ארגונים להגיע, ללא תקציבים גדולים, ובלי פשרות – ישירות אל מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות.