קבוצת אקטיביסטים, כבר יצא לכם לשתף פעולה עם עמותה?

צילום:Olivier Fitoussi/Flash90

קבוצות רבות של אקטיביסטים, שקמו בעקבות גלי המחאה נפגשות בעמותות הוותיקות, שפועלות גם הן בשדה האזרחי ומבקשות לקדם מטרות ליברליות דומות. נקודת המפגש בין שני סוגי האקטיביזם – הממוסד והלא-ממוסד – היא פוטנציאל להכפלת כוח, אך גם עשויה ליצור קצרים ואי הבנות, כאשר כל צד מצפה מהצד השני לנהוג על-פי טבע ארגוני המנוגד לו. למעשה קבוצות אקטיביסטים לא מאוגדות ועמותות וותיקות וממוסדות, יכולים להשלים זה את זה, כאשר כל צד יכול לספק לשני שירותים שהאחר לא מסוגל לבצע בעצמו.

שתי דוגמאות לשיתוף פעולה אפשרי בין עמותות ממוסדות לקבוצות אקטיביסטים

בעיצומה של המחאה פנה אלי מכר ושאל אם כחבר ועד מנהל באחד מארגוני הקהילה הגאה אוכל לעזור לו לקבל שלטים ודגלים לחלוקה במוקדי המחאה ברחבי הארץ. עניתי לו שאעזור בשמחה רבה, אך במהרה התברר לי שפעולות הנדמות כפשוטות אינן כאלה, בעומס הרב שיש בארגון, שהכפיל באחת את נפח העבודה שלו עם פרוץ המחאה נגד ההפיכה המשטרית.

זוהי דוגמה טובה למורכבות המאפיינת עמותות ממוסדות, והקושי הטבוע בהן בהוצאה לפועל של משימות פשוטות לכאורה להגברת הנראות של הארגון. רבות מהעמותות אינן מפעילות מערך שטח בפריסה ארצית ואינן ערוכות לפעילות לוגיסטית מהיום למחר. לעומתן, יוזמות שטח המבוססות על קבוצות אקטיביסטים לא -מאורגנות יודעות להוציא לפועל פעולות ישירות שכאלה, משום שהן מאופיינות במבנה ארגוני רזה וגמיש – לפעילים אין הגדרת תפקיד קשיחה, מנגנון קבלת ההחלטות שלהן מהיר ולכן יכולת הביצוע שלהן כמעט מיידית.

בעיה נוספת ממנה סובלות עמותות רבות היא הכפילות ביחסן אל הממשלה – ישנן עמותות שמצד אחד מספקות שירותים לקהלי היעד שלהן באמצעות מימון ממשלתי (מיזמים משותפים, מכרזים ועוד), ומצד שני הן מעוניינות לקחת חלק במחאה נגד הממשלה השואפת לפגוע (באופן ישיר או עקיף) באותם קהלים בדיוק. כך נוצר מצב שכדי לקדם את מטרות העמותה על הארגון לפעול בדואליות. מצד אחד לפעול במשותף עם הממשלה במישור המקצועי ומצד שני לפעול נגדה במישור הציבורי-פוליטי.

מורכבות זו מולידה קושי ממשי לבקר את השלטון בצורה מלאה ולומר את הדברים כהווייתם. הקושי עמו מתמודדות העמותות נובע, בין היתר, מפערי הכוחות המובהקים בין הממשלה לבין ארגוני חברה אזרחית המספקים לה שירותים. הדבר מסביר את נטייתם של ארגונים רבים להתבטא בצורה מורכבת יותר מאשר התארגנויות לא ממוסדות בעלות מטרות דומות.

כך, גם במקרה זה ההתארגנויות הלא ממוסדות משלימות את אלו הממוסדות, כאשר קבוצות אקטיביסטים יכולות לבצע פעולות מחאה, ולהשמיע בקול רם את ביקורת שהארגונים הממוסדים נמנעים מלהביע; לצאת נגד נבחרי ציבור ספציפיים, לשבש את הסדר הציבורי ולהעביר מסרים חריפים ומטלטלים. בצורה זו אפשר יהיה לקיים מחאה אגרסיבית ובלתי-מתפשרת ללא העמדה בסיכון של שירותים חברתיים חשובים המסופקים על-ידי הארגונים ממוסדים.
בשתי דוגמאות אלה ניתן לראות שעמותות ממוסדות יכולות לקדם את מטרותיהן על-ידי טיפוח ותקצוב יוזמות שטח, במקום לפתח ולעבות את מחלקות השטח בארגון.

איך עמותות ממוסדות יכולות לתרום לפעולות "גרילה"?

משום שארגונים ממוסדים מקיימים מערכות יחסים מורכבות עם השלטון יש בכוחם לבוא לעזרתן של יוזמות השטח. כך, למשל, כאשר פעילי "גרילה" נעצרים, הארגונים הממוסדים יכולים לדאוג ביעילות ובמהרה לייצוג משפטי או לפנות לסיוע מצד גורמי ממשל כמו חברי כנסת או שרים.

בנוסף, ארגונים ממוסדים נהנים בדרך-כלל מתפוצה תקשורתית רחבה יותר מיוזמות השטח, כך שמערכת יחסים טובים בין הצדדים יכולה להוביל לשימוש במערך הדוברות וההפצה של הארגון כדי לקרוא למשל להפגנה ביוזמתה. כך, יוזמות שטח יכולות להישען על המשאבים הקיימים של הארגון הממוסד, ובדרך זו להגביר את האפקטיביות שלהן.

פעיל חברתי עימו נפגשתי לאחרונה שיתף אותי בצומת של החלטה בה נמצאת ההתארגנות שהוא חלק ממנה:
"אנחנו מקיימים כבר תקופה ארוכה פעילות שטח שמצליחה להגיע להישגים לא רעים, והחלטנו כעת לצאת בקמפיין מימון המונים, למימון פעילות המחאה השוטפת. הבעיה היא שכרגע אין לנו חשבון בנק או יכולת לפקח על הכספים שיגויסו, ועולה ההתלבטות האם להתאגד כעמותה".

לאחר שיחה ארוכה עלה שמדובר בדילמה אמיתית. מצד אחד, אם הקבוצה תתאגד כעמותה היא תוכל להרחיב את מוטת השפעתה, ומצד שני חלק גדול ממשאבי הזמן והאנרגיה יופנו ליצירת תשתיות ולניהול הארגון. מה זה אומר? ברגע שהקבוצה תירשם היא תיאלץ להקצות תשומות משמעותיות כדי לעמוד בחובות משפטיות כלפי עצמה וכלפי המדינה. היא תידרש לקיים דיון מעמיק לגבי מטרותיה ולעגן אותן בתקנון, להקצות תפקידים בצורה קשיחה, לשאת בנטל של אחריות משפטית על חברי הועד המנהל ולקבל ייעוץ משפטי לגבי פעולות בעלות אופי מחאתי רדיקלי.

אני רוצה להתעכב על הנקודה האחרונה, כי היא בעלת משמעות מיוחדת עבור התארגנויות מחאה שנמצאות לא פעם בחיכוך גבוה עם המשטרה. ברגע שחברי הועד המנהל בעמותה נושאים באחריות אישית על כלל פעילותה, יש סיכוי שארגון יחשוב פעמיים לפני שהוא מקיים פעולות כאלה. כלומר, אפשר להניח שכשיוזמה אזרחית לא מאורגנת הופכת לעמותה אופי הפעילות שלה ישתנה יחד איתה בין אם היא תרצה בכך ובין אם לא, ולא מדובר בשינוי קוסמטי בלבד.

אם נחזור לאותה שיחה עם הפעיל ששיתף בקמפיין מימון ההמונים שהחלו, בסופה הגענו להבנה יחד, שיתכן מאד ונכון לוותר על התאגדות פורמאלית של הקבוצה, ובמקום זה, לפעול בשותפות עם ארגון ממוסד בעל מטרות דומות, שיוכל לספק לה את המשאבים, שעבורם יצאו לקמפיין גיוס. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו יוזמות שטח של קבוצות פעילים יכולות להיעזר בארגונים ממוסדים בעלי מטרות זהות או דומות.

לסיכום,

לסוגי הגופים השונים הלוקחים חלק במחאה הפוליטית על עתידה של מדינת ישראל יש תפקידים שונים, וטוב שכך. שיתוף הפעולה בין גופים אקטיביסטיים ממוסדים ולא ממוסדים בעלי מטרות דומות יכול להפוך למכפיל כוח אזרחי במאבק הליברלי, כל עוד הגופים ידעו לשתף פעולה ולזהות מתי נכון "להחצין" פעולות מסוימות ומתי להצניע. כאשר כל צד ישלים את חסרונותיו של הצד השני ויתרום לקידום מטרת-העל המשותפת.

שיתוף פעולה אסטרטגי כזה מורכב לביצוע אמנם, אך בכוחו לייצר מערכת הוליסטית של אקטיביזם אזרחי שמצליח להעביר את המסרים שלו בהצלחה, החל מהשטח ועד דרגי הממשלה הגבוהים ביותר, ובאופן הזה – להגדיל את הסיכוי להשפיע על המדיניות ולשנות את פני המציאות.

הכתבה הבאה בסדרה

סמר ג'אבר-מסארווה | 19 באפריל 2017

העברת כספים בין ארגונים ללא כוונת רווח – מותר ואסור

שיתופי פעולהטופס 46אניהול פיננסי