האם אפשר לעשות קמפיין מימון המונים למטרות שמאתגרות את השיח?

מכירים את אלה שמתייחסים לרעיון של קמפיין מימון המונים בביטול, כאילו מדובר על טרנד חולף? בדרך כלל הם מעלים טענות נגד, המדברות על כך ש"השיטה מיצתה את עצמה", שיש הצפה, שזה כבר לא מקורי ונמאס כבר. נכון שהמגמה הולכת וגדלה, יותר ויותר יזמים וארגונים חברתיים מעלים קמפיינים לאוויר, אבל מכאן ועד מיצוי? קצת הרחקנו לכת.

אפשר לומר שצריך להיות יותר יצירתיים, יותר מדויקים, וגם יותר מקוריים? הכל נכון, אבל בסופו של דבר קמפיין מימון המונים מבטא את רוח המחאה החברתית של 2011. אנחנו רוצים להיות יותר מעורבים ויותר משפיעים. אנחנו רוצים לבחור במה להשקיע ואיך, ואתרי מימון המונים מנגישים לנו את האפשרות הזו "עד הבית", שלא לומר "עם כפית ישר לפה".

בכל מה שנוגע לי אני יכולה להעיד על עצמי, שאם בעבר תרמתי רק כשנער או נערה חביבים דפקו לי בדלת, באיזה יום התרמה ארצי למען… בשנים האחרונות המצב הזה השתנה, ואני מוצאת את עצמי תומכת ולא תורמת, ביותר ויותר פרויקטים חברתיים ויודעת שאני לא לבד בעניין.

חוץ מרוח המחאה החברתית יש עוד עניין. מכיוון שהחברה שלנו היא חברה צרכנית, גם התמיכה בקמפיינים חברתיים הופכת לסוג של צרכנות, אם נרצה או לא נרצה. אפשר רק להתנחם בכך, שבאמצעות מימון המונים נוכל לגרום ליותר חובבי צרכנות באשר בהם, להשקיע את כספם במטרות ראויות.

לצד אלה המבטלים לגמרי את הרעיון, יש את הספקנים שרק מסבירים בהיגיון ש: "סבבה, אבל זה לא מתאים לארגון שלי". אולי הם צודקים, אבל אולי יש כאן אתגר, כי אם אתם מאמינים שאתם עושים משהו משמעותי וחשוב, מותר לכם להניח שיש עוד כמה אנשים בארץ הזאת, שמזדהים עם העשייה שלכם, חושבים שהיא ראויה, וירצו לקחת בה חלק.

דווקא בשנה האחרונה עלו בפלטפורמות ישראליות למימון המונים כמה וכמה קמפיינים, שעסקו בסוגיות חברתיות ופוליטיות טעונות, שלא היה מובן מאליו שדווקא הם יצליחו למשוך קהל. חלקם אף הצליחו לרכב על גל של אהדה ציבורית, ולקבל חשיפה תקשורתית נרחבת.

בסקירה שלהלן אתייחס לקמפיינים שהגיעו ליעדם ונוגעים לקידום חברה משותפת, שוויונית ודמוקרטית, וכן ביוזמות לקידום השלום.

סוגיות בוערות

נתחיל בקמפיין מוצלח שרץ באתר מימונה: הסורים על הגדרות – ישראל מתגייסת לטובת הילדים, זהו קמפיין סולידאריות שמצליח לסחוף אליו עוד ועוד תומכים, וזאת על אף שלא קיבל חשיפה תקשורתית נרחבת. נכון לעכשיו נראה שיש לו סיכוי לא רע לשבור שיאים בפלטפורמות מימון המונים ישראליות, הן מבחינת סכום היעד והן מבחינת היקף התומכים. הסורים על הגדרות

קמפיין נוסף, שהגיב לאירוע נקודתי ממש בזמן אמת נקרא: "די לאלימות המשטרה" בהובלת פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. הארגון העלה קמפיין סולידאריות לטובת מייסם, צעיר ערבי שהוכה בתל אביב על ידי שוטרי מג"ב. ההיענות הציבורית הייתה גבוהה, והקמפיין גייס תוך עשרים וארבע שעות סכום של 60 אלף ש"ח. הקמפיין עלה לאוויר סמוך מאוד למועד האירוע, ומטרתו הייתה מימון הלימודים האוניברסיטאיים של מייסם.

בהתייעצות עם משפחת הפצוע החליט הארגון לעצור את הקמפיין ברגע שהגיע ליעד המקורי (40,000 ש"ח) אבל אנשים המשיכו לתמוך, והקמפיין נעצר בסכום של כ-92,000 ש"ח מ-1,000 תומכים. הקמפיין עלה באתר הדסטארט. די לאלימות המשטרה

בהקשר זה, כמה חודשים מאוחר יותר העלה הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל קמפיין הדסטארט בשם דומה: "צדק לקרבנות אלימות שוטרים". בשיחות עם הנשים שהובילו את הקמפיין הן בקשו להדגיש שבמקרה שלהן המטרה העיקרית לא הייתה כסף, אלא דווקא הרחבת מעגל התומכים של הועד, והצגת פאן אחר של עבודת הארגון, כזה שפחות מוכר לציבור. משתי בחינות אלו הן הגדירו את הקמפיין כהצלחה, וכמובן שהכסף שגויס נתן בוסט נחמד לתקציב הארגון.
הארגון שילש את התמיכה הציבורית בו עם למעלה מ-160 תומכים, וסכום הגיוס עמד על 20,000 ש"ח.
הקמפיין עלה באתר הדסטארט. צדק לקורבנות אלימות שוטרים

קידום השלום

השנה היו מספר קמפיינים שעסקו בדרך זו או אחרת בקידום השלום. אחד מהם היה קמפיין שהוקדש לטובת "צעדת התקווה" ביוזמת ארגון נשים עושות שלום. הקמפיין עלה באתר מימונה וגייס כ-160,000 ש"ח מכ-800 תומכות ותומכים. צעדת התקווה

דרך אגב, לכל אלה שמתייחסים לקמפיין מימון המונים כיוזמה חד פעמית, בשנה שעברה גייסו "נשים עושות שלום" עבור פרויקט: "צום איתן" מעל 50,000 ש"ח מכ-200 תומכים ותומכות, גם כן באתר מימונה. יפה לראות את הצמיחה בהיקף התומכים ובסכום הגיוס. צום איתן

עוד קמפיין מעניין, המקדם את נושא השלום, באסטרטגיית פעולה שונה לגמרי, הוא ארגון בדרך להחלמה: "עושים שלום קטן בהסעת חולים פלסטינים" שגייס למעלה מ-150,000 ש"ח מכ-660 תומכים. גם במקרה זה הגיוס נעשה באמצעות אתר מימונה. שלום קטן

חברה משותפת

סביב סוגיות של חברה משותפת ומרחב ציבורי משותף, היו מספר פרויקטים מעניינים השנה.

פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, שהעלה את קמפיין החירום לטובת מייסם, העלה גם קמפיין גיוס למחזור שלישי של סדנאות צילום בנגב לילדים בכפרים הבדואים הלא מוכרים. התמיכה בשני המחזורים שקדמו לו גויסה גם היא בקמפיין מימון המונים, ובאמצעות הדסטארט. הפעם הזו מספר התומכים היה נמוך לעומת שני מחזורי הסדנאות הקודמים, ייתכן שהסמיכות לקמפיין החירום, שניהל אותו ארגון חצי שנה קודם לכן, השפיעה על כך. סדנאות צילום בנגב

ארגון נוסף שמגייס זו שנה שנייה תמיכה ציבורית סביב סוגיות חברה משותפת הוא לוחמים לשלום. הגיוס נעשה עבור "טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני" באמצעות אתר מימונה. יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני

עוד יוזמה שמקדמת ערכים של חברה משותפת, ומגייסת זו פעם רביעית מימון באמצעות קמפיין מימון המונים ועושה זאת יפה ובהתמדה היא רצים ללא גבולות, קבוצה משותפת של רצים, נוער יהודי וערבי בירושלים. הקמפיינים כולם מתנהלים באמצעות הדסטארט. רצים ללא גבולות

קמפיינים המקדמים זכויות של אוכלוסייה המתמודדת עם פגיעה בזכויותיה

פליטים ומהגרי עבודה – סביב הנושא של פליטים ומהגרי עבודה עלו לאוויר מספר קמפיינים של מימון המונים.

ארגון א.ס.ף העלה כבר מספר קמפיינים למימון המונים. האחרון היה לטובת שיפוץ מועדון נוער, והגיוס נעשה בפלטפורמה ייעודית של ישראל תורמת, שכעת עברה "מתיחת פנים" והיא מכונה "תירמו לי".

שני קמפיינים נוספים לטובת אוכלוסיית הפליטים ומהגרי עבודה היו של ה"מרכז לקהילה האפריקאית בירושלים", הקמפיין התבצע באמצעות אתר מימונה, וקמפיין נוסף בשם: "אצלנו בחצר" להקמת גן ילדים לילדי פליטים, שהתקיים באתר הדסטארט. המרכז לקהילה האפריקאית בירושלים אצלנו בחצר

עוד קמפיינים הנוגעים לאוכלוסיות ספציפיות:

"הבטחות צריך לקיים" קמפיין של איגי, ארגון הנוער הגאה שעלה ב-Jgive.
הקמפיין של עמותת עמר"ם, "לא מחכים – פועלים" להכרה ציבורית בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן שנחטפו מהוריהם
הקמפיין של הקואליציה להעסקה ישירה "כן לעבודה לא לעבדות"
"בשביל הצדק – לתקציב חברתי", הפרויקט של ויקי קנפו
והקמפיין של קואליציית ירו-שלם שעסק ב"מרחב ציבורי פתוח בשבת".
כל אלה האחרונים עלו בהדסטארט.

דמוקרטיה וחופש המידע

שני פרויקטים נוספים, שניהם נוגעים לחופש העיתונות, ושניהם נעשו מחוץ לפלטפורמות המוכרות של מימון המונים, אבל עדיין עשו זאת במסגרת קמפיין ממוקד שהגדיר יעד כספי, תקופת זמן מוגדרת, וקרא לאנשים לתמוך און ליין ביוזמה.

האחד של העין השביעית, שקרא לגיוס של מיליון ש"ח ועשה זאת באמצעות פייפאל.

הפרויקט השני היה: "גם אני שרון שפורר של איגוד העיתונאים". הקמפיין הצליח תוך זמן קצר מאוד לרתום ציבור גדול של 3,000 מצטרפים ומצטרפות שיסכימו לשאת בנטל פוטנציאלי מקסימלי של 560 שקלים, כ"חומת מגן ציבורית" המגנה מתביעה משפטית על העיתונאית שרון שפורר. תוך 48 שעות היעד הושג ולאחר מכן מעל 1,000 המצטרפים הנוספים סייעו בהקטנת הנטל הפוטנציאלי.

זהו פרויקט שמצד אחד אולי קשה לראות בו קמפיין מימון המונים, כיוון שפרט להצהרת כוונות לא דרש מאנשים לתת פרטי כרטיס אשראי, אך מצד שני אפשר לראות בו דוגמה טובה לקמפיין שלא קשור לאף אחת מהפלטפורמות, אלא פשוט פנה לציבור דרך הרשתות, והשיג את אהדת הציבור ותמיכתו.

למרות מה ששלום חנוך שר, הציבור כנראה לא ממש מטומטם. לציבור יש אג'נדה שהוא מעוניין לקדם, הוא בוחר במי לתמוך ואיך לעשות זאת, והוא מוכיח פעם אחר פעם שביכולתו להשפיע, ולהיות שותף למהלכים משני מציאות.

לפוסט על מהם השיקולים בבחירת הפלטפורמה לקמפיין מימון המונים