מה עושים ארגונים ממוקדי שינוי מדיניות בזמן שלטון ימין?

אמל;ק, שינוי מדיניות זה משחק כדורסל, לא שח מט. לא מחכים בנימוס לתור הבא.
חרף העובדה שהכנסת נשלטת על ידי קואליציית ימין שלא אוהדת (בלשון המעטה) את מטרות המחנה הליברלי, ששרי הממשלה פועלים להרס שיטתי של היסודות הדמוקרטיים של המדינה, ושאנחנו נמצאים במלחמה, ארגוני החברה האזרחית יכולים ומוכרחים להמשיך ולפעול לקידום המדיניות הרצויה להם גם עכשיו.

יותר מידי ארגונים מאמצים את הגישה האומרת "עכשיו, בממשלה הזו, אין עם מי לעבוד", כאילו שמישהו ציפה שממשלת הימין על מלא תכף תידפק על דלתות ארגוני זכויות האדם כדי להתייעץ על סדר היום. ישנן שתי משימות מרכזיות שבגללן אסור לנו לרדת לרגע מהמגרש – הפרעה והכנה.

הפרעה – קואליציה יכולה להספיק לקדם 100% מתוכניותיה, או רק 15%, וזה תלוי מי עומד מולה.

הכנה – כמו בספורט, ההצלחה לא קוראת ברגע. במהלכי שינוי מדיניות, היא נבנית מכתיבת ניירות מדיניות לרמת "הבורג האחרון" וסעיף התקציב המדויק. היא דורשת שינוי דעת קהל, גיוס ובניית פוליטיקאים שיהוו צ'מפיונים של נושאים, עבודת הלוך וחזור עם הדרג המקצועי ועוד ועוד

נפרק את הכותרת הזו: הפרעה והכנה – לפעולות בשטח

איך יוצרים הפרעה בתהליכי שינוי מדיניות?

1. ספרו לציבור מה הצד השני עושה להם – אבל אל תתעצבנו כשהתקשורת והציבור לא קופצים על הרגליים למשמע הצעת חוק "הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024 (פ/3653/25) (כ/)1042". תנגישו מה הנזק בתוך נרטיב שמספר את הסיפור כולו. הציבור לא מטומטם, אבל הוא גם לא משפטן שמבלה את ימיו בוועדות הכנסת. הציבור יבין, אם תסבירו, עם הקשר ובזריזות.

2. תגיעו לדיוני הוועדה ותביאו את הח"כים – ולא, לצפות בזום זה לא להגיע. להגיע זה להגיע. להיות יותר אנשים מהקבוצה שלנו סביב השולחן, מאשר מהקבוצה השנייה. להראות ליו"ר הוועדה ולח"כים שמנסים לקדם את החוק, שזה לא יהיה כל כך קל ושכדאי להם להתגמש. לתת גב לדרג המקצועי כשצועקים אליו, לא להשאיר אותם היחידים שמדברים עובדות בחדר. אחרת בשלב כלשהו הם יוותרו ויתנו לח"כים את מה שהם רוצים. תימשכו זמן, אפילו אם זה נראה בטוח שהצעת החוק תעבור. כי אם היא לא תעבור השבוע, רק אלוהים יודע מה יקרה בשכונה הקטנה שלנו במזרח התיכון, שבוע הבא.

3. תביאו את הח"כים לוועדות ותדאגו שזה ישתלם להם – גם להם צריך להנגיש את המידע עם הנרטיב השלם, לדאוג שיבינו את החשיבות, לדאוג לאייטמים בנושא, כדי שישתלם להם לעסוק בו, להגיש להם חומר מוכן לדיבור ולא כזה שדורש קריאה של חמש שעות.

מה הן הפעולות שדורשות הכנה?

למתי מתכוננים? בקצרה, למשא ומתן הקואליציוני הבא. כי שם יקבע, איזו מפלגה לוקחת איזה משרד, מי מקבל אחריות על סעיפים תקציביים ותחומי אחריות כאלה ואחרים שיכולים להיות מוחרגים ממשרדיהם הרגילים וכמובן, כספים קואליציוניים. אם נגיע לנקודת הזמן הזו כשהמפלגות איתן אנחנו עובדים מתודרכות לעומק באשר למה חשוב שהן יתעקשו עליו, אפור ואחורי ככל שזה יכול להישמע, עשינו חלק נכבד מהדרך.

1. מה מכינים? לומדים לעומק באיזו דרך מתוקצבים התחומים עליהם אנחנו רוצים להשפיע. אלו הן שורות הקוד איתן נכתבת המדיניות. זה בסדר גמור שבשיחה ובתקשורת ידברו את המהות והחזון, אך אנחנו צריכים לשקוד על התיקיות שיכילו את הקוד שכותב את הסיפור, מאיפה מגיע ויגיע הכסף, תחת שליטתו של מי ובביצוע של מי. עם התיקייה הזו נרצה לצייד את הפוליטיקאים ואנשי המשא ומתן.

2. דעת קהל – את רוב השינויים יוכלו הפוליטיקאים לקדם רק כשדעת הקהל תוכשר לכך. ודעת קהל נבנית לאט ולאורך זמן, בעבודה עקבית וסזיפית. לכן, אנחנו לא יכולים לחכות לזמננו בשלטון כדי לקדם מדיניות כזו או אחרת. זה אולי זר לצורת העבודה של ארגונים רבים לשינוי מדיניות, אך אנחנו חייבים להיות אקטיביים בייצר נראות לנושא אם אנחנו רוצים לדרוש מפוליטיקאים לעבוד בשמו.

3. בניית צ'מפיונים – מצאתם פוליטיקאית רהוטה, חרוצה ומוכשרת שגם מאמינה בערכים שלכם? אתם רוצים שהיא תבחר או תשובץ מקום 35 או מקום 3 ברשימה שלה לכנסת הבאה? יש לנו אינטרס מובהק שהפוליטיקאים שאיתנו יהיו מוכרים ציבורית, שכשהם מדברים, מישהו ישדר את זה, שהם יוזמנו לדבר את המסר שלכם באולפנים ויום אחד, גם ישבו בלשכת שר במשרד משפיע. להיות מעורבים אקטיביים בקידום שלהם, זה אינטרס פנימי שלנו, לא פן מלוכלך של פוליטיקה.

נארוז את המסר בתפיסה רחבה יותר. ארגון הפועל לטובת שינוי מדיניות לא יכול לראות את עצמו נפרד ו"נקי" מהפוליטי. אחרת סופו שבאמת יישאר נפרד לגמרי מהפוליטיקה, כלומר מקבלת ההחלטות על חלוקת המשאבים בחברה.