חמישה כלים לקידום מדיניות בכנסת

צילום:יוסי זמיר, שתיל סטוק

הכנסת היא לא רק זירה של חברי הכנסת להשפיע על חקיקה ולקדם מדיניות שהם מאמינים בה, אלא גם מקום לשחקנים נוספים להעלות נושא מסוים למודעות דרך דיון ציבורי*

הצורך לקדם מדיניות דרך דיון ציבורי עולה, בין היתר, מכוחם הדל של חברות וחברי הכנסת ובפרט של חברי האופוזיציה לחוקק חוקים ולהתקין תקנות. במציאות של השנים האחרונות הכנסת הפכה להיות "שפוטה" של הממשלה, אשר קובעת את עמדתה בוועדת השרים לחקיקה, ומחילה אותה באופן גורף על ידי משמעת קואליציונית במליאה ובוועדות (ראו גם: איך אפשר להשפיע על מדיניות בסביבה פוליטית מאתגרת). ועם כל זאת, הכנסת היא עדיין זירת פעילות שמעוררת עניין בקרב רבים, והנעשה בה מקבל לרוב סיקור תקשורתי ומגיע לחלקים גדולים בציבור.

כדי לקדם דיון ציבורי בנושא שחשוב לכם, אתם יכולים להיעזר בחברי וחברות הכנסת, יש להם כמה כלים פרלמנטריים שכדאי לכם להכיר. רק חשוב שתכירו תחילה את הח"כים עצמם, תדעו מי מזדהה עם האג'נדה שלכם/ן, ועם מי אפשר לעבוד. רוב חברי וחברות הכנסת גם די נגישים ופרטיהם מופיעים בעמוד הרלוונטי באתר הכנסת.

שאילתות

אם יש לכם/ן עניין לדעת מה קורה עם תכנית ממשלתית, העברת תקציב או כל עניין אחר שבסמכות הממשלה, שאילתה היא כלי מתאים לקבל מידע כזה. אמנם יש משרדים שמתמחים במסמוס שאילתות (ראו מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, רק שליש מהשאילתות זוכות למענה במועד), אבל גם מריחה בתשובה לשאילתה יכולה לחזק ביקורת ציבורית על משרד מסוים בנושא שעומד על הפרק.

השאילתות צריכות להיות מנוסחות בקצרה, ואסור שיכילו כינויים או ביטויים פוגעניים, בקשה לחוות דעת כללית או שאלה היפותטית, ופרטים לגופו של אדם שיכולים לפגוע בפרטיותו. השאילתות מוגשות ליו"ר הכנסת, ומשם מזכירות הכנסת מעבירה אותן לשרים הרלוונטיים.

מאגר השאילתות באתר הכנסת מאפשר חיפוש נוח בשאילתות שהוגשו, למרות שהמאגר לא כולל את המענים לשאילתות. את זה תצטרכו לבקש מחבר/ת הכנסת שקידם/ה את השאילתה, או לחפש בפרוטוקולי הכנסת את הישיבה הרלוונטית שבהם השאילתה נענתה. אם השר לא ענה על השאילתה, וזה, כאמור, מה שקורה ברוב המקרים, אז פעילות ציבורית שמדגישה את ההתחמקות יכולה להיות מהלך משלים לעניין זה.

דיון 40 חתימות במעמד ראש הממשלה

מעטות ההזדמנויות שיש לחברי וחברות הכנסת להציב סדר יום ולהעמיד את ראש הממשלה במצב שהוא מגיב לו. דיון 40 חתימות הוא אחת ההזדמנויות.
לבקשת 40 חברי וחברות כנסת, ראש הממשלה יהיה חייב להתייצב במליאת הכנסת לדיון שאורכו שעה, ובסופו הוא מגיב לטענות חברי וחברות הכנסת בנושא מסוים. יו"ר האופוזיציה רשאי/ת לנאום אחריו, ובעצם מאפשר לאופוזיציה (ככל שהיוזמה באה מהאופוזיציה, וברוב המקרים אכן כך) לפתוח ולסגור את הדיון.

לפי חוק יסוד הממשלה ותקנון הכנסת על חברי וחברות הכנסת להשיג תמיכה של ארבעים ח"כים לפחות על מנת לדרוש את קיום הדיון. סוג כזה של דיון לא יכול להתקיים יותר מפעם אחת בחודש, ומרגע השגת התמיכה הדרושה, על יו"ר הכנסת לקבוע את הדיון בתוך 21 ימים. כל נציגי הסיעות בכנסת שתמכו בקיום הדיון מקבלים רשות דיבור בדיון זה.

הדיון האחרון מסוג זה היה בנוגע ליחס המפלה של הממשלה כלפי קהילת הלהט"ב בסוגיית הפונדקאות. למרות שהדיון לא התקיים במועד שנקבע מראש, והוזז למועד לא נוח מבחינה תקשורתית, יום אחרי הבחירות המקומיות, קיומו של הדיון, דברים שאמרו חלק מחברי הכנסת והצהרות ראש הממשלה עשו לא מעט רעש, וחשפו את ראש הממשלה לביקורת ציבורית רחבה.

מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מרכז המחקר והמידע של הכנסת (או בראשי תיבות- ממ"מ) מספק מחקרים ומסמכים לבקשת חברי וחברות הכנסת, לוועדות הכנסת וליחידותיה. מסמכי הממ"מ מאפשרים לחברי/ות הכנסת להעמיק בנושא מסוים, להתבסס על נתונים ועובדות ומסייעים בעבודתם.
מחקרי הממ"מ מצליחים לתת בסיס עובדתי לסוגיות שעל הפרק. למשל בזמן התקציב הממ"מ מסביר לחברי הכנסת את עיקרי התקציב של המשרדים ומניח מילון מושגים לתקציב. במקרים אחרים, מסמכים שמוגשים ביחס לחקיקה מסוימת יכולים להיות רלוונטיים בכל רגע נתון.
רוב החומרים של הממ"מ חשופים לציבור, וזה אוצר אדיר של ידע. בכך, המסמכים והמחקרים של הממ"מ עשויים לשרת לא רק את חברי וחברות הכנסת, אלא גם את החברה האזרחית והציבור הרחב. פעילים/ות וארגונים יכולים לחזור ולהעלות חומרים שכבר נעשה בעניינם מחקר כדי לקדם את הנושאים החשובים להם/ן.

הקמת שדולה

שדולה היא קבוצה של חברי וחברות כנסת (או, במקרים רבים, חבר/ת כנסת אחד/ת) שמתאספים כדי לקדם נושא מסוים. השדולה היא לא גוף של הכנסת, אין לה כוח לקבל החלטות ואין לה מעמד רשמי, אבל היא יכולה לקיים ישיבות במשכן. בכנסת הנוכחית, הכנסת ה-20, יש כ-200 שדולות.
יש שדולות שהצליחו לאורך השנים להתכנס באופן תדיר לקדם ביחד שיח ציבורי ומדיניות בתחומים מסוימים.
בלטה בעניין הזה השדולה הסביבתית-חברתית. מנגד, יש שדולות שלא תמיד הצליחו להוציא מעצמן יותר מהתכנסות חד פעמית, אם בכלל.

בכל מקרה לא תמיד חייבים להקים שדולה. חברי וחברות כנסת יכולים לקיים דיונים ציבוריים בכנסת גם ללא שדולה מוכרזת. עם זאת, שדולה מאפשרת מרחב פעולה והתכנסות חוזר עבור גורמים בעלי אינטרס משותף, שלא תמיד מקבל ביטוי בוועדות הכנסת.
כך או כך ליו"ר הכנסת יש אפשרות למנוע מדיונים להתקיים. דוגמאות בולטות בעניין זה הם הניסיונות של יו"ר הכנסת לבטל כנסים שנגעו למצב ילדים בשטחים ובעזה, וביטול כנס הנוגע לשליטה היהודית בהתנחלות בחברון.

הצעה לסדר

אחת הדרכים המרכזיות של חברי וחברות הכנסת להעלות נושאים לדיון במליאת הכנסת ובוועדותיה היא באמצעות הצעה לסדר היום. יש שני סוגים של הצעות לסדר: הצעות רגילות ודחופות במליאה, והצעה לדיון מהיר בוועדה. בשני המקרים גיוס של מספר חברי כנסת שיגישו לנשיאות הכנסת את ההצעות לסדר, מקל על אישורן בגוף המאשר – נשיאות הכנסת, המורכבת מסגני יו"ר הכנסת.

חברי וחברות הכנסת יכולים להגיש הצעה לסדר בכל שבוע עד יום שני בבוקר, ונשיאות הכנסת מאשרת או לא מאשרת את ההצעות לסדר. במקרה של הצעות דחופות לסדר – הנשיאות מאשרת רק חמש הצעות כאלה בכל שבוע.
הדיון בהצעה לסדר מאפשר זמן לחבר/ת הכנסת לנאום במליאה (10 דקות בהצעה רגילה לסדר, 3 דקות בהצעה דחופה), ולקבל את תשובת הממשלה להצעה לסדר. בסופו של הדיון מתקיימת הצבעה האם לכלול את הנושא בסדר היום של הכנסת (ולהקדיש לכך דיון נפרד, במליאה או בוועדה, שיאפשר עוד הזדמנות להתבטא בנושא). בדרך כלל רוב ההצעות לסדר מתקבלות, וזאת אחריות הח"כים (או מקדמי המדיניות שדחפו לקדם את ההצעה) לוודא שאם ההצעה התקבלה, שיתקיים בה דיון נוסף, אם יש צורך.

סוג אחר של הצעות לסדר היום היא הצעה לדיון מהיר. ההצעות לדיון מהיר יש להגיש עד יום ראשון למזכירות הכנסת, והן מכוונות ישירות לדיון בוועדה. נשיאות הכנסת מאשרת לא יותר מדיון אחד לכל ועדה באותו השבוע. על פי תקנון הכנסת, על הוועדה לקבוע את הנושא לדיון בתוך 10 ימים מיום אישור הנשיאות. בסוף הדיון הוועדה מסכמת את הדיון באופן די הצהרתי, אבל גם הצהרות יכולות להועיל במקרים מסוימים.

הצעות לסדר שהצליחו לעורר שיח בנושאים שונים היו למשל ביחס לריבוי פשעי השנאה המכונים: "תג מחיר". לדיון בנושא זה במליאה הצטרפו שמונה חברי וחברות כנסת מסיעות שונות בבית. הכלי הזה, של הצעות לסדר, מאפשר חיבורים אד הוק בין הח"כים, שגם אפשר להרחיב ולטפח אותו להמשך העבודה מול הח"כים.
דוגמה לדיון מהיר שנערך לאחרונה היא הדיון בוועדה לקידום מעמד האישה על כך שמשרד הרווחה לא מיישם את החוק לתמיכה בנשים מוכות. לדיון זה גם הוכן מסמך של מרכז המחקר והמידע (להלן), והדיון יחד עם הנתונים שהוצגו קיבלו פרסום תקשורתי.

הכנסת היא אמנם זירה מוגבלת אבל יש בה כלים ששווה לכם לנצל.

רוצים להתייעץ? דברו עם חובב ינאי, מקדם מדיניות, שתיל hovavya@shatil.nif.org.il

*עדכונים: אוקטובר 2021