תרומה עם אג'נדה פוליטית

צילום:עבד אלגני חאלד. מתוך אתר פיקיוויקי

מכר שלי שגר בארצות הברית, ומגייס כספים עבור פרויקטים חברתיים בישראל סיפר שקיבל שיחת טלפון מאחד התורמים הקבועים שלו זמן קצר לאחר הבחירות בנובמבר 2016. התורם אמר לו שהוא עדיין תומך בעבודה החשובה שנעשית בישראל, אבל סכום התרומה שלו ירד השנה באופן משמעותי.

אותו תורם סיפר שכינס את משפחתו לשיחה על יעודן של התרומות המשפחתיות לקראת 2017 והם העלו צרכים של ארגונים רבים וחשובים בארצות הברית, שעשויים לאבד את התמיכה הממשלתית שלהם, בעקבות הבחירה של טרמפ לנשיאות. השינוי הפוליטי שחל שם השפיע על בני המשפחה, והם החליטו שהרוב הגדול של התרומות יוענק השנה לעמותות אמריקאיות.  "הלוואי" הוא אמר, "שהחששות שלנו יתבדו ונוכל להגדיל את סכום התרומה בשנה הבאה, אבל בנינו, אני לא אופטימי."

סיפור זה אינו יוצא דופן ומבטא טרנד שמשפיע על הפילנתרופיה בארצות הברית. ה- Financial Times  דיווח על גל גדול של תרומות לארגוני זכויות אזרח,reproductive rights, להט"בים, מהגרים וארגוני סביבה. למשל, תוך חמישה ימים לאחר הבחירות ה-ACLU, ארגון זכויות אזרח, דיווח על הכנסה מתרומות של למעלה משבעה מיליון דולר, הארגון Planned Parenthood הנותן ייעוץ בנושא מין בטוח, מניעת הריון, והפסקת הריון דיווח על שמונים אלף תורמים חדשים.

תרומה לארגונים בארצות הברית היא פעולה רבת משמעות. אמריקאים תורמים כדי לתמוך במטרה שהם מזדהים איתה וכדי לחזק את העמותה אבל לא רק. הם תורמים כדי לבטא את הערכים שלהם, להיות חלק מפתרון הבעיה או להרגיש שייכים. עם בחירתו של טרמפ לנשיאות, ג'ון אוליבר, מגיש תכנית סטירית בעלת רייטינג גבוה, נתן רשימה של עשר עמותות, ועודד את הקהל לתרום, כאקט חברתי מול עלייתו של טרמפ.

בנוסף, עבור הציבור האמריקאי, תרומה יכולה להוות ביטוי ממשי להתנגדות. כאשר סגן הנשיא מייק פנס היה מושל אינדיאנה הוא ניסה לקדם חקיקה המקשה על נשים לעשות הפלה, כולל חוק דרקוני, שכמובן לא עבר, המחייב נשים לעשות טקס קבורה לעובר ולשלם עבור הוצאות הלוויה. כבר אז נשים תרמו לארגון Planned Parenthood לכבוד מייק פנס והעמותה שלחה לו מכתב תודה על כל תרומה שנתקבלה. כעת, כאשר הוא נבחר כסגן נשיא ארצות הברית נשים מכל רחבי אמריקה תרמו, חלקן סכומים של 5 דולר בלבד, ומייק פנס "זכה" שוב לקבל אלפי מכתבי תודה מ-Planned Parenthood.

ומה קורה בישראל?

בחירתו של טראמפ משפיעה ותמשיך להשפיע על היכולת שלנו לגייס משאבים מתורמים וקרנות בארצות הברית. מצב זה מעמיד אותנו, ארגוני חברה אזרחית, בפני אתגר רציני. אני רואה בכך הזדמנות ללמוד מהעם האמריקאי איך להפוך את מעשה התרומה לאקט פוליטי, למעשה של השתייכות, לכלי ליצירת מעורבות וכאמירה ביקורתית.

בארץ יש הרבה ארגונים שנוהגים לומר "הקהילה שלנו לא תורמת" אך זה לחלוטין לא נכון.  בחברה היהודית ובחברה הערבית תורמים בנדיבות וברוחב לב לצדקה, לנפגעי אסונות ולצורכי דת. מה שנכון הוא, שהציבור הישראלי פחות תורם אסטרטגית, עם אג'נדה וכוונה ברורה ליצירת שינוי חברתי, כדי להביע הזדהות עם ערכים מסוימים או כאקט פוליטי.

אבל, אם אנחנו כארגונים לא חוששים לגעת בנושאים שמרחיבים את גבולות השיח, כמו אלימות כלפי נשים, זכויות להט"בים, אי שוויון בשכר בין גברים לנשים ועוד, מותר לנו להניח שיש עוד אנשים שמזדהים עם הערכים שלנו, ושיהיו מוכנים להצטרף אלינו ולתמוך בעשייה שלנו.

המצב בארצות הברית רק מחדד את ההבנה, שהגיע הזמן שהחברה האזרחית תשנה את תרבות הנתינה שלה. אנחנו חייבות לדרוש מהציבור לתרום, אבל גם לדעת להסביר לו איך התרומה נוגעת בו, ולמה זה חשוב ונכון עבורו ועבור החברה. אנחנו צריכות גם ללמוד מהאמריקאים, איך הופכים את התרומה לאקט פוליטי. מכיוון שלעשות משהו תמיד עדיף מלא לעשות דבר. בעידן שיש כל כך הרבה יאוש, מעשה של תרומה יכול להוות בעצמו מעשה של תקווה.

פוסטים קשורים:

גיוס און ליין מאיפה מתחילים?
האם אפשר לעשות קמפיין מימון המונים למטרות שמאתגרות את השיח?