המחנה הדמוקרטי-ליברלי מציע אידיאולוגיה ומצע רעיוני חזקים ומבוססים, אך נמצא בנחיתות תקשורתית חריפה, המונעת ממנו להשפיע על דעת הקהל ולעצב תודעה. אחת הסיבות לנחיתות התקשורתית היא "נפילה" של אנשי המחנה לשלוש מלכודות תקשורתיות מרכזיות. הפוסט הבא מבוסס על הרצאתו של ד"ר עודד אדומי-לשם, פסיכולוג פוליטי וחוקר בכיר במעבדה לפסיכולוגיה של סכסוכים ופיוס באוניברסיטה העברית, במסגרת סדנה תקשורתית שערכה קואליציית שתי המדינות של יוזמת ז'נבה.

חלק ניכר מהעמותות בישראל מקבלות תמיכה ממשאבים ממשלתיים, אשר מועברים במגוון צורות, מדובר במקור משאבים חשוב וחיוני לפעילות רציפה של אותן עמותות. ישנן עמותות אשר מצליחות לקבל את אותם המשאבים מדי שנה ויש כאלה שאינן מכירות או אינן יודעות כיצד לפנות ולקבל סיוע ממשלתי.

אחד הצעדים המדוברים כעת במחאה נוגע למרד או חרם כלכלי. האם ניתן לקיים מרד כלכלי אפקטיבי? מה הניסיון בעולם, ומה הפעולות שסיכויי ההצלחה שלהן הגדול ביותר. פנינו לד"ר אפרים דוידי, כותב ומרצה בנושאי גלובליזציה, קפיטליזם, החברה הישראלית, המזרח התיכון ותנועות חברתיות באמריקה הלטינית, בשאלה, האם ישנן דרכים בהן אנו האזרחים יכולים לפעול כדי לשבש את הכלכלה

"חלון השיח" שנקרא גם חלון אוברטון הוא כלי המאפשר לנו לנתח את המסגרת של טווח הדעות המקובל בחברה. התפיסה של חלון השיח גורסת שפוליטיקאים תומכים רק ברעיונות שהם מזהים כמקובלים ציבורית. הם לא יתמכו ברעיון לא מקובל, כי אז יאבדו את הבוחרים. מכאן, שהיכולת שלנו לקדם רעיון תלויה מעט מאוד בהעדפות של פוליטיקאים, והרבה יותר בשאלה, האם הרעיון שאנו רוצים לקדם נמצא בתוך הטווח הרעיונות המקובלים וכיצד אנו יכולים לקדם את הרעיון שלנו לשם?

בהתייחס לשמאל וימין בפוליטיקה, אייל ארד מדבר על כך שיש נסיגה מהשקפת העולם הליברלית שעיצבה את העולם המערבי מאז מלחמת העולם השנייה. במדינה אחר מדינה, בעולם המערבי יש נסיגה מהסדר הליברלי שעודד פשרנות, ורצון למצוא מכנה משותף בין הקצוות בשני הצדדים.

יש הרבה מה ללמוד ממחאות שהיו בעבר, מאלה שצלחו וגם מאלה שפחות, שהשיגו אולי הרבה אבל לא את היעד.