התמודדות קודמת של אומות עם מקרי טראומה המונית בעקבות אירועי טרור יכולה לסייע לנו במבט אל האופק הטיפולי והשיקומי של קהילות ושל אלפי אזרחים ישראלים - יהודים, ערבים וזרים שבאו לעבוד אצלנו.

המנהיגות במחאה הנוכחית היא מנהיגות מבוזרת. אין הנהגה אחת אלא הרבה מאוד קבוצות, שנקראות לדגל באירועים גדולים כמו ימי שיתוק או שביתה. לפי נחי אלון (לומד ומלמד על התנגדות אזרחית בלתי אלימה) למחאה מבוזרת יש כוח רב יותר, כי קשה לשלטון לפרק את ההנהגה.

בשבועות האחרונים הצטרפתי לכ-20 קבוצות ווטסאפ שקשורות למחאה בהפיכה המשפטית. רוב הקבוצות הן אד-הוק, שנוצרו כדי לקדם מטרה ממוקדת, כגון: חשיבה משותפת, שיתופי פעולה, מידע ועדכונים (על מחאות, אירועים, פרסומים בנושא מסוים וכד'). כל קבוצת ווטסאפ שונה בגודל, בהרכב או מטרה משלה, חלקן שקטות ובחלקן - הצפה והרבה הסחות דעת.

מה המשותף בין חוק חופש המידע, חוק זכויות נפגעי עבירה, ביטול מס רכוש על קרקעות, יישום חוק חינוך חינם לגילאי 3-4 בחברה הערבית ושינוי הקריטריונים לזכאי דיור ציבורי, מאחורי השינויים הללו שהשפיעו ומשפיעים על חייהם של אלפי אזרחים ואזרחיות בישראל פעלו קואליציות.

הזכות של כל אחת ואחד למחות ולהפגין היא חלק מחופש הביטוי, אך כדי שמחאה תהיה אפקטיבית היא צריכה להדהד במרחב הציבורי. איך לארגן מחאה בשישה שלבים

שמנו לב שיש בלבול בין שני תפקידים עם שם דומה אבל מהות אחרת: האחד מארגנת קהילתית - community organizer, והשני מנהלת קהילה בארגון חברתי. מצביעות כאן על השינויים בעינינו, מוזמנות ומוזמנים להתייחס, ולשתף מהניסיון ותפיסת העולם שלכם.