אנו רגילים לחשוב על ישראל כעל מדינה דמוקרטית, למרות המורכבויות הפוליטיות והפילוג החמור בחברה, הקשור לפוליטיקה ולדת. אולם, כפי שההיסטוריה מלמדת, דמוקרטיה אינה חסינה מפגיעה, ואחד הכלים החשובים ביותר, החיוניים לשימורה, הוא חופש הביטוי. החלטנו להתבונן בדוגמה של רוסיה, שלפני 25 שנה הייתה מדינה דמוקרטית, אם כי לא נטולת בעיות, כדי לראות כמה קל להגיע מדמוקרטיה לאוטוקרטיה, אם רק סוגרים בהדרגה את הברז של חופש הביטוי.

מאז סוף אוקטובר 2024 נמשכות ברחובות גאורגיה הפגנות מחאה המוניות נגד החלטות לא חוקתיות שהתקבלו על ידי הממשלה הנוכחית בראשות מפלגת השלטון "החלום הגאורגי". מדי ערב יוצאים אנשים לרחובות עם דגלי גאורגיה והאיחוד האירופי, ולא המשטרה, לא הקור, לא זרנוקי המים, לא גז מדמיע, ולא מעצרים המוניים יכולים לעצור אותם - אזרחי גאורגיה נאבקים על עתיד ארצם כחלק מהאיחוד האירופי.

ב-3 בנובמבר 2024 נערכו הבחירות לנשיאות במולדובה, ובהן זכתה הנשיאה המכהנת, מאיה סנדו. ניצחון זה הושג בפער קטן מאוד, והבחירות חשפו לא רק את הקרע בחברה המולדובית, אלא גם את הסיכונים הגבוהים לדמוקרטיה של המדינות באזור ההשפעה של רוסיה. מנגד – תוצאות הבחירות במולדובה מדגישות את חשיבות החברה האזרחית ומעורבות גבוהה של אזרחים, כולל כאלה שמתגוררים מחוץ לגבולות המדינה.

יומיים של מחאות רחוב ופעולות של התנגדות המוניות נדרשו לאזרחי גאורגיה למנוע את הניסיון של הפרלמנט להעביר חקיקה אנטי דמוקרטית. חוק המכונה החוק הרוסי או חוק הסוכנים הזרים, עלול היה לגרום לקרע בלתי הפיך בין גאורגיה לאיחוד האירופי, ולשלול כל אפשרות לשילוב שלה במדינות האיחוד בעתיד הנראה לעין.