כשאני מדברת עם ארגונים על שוויון מגדרי אני שומעת לא פעם: "אני ממש מאמין בשוויון בין נשים וגברים"; "אצלנו בארגון יש שוויון הזדמנויות מלא. נשים פשוט בוחרות שלא להתקדם"; "פער בין גברים ונשים זה משהו של פעם, היום יש הזדמנות שווה לכל מי שרוצה"; "אם אני הגעתי לתפקיד שלי כאישה עם 4 ילדים, כולן יכולות"; "היום לבנות שלי יש את מרחב ההזדמנויות בדיוק כמו לבנים שלי"

מודל ארבעת המרחבים להתמודדות עם קונפליקט בארגונים משותפים פותח בעקבות האירועים האלימים של מאי 2021. המודל התבסס על ראיונות שנעשו עם מנהלות, מנהלים וחברי צוות בארגונים בהם עובדים יחד יהודים וערבים בעקבות אירועי מאי 2021. כמו כן משלב המודל תאוריות מתחום המנהיגות השתתפותית המכירות ביכולת של קבוצות חכמות להתבונן על יחסי הכוח ולנוע יחד למען מטרה משותפת.

אני רוצה להזמין אתכם להתבונן על המצב היום, שבו אנו נאבקות ונאבקים נגד הפיכה משטרית, כהכנה לריצה. לא ריצת ספרינט קצרצרה, אלא ריצת מרתון למרחקים ארוכים, אשר דורשת היערכות אסטרטגית: פיזית ומנטלית. כדי שנמשיך להתנגד לאורך זמן עלינו לזהות מה הם הכוחות שלנו, להיערך לאתגרים ולמכשולים שצפויים להגיע, ובעיקר לחזק את העמידות והחוסן האישי והארגוני.

מה עושה ארגון לשינוי חברתי שרוצה לקבל תמיכה ולהגדיל את ההשפעה הציבורית שלו? כמובן - מקים קהילה. אבל מי מנהל את הקהילה הזו? מי יוצר קשר עם עוד האנשים ומזמין אותם להצטרף? מי דואג שהאנשים שבאו ירגישו חלק מהארגון, יקחו חלק ביוזמות ואף יובילו אותן? בשביל כל אלה צריך מנהל או מנהלת קהילה.

זוכרים את התחושה שעושים סיכום שנתי בלימודים, בעבודה ואתם מיד מתפקסים על מה שלא טוב ומה שלא עבד? מתאמצים לזהות את הבעיה ומשקיעים אנרגיה רבה בתיקון הכישלון, במקום להשקיע אנרגיה ללמוד מהצלחות?

להיות חלק מצוות אפקטיבי למדתי כבר מגיל די צעיר, בעודי חניכה בת חמש עשרה בחוגי סיור של החברה להגנת הטבע. חלוקת משימות בין כולנו לפני יציאה לטיול - מי אחראי על קניית האוכל? מי אחראית על איסוף הכסף?