אם היו שואלים אותי לפני חצי שנה כמה אנשים יש לנו בקהילה הייתי אומרת: אפס

אם היו שואלים אותי לפני חצי שנה כמה אנשים יש לנו בקהילה הייתי אומרת: אפס

לפני כשנה וחצי הגיע לסיומו פרויקט גדול של האגודה לצדק חלוקתי ונאלצתי להיפרד משתי עורכות דין שעבדו איתי. נותרתי מנהלת טרייה, עם צוות מצומצם של מתנדבים, העדר תקציבים לפעילות וכיוון לא ברור. מצב קצת מייאש, בלשון המעטה.

רגע לפני שאני מתייחסת לכיוון החדש אליו החלטנו ללכת, כמה מילים עלינו. האגודה לצדק חלוקתי הוקמה בשנת 2004 על ידי פרופ' סנדי קדר (נשיא האגודה) ומספר עורכי דין מתנדבים, במטרה לפעול להקצאה צודקת של משאבי קרקע וסביבה בישראל. אנו פועלים כגוף משפטי, חוקרים את המדיניות ביחס למשאבי טבע וסביבה כגון: קרקע, דיור, מים, גז, מחצבים וכו', עוקבים אחר החלטות רשות מקרקעי ישראל, מגישים ניירות עמדה ועתירות, ומוציאים ניוזלטרים מקצועיים.

הנושאים שאנו מטפלים בהם הם משפטיים, מגוונים וסבוכים ופחות נגישים לקהל הרחב. פחות "סקסיים" מנושאים אחרים. מה שאנחנו מכנים "נושאים הנופלים בין הכיסאות", "פשע ללא קורבן". לכן הרעיון של בניית קהילה שעלה על הפרק באיזשהו שלב נראה לי בהתחלה מעט מופרך, והכי רחוק מפעילות האגודה.

מי ירצה בכלל להיות קהילה שלנו? מה יש לנו לתת?

התשובה הגיעה די מהר. יש לנו ידע ייחודי בתחום המשאבים הציבוריים. אנחנו יכולים לשתף את הידע. להנגיש אותו. להפיץ אותו. לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים ולהמשיך ליצר לקהילה שלנו – תוכן מקצועי. שזה בעצם אומר קהילה שתיווצר סביב תוכן.

איך מקימים קהילת תוכן? שלוש דרכי לפעולה

1. אתר וניוזלטר

אתר – זכינו במכרז של חברת WIX להקמת אתר אינטרנט פרו בונו שיקרא: "המשאבים שלנו", בו ננהל מאגר מידע לפי נושאים, שיותאם לצרכי הקהילה. (האתר בעבודה וצפוי לעלות לאוויר בסוף השנה).

ניוזלטרים – חידשנו את הוצאת הניוזלטרים והתאמנו אותם לקהילת התוכן. אם בעבר הניוזלטרים שלנו היו מקצועיים ומעמיקים ונכתבו בשפה משפטית, הניוזלטרים הפעם עברו להיות הרבה יותר אינפורמטיביים, והמידע בהם מזמין ומובן יותר לקהל הרחב (את המידע המחקרי והמעמיק, ניתן יהיה למצוא באתר החדש). מלבד הנושאים בהם מטפלת האגודה הוספנו גם את נושא החינוך, בכדי להרחיב את קהילת התוכן.

דוגמה לניוזלטר בפורמט החדש, ומתוכו סרטון ששילבנו.

 

2. נראות בתקשורת ובמדיה הדיגיטלית

ברשתות – החלטנו להפעיל מחדש את דף הפייסבוק של האגודה, בנוסף, התחלנו להיות נוכחים בקבוצות קיימות, ובהמשך גם נפתח קבוצה משלנו.

בזירה התקשורתית – החלה חשיפה של הנושאים המטופלים על ידי האגודה באמצעי התקשורת. אני משערת שגם הסיפור של האסי – המאבק של תושבי בית שאן מול חברי קיבוץ ניר דוד לפתוח את הנחל לשימוש לציבור – נתן רוח גבית לנושא, והעלה אותו לסדר היום התקשורתי והציבורי.

כתבות מהחודש האחרון שפרופ' סנדי קדר ואני התראיינו אליהם, שיתפנו והעברנו מידע וחומרים רלוונטיים:
ראיון של פרופ' סנדי קדר לפודקאסט מרקרים של דה מרקר על איך העבירה המדינה נסכים ציבוריים מניבים לידיים פרטיות (לינק)
פרופ' סנדי קדר מצוטט בכתבה בדה מרקר – עוברים כל גבול: כך משתלטים יזמים ובעלי הון על קרקעות ששייכות לכולנו (לינק)
רויטל ברילשטיין מצוטטת בכתבה בדה מרקר: 250 שקל לשעה – בצימר ליד עומר אדם: המושבים שוויתרו על גידול תפוזים (לינק), על ההחלטות שהתקבלו ב"שיטת הסלמי" לשימוש בקרקע חקלאית
רויטל ברילשטיין מצוטטת לכתבה בדה מרקר: הסיפור המקומם של אתר החרמון הוא רק דוגמה, כך עובדת השיטה (לינק).

3. עבודה עם קהילות מקומיות

ראינו שיש צורך לעבוד מול קהילות מקומיות, כאלה שפנו אלינו, וכאלה שהעבודה איתן מותנית בשיתופי פעולה ובהשגת תקציבים לפעילות.
התחלנו לפעול עם קבוצות הנבנות סביב ייצוג בוועדות הגבולות וחלוקת הכנסות, עם קבוצת מרחב אזורי הוגן בנגב סביב הנושא של כי"ל (כימיקלים לישראל) ומשאבי ים המלח, ואף קיבלנו מימון (עם ארגון נוסף) לעבודה עם קבוצת נשים בעכו, להקמת קהילת נשים מקומית, הכשרתה והעצמתה בתחום הדיור והתכנון.

הרעיון של קהילת התוכן עדין בחיתוליו ורק החל להתגבש. אבל, מרגע שסימנו את המטרות הדברים החלו לקרות – כאילו מעצמם.

מארגון של אנשי מקצוע לארגון מכוון קהילה

אם בעבר תהליך קבלת ההחלטות נשען על חברי האגודה: אישרנו נושאים בישיבת אגודה, הגשנו עתירות וקידמנו פרויקטים, כיום אנחנו ארגון שמגיב ועונה לצרכי השטח, כמובן לאלה הבאים בהלימה עם מטרות האגודה. בזכות זה הקהילה שלנו צומחת, יותר אנשים צורכים את התוכן שלנו ואף מזמינים אותנו לשתף בידע המקצועי שצברנו.

ההחלטה לפתוח מחדש את דף הפייסבוק הפכה את הארגון שלנו להרבה יותר נגיש. תוך כמה חודשים למעלה מ-1,000 איש ואישה הצטרפו, והרבה פניות מגיעות אלינו משם. אחת הפניות שהגיעה לאחרונה היא מתלמידי תיכון בנשר, שמבקשים לשמוע על צדק חלוקתי סביב יום הזיכרון לרצח רבין. מעולם לא עשיתי הרצאה לתלמידי תיכון, ואני מניחה שבעבר אם היו פונים לא הייתי מוצאת לזה מקום, זה פשוט לא נכנס באף אחת מהרובריקות בהן פעלנו. עכשיו אני רואה את זה אחרת. מבחינתי, כל מי שמתעסק בנושא של חלוקת משאבים צודקת בישראל או מעוניין ללמוד עליו הוא חלק מקהילת התוכן שלנו.

להפוך את הידע לנחלת הכלל

במקום להגיע כמומחים, שבאים, מרצים וחוזרים הביתה אנחנו מצטרפים לקבוצות ווטסאפ. למשל: קבוצת מרחב אזורי הוגן או קבוצה של ועדת גבולות. כל קבוצה כזאת היא עוד קהילה מקומית שאנחנו הופכים להיות חלק ממנה, נוצרים קשרים אישיים והחיבור שלנו לתוכן הופך להיות ברמה העובדתית מול מה שקורה בשטח, ולא רק ברמה הרעיונות-משפטית.

יש לי מטרה אחת וזה להנגיש את הידע המקצועי שצברנו לאורך השנים לקהילת התוכן – לאותם אנשים שהנושא מעסיק אותם. לסייע לחברי קהילת התוכן שלנו להיות מומחים בסוגיות של צדק חלוקתי, ולהפוך אותם לסוכני השינוי. השאיפה שלי שהידע יהיה נחלת הכלל, שהנושא הזה יהיה רווח, ואנשים ידעו לדבר עליו.

מה הלאה?

אנחנו נמשיך בעתירות אבל יהיה חיבור הרבה יותר משמעותי לצרכים של הקהילה. גם אחרי הבג"צ הקהילה בעלת האינטרס תיקח בעלות, תהיה המשכיות. מבחינתי, אני באה לעזור לאנשים במאבקים שהם מנהלים, לתת רוח גבית, ולהביא את הערך המוסף המקצועי שהארגון יודע לתת.

דווקא בזמנים כאלה שהקורונה עדין כאן, יש חשיבות לפעילויות קהילתיות מאחדות, ליצירת סולידריות חברתית. לשיתוף בעשיה, בקשיים ובהצלחות, להפצת מידע, להנגשת מידע, לסיוע ולעשייה חיובית למען חברה טובה יותר בישראל.

הכותבת: רויטל ברילנשטיין עו"ד ומנהלת באגודה לצדק חלוקתי.

רוצים לשמוע עוד צרו קשר עם - רויטל ברילנשטיין: iadj@iadj.org.il

ללא תגובות עדיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *