האמנם דיאלוג יכול לחולל שינוי חברתי?

האמנם דיאלוג יכול לחולל שינוי חברתי?

מהם התהליכים שמשנים אותנו? מה מערער את ההנחות הממסגרות – והממלכדות – בחשיבתנו? כיצד מתחלפות המשקפיים שבאמצעותן אנו רואים את המציאות? איך נסללת דרך לשינוי תפיסות ביחס לשלום ומלחמה?

ב"בית הספר לשלום" ביישוב המשותף וואחאת אלסלאם – נווה שלום עוצבה מעבדה שצברה התנסות בת עשרות שנים בדיאלוג בין קבוצות קונפליקט, ובעיקר יהודים וערבים. במעבדה זו אנחנו מתמודדים יומיום עם האתגר: איך מחוללים שינוי בחברה, שבה "תהליך השלום" מוגדר כמילה גסה, ולאומנות וגזענות הפכו בה ל"בון טון"?

(הפוסט נכתב בעקבות ספר שיצא לאחרונה: The Power of Dialogue between Israelis and Palestinians by Nava Sonnenschein. ג.ב)

הדרמה של הדיאלוג

בראיונות שאנחנו עורכים, כל המשתתפים בקבוצות, יהודים וערבים, מציינים את הדיאלוג כנקודה דרמטית:

  • כולם דיווחו שזה היה שינוי מכונן בחייהם, דרמטי במיוחד ליהודים- ומהותי גם עבור הערבים.
  • רבים ציינו שהצטיידו בכלים לחשיבה ביקורתית, ובמשקפיים לנתח יחסי כוח בלתי שוויוניים.
  • רבים הדגישו שהדיאלוג העניק להם כוח לפעול לשם שינוי המציאות.

יחד עם זאת, יהודים וערבים דיווחו על חוויות שונות של שינוי.

כמנחת קבוצות ותיקה, רגעי השינוי המרתקים, שקרו במהלך הדיאלוגים שהנחיתי, והאנשים המדהימים שהשתתפו, הדהימו אותי שוב ושוב, ונתנו לי כוח להמשיך ולקדם את הדיאלוג לא להרפות.

מהו השינוי הזה, שהמשתתפים עברו? מהם הטריגרים שחוללו והאיצו שינוי?
ספר חדש הקרוי "כוחו של דיאלוג", שפרסמתי לאחרונה, כולל ניתוח תיאורטי של גישת נווה שלום וראיונות עומק כנים ומפתיעים עם משתתפים בקבוצות דיאלוג. הספר מאפשר הצצה נדירה לשינוי הפנימי המתחולל תוך כדי הדיאלוג – ובעקבותיו, ומציג פענוח של הגורמים לתפנית.

מה מדווחים המשתתפים היהודים?

א. "ההכרה המכאיבה שאני לא הכי נאור":
אחד המשתתפים דיווח:

"פתאום הופתעתי לגלות שאני לא הבן אדם הכי צודק והכי נאור". ואחר אמר: "באתי מאוד בטוח בעצמי. בדעות שלי. עם תפיסה מאוד חיובית לגבי עצמי. ויצאתי עם שבר וסימן שאלה מאוד גדול ותחושת ערעור מאוד חזקה. אבל עם תחושה שזה מה שנכון". כך, למשל, במקרים רבים, המשתתפים הבינו לעומקו את הפער בין רצון לשוויוניות לבין הגדרת המדינה כ"יהודית".

ב. "גיליתי בתוכי גזענות; התחוורה לי האחריות שלי":

אחת המשתתפות תיארה את מה שלמדה:

"למדתי להבין את התפקיד שלי, השותפות שלי כיהודי בקונפליקט הזה. לקרוא לדברים בשמם. לא ליפות. לתת להם שם. לנסח אותם, להסביר אותם, לחשוב אותם".

משתתפת יהודיה ספרה:

"מ' הוא איש הכי אמין והכי לבבי והכי אמיתי שאני מכירה, הוא סיפר לי שהוא לקח את הבת שלו לקנות גלידה בקניון אז הוא סיפר שכשהיהודים הישראלים שומעים אותו מדבר ערבית עם הבת שלו הם לא שומעים אם הוא שואל אותה אם היא רוצה שוקולד או וניל, הם מיד מניחים שיש כאן איזה פיגוע טרור שמתבשל. זה היה מאוד מראה לפנים שלי לגבי הגזענות הסמויה ולא כל כך סמויה, שאפילו אצל השמאלנים קיימת. זה משהו מכונן, זה ממש ממש משנה תודעה".

משתתפת אחרת ציינה:

"במהלך הסדנא התחוור לי שזו אשליה שמי שאחראי לכיבוש זה הצבא, המתנחלים או המדינה. אלא זה אני, וברגע שאני לוקחת בעלות אני גם יכולה לעשות עם זה משהו".

ג. "המפגש בין זהויות שינה את היחס אליהן":
המפגש הפגיש את המשתתפים עם צדדים רבים בזהותם. משתתף דיווח:

"הזהות מתרחבת הופכת להיות משהו שהוא מורכב מכל מיני זוגות עיניים או זהויות אחרות".

המפגש מוליד תובנות חדשות ביחס לזהות האישית, שנתפשת בדרך כלל כ"מובנת מאליה". למשל, משתתפים מזרחיים ציינו שהקורס הציג את הזהות המזרחית ביחס לערביות וחשף את הממד הערבי שבה:

"הערבי הוא כבר לא האויב הרע שלא קשור אלי. הוא חלק ממי שאני במובן מסוים".

ד. "הנושא הפך מרכזי בחיי והבנתי שעלי לעשות משהו"
רבים מהמרואיינים דיווחו שהנושא הפך למרכזי בחייהם והניע אותם לפעול: כאנשי מקצוע, כחוקרים או כפעילים. כל אחת ואחד בדרכו הייחודית. המעקב שערכנו חשף, שאכן הנושא הפך למרכזי בעשייה של רבים, ואינו מרפה מהם.

מה חולל את השינוי בקרב המשתתפים היהודים?
השיטה הבין קבוצתית שפיתח ביה"ס לשלום מתמקדת בקונפליקט ולא ביחסים בין אישים. שיטה זו שמה את הקונפליקט על השולחן ומאפשרת לחקור את יחסי הכוח הלא שוויוניים. המשתתפים לומדים את הקשר בין התהליכים הבין-אישיים המתרחשים בחדר לבין תהליכים המתחוללים ב"מאקרו"- בחברה ובמדינה.

המרואיינים דיווחו שזהו מפגש אמיתי שבו מציצים במראה – והיא לא תמיד נעימה. כמו כן זו הזדמנות לשיח מעמיק כן וישיר עם מציאות אחרת בחדר סגור. מרואיינת אחת אמרה:

"סוף סוף באמת פותחים את הסוגיות, ואנשים אומרים את כל מה שהם חושבים".

משתתפים רבים הדגישו שמדובר במפגש דינאמי – לא רק דיון פוליטי או שיח חברתי. אחרים הבליטו את חשיבותם של קשרים אישיים שרקמו.
רבים מהמשתתפים העידו כי מפגש עם קבוצה ערבית חזקה גרם לתפנית בחשיבה שלהם, והוסיפו: "מפגש על בסיס שוויוני באמת מאפשר שינוי".

מה מדווחים המשתתפים הפלסטינים?

א. "הדיאלוג הזה מעצב תודעה"
מרואיינים ערבים דיווחו:

"הקורס שם את הזרקור על נקודות שאני בדרך כלל שמעתי עליהן אבל לא התעמקתי. מה זה נרטיב שלי מול של האחר?. איך מבינים קונפליקט מהזווית שלי ומהזווית של האחר?".

משתתף דיווח:

"הבנתי יותר איפה מקומי בקונפליקט. מה אני מפסיד בהמשך הקונפליקט ? מה אני ארוויח כמישהו שחי במרחב הזה אם הסכסוך ייפתר?".

ב. "הרגשתי שאני יכול להביא את עצמי"
מרואיין דיווח:

"הרגשתי שאני יכול להביא את עצמי בפעם הראשונה. אמרתי בדיוק מה אני חושב והרגשתי שכולם הקשיבו לי. לדבר על הדברים. להוציא החוצה דברים שהם קשים. לזרוק אותם בחדר לאוזניהם של אנשים שתופסים תפיסות שונות לחלוטין".

ג. "לשבת עם יהודים בגובה העיניים":

מרואיינים דיווחו כי הישיבה בקבוצה עם משתתפים יהודים היתה מעצימה:

"לי זו הזדמנות ראשונה לשבת בגובה העיניים עם יהודים ולהגיד להם את כל מה שיש לי. בלי לפחד."

ד. "אני יכול להשפיע על האחר":
מרואיינים הציגו תחושה משמעותית של השפעה על הזולת:

"ראיתי שאפשר להשפיע על הצד היהודי. שאפשר לשנות! שאפשר לנהל דיאלוג ולהגיע לעמק השווה. ואם אפשר לשנות בני אדם אפשר לשנות סיטואציה שלמה."

ה. "התחזקתי דרך המפגש"
מרואיינים דיווחו כי המפגשים ובפרט המפגש עם הקבוצה הערבית לה השתייכו חיזקו אותם ואת זהותם:

"התחזקתי דרך המפגש עם האחר וגם דרך החד לאומי. הרגשתי שהקבוצה הערבית מחבקת אותך מבלי לשפוט. נותנת לך שייכות."

ו. לגלות את כל הזהויות שבתוכך

"אני מוכרח להגיד שאם לא הקבוצה הפלסטינית היתה מחבקת אותי שם אני חושב שהייתי הולך לאיבוד. היו שם אנשים טובים שממש היו שם בשבילי. שאמרו אנחנו לא מבקשים ממך להיות חלק מאתנו אבל אתה צריך לדעת מה ההיסטוריה שלך ומי אתה בכלל ואיך ישראל עבדה עליך כדי להיות מי שאתה היום. ויחד גם עםהאג'נדה של ההנחיה זה בנה משהו. עכשיו גם עם ההנחיה ד' (המנחה הערביה) היתה מאוד שם במקום שאומר אל תבטל את הזהות שלך זה לא מה שאתה צריך לעשות בהכרח. כי כנראה שהייתי במקום כזה של מי שמרגיש אשמה על מי שאני או מרגיש רע על המורכבות של הזהויות שיש בי ואני זוכר אותה אומרת לי משפט שמלווה אותי עד היום שהזהות זה כמו ספיראלה ואתה כל הזמן פוגש המון זהויות בתוכך תלוי בנסיבות ובמפגשים עם אנשים בסיטואציה זו או אחרת".

ח. "הסדנא הציתה את האש"
המפגש חולל סערה:

"הסדנא נתנה המון אנרגיות. המתח הזה של המפגש החם יצר אש שהציתה הרבה דברים."

משתתפים דיווחו על כוונה לפעול למען שינוי:

"החלטתי לקדם זכויות אדם", "אני חושב שאני צריך להעצים את החברה שלי".

בהמשך, רבים מהם הפכו פעילים בתחום הפוליטי, במחאה, בהנחית מפגשים, באקדמיה. כל אחד בחר ערוץ שהתאים לו.

מה חולל את השינוי בצד הפלסטיני?
המרואיינים הפלסטינים דיווחו שהשינוי התחולל בשל עיצוב התודעה של העצמי מול האחר:

"הדבר הכי מעצים ומעניין ומרגש וקשה ומאמלל לפעמים, וגם שובר, שאתה מתמודד עם עצמך דרך ההתמודדות שלך עם האחר."

רבים מהם העירו שהשינוי מתחולל מתוך דיאלוג מעמיק שבו חווים את יכולת ההשפעה על הצד השני:

"בפעם הראשונה התעסקו בצורה מאוד אינטנסיבית בכל הסוגיה של יחסי יהודים ערבים מול ועם האחר."

אמירה חוזרת היתה: "יש פרטנר!". המשתתפים שמחו לפגוש יהודים שמוכנים לפעול למען שינוי המצב:

"הבנתי שאני יכול לשתף את המחשבות שלי ויש אנשים בצד היהודי שחושבים כמוני ורוצים לשנות את התמונה."

משתתפים ערבים רבים ציינו לחיוב את חשיבות ההזדמנות לדבר בערבית במהלך הדיאלוג ואת תחושת הלכידות והשייכות במפגש החד לאומי, כגורם מחולל שינוי.

סיכום: התמורות הזעירות, החמקמקות והמכוננות בתודעה

הספר החדש "הכוח בדיאלוג" The Power of Dialogue מסכם עשרות שנים של עבודה בהנחיית קבוצות בשיטת בית הספר לשלום. הוא מציג את התפישה המיוחדת שעצבנו, וכן ניתוח תאורטי של הגישה.

הספר מאפשר לקורא לפענח את תהליכי השינוי, ולעקוב אחר התמורות הזעירות, החמקמקות, ולעיתים הדרמטיות והמכוננות המולידות תפנית בתודעה. הידע הנצבר הזה דרוש במיוחד כיום, שכן תפנית שתבנה יחסים שוויוניים בין העמים – נחוצה וחיונית במיוחד.

ד"ר נאווה זוננשיין היא מנהלת בית הספר לשלום בוואחאת אל סלאם –נווה שלום.
הספר ניתן לרכישה באתר בית הספר sfp@nswas.info
או בטלפון 02-9991736 שלוחה 101
050-8557596

או באתר אמזון

רוצים לשמוע עוד צרו קשר עם - דר' נאוה זוננשיין: nava.sfp@nswas.info