אבל המנגינה לעולם נשארת

אבל המנגינה לעולם נשארת

לאחרונה קראתי בבלוג של פרופסור יצחק אדיג'ס, אחד המומחים לתחום הארגוני, ציטוט של דארווין, שאומר, שהאדם שישרוד הוא לא זה שהכי חזק או הכי חכם, אלא זה שיצליח בצורה מיטבית להתאים את עצמו אל מול המציאות המשתנה.

למה אני מתכוון כשאני אומר מציאות משתנה? נקודת מבט ראשונה נוגעת לנושאים שאנו מתמקדים בהם – מהפרספקטיבה הצנועה של ארגון תשתית לשינוי חברתי כמו שתיל, אני יכול לומר שאותם נושאים שהעסיקו לפני, לא נעלמו יחד עם המגיפה. נושא הכיבוש נשאר איתנו, כך גם האלימות הקיימת כלפי נשים, המצב הכלכלי-חברתי שרק הולך ומחריף, ומצבה המדרדר של הדמוקרטיה בין היתר. הסוגיות לא משתנות אלה רק האספקטים העיקריים. למשל, אם מדברים על כיבוש אז המיקוד כעת הוא בסיפוח ואם על דמוקרטיה וזכויות אדם, אז המוקד הוא סביב הזכות לפרטיות. לכן, ביום שאחרי המשבר הבריאותי אנחנו צריכים להסתכל שוב על המציאות ולבחון האם יש נושאים שנוספו או החריפו כתוצאה מהמשבר.

נקודת מבט נוספת נוגעת לפוטנציאל למעורבות ציבורית גבוהה יותר. בעקבות המצב הייחודי שנוצר של משבר כל כך דרמטי אחרי שלושה סבבים של בחירות, וממשלה מורכבת, נוצרה הזדמנות, למעין ניו דיל ישראלי שיחזיר את אמון הציבור במדינה – על כך הרחבנו בפוסט: נפתח חלון הזדמנויות נדיר להשפיע על השיח הכלכלי-חברתי.

נקודת המבט השלישית בה ארצה להתמקד, נוגעת להתארגנות מחדש של הארגונים החברתיים בזירה. יש שטוענים שהמשבר שהקורונה יצרה לא יחייב שינוי פרדיגמות, וכדי שארגונים ימשיכו לפעול, הם רק צריכים לעבוד קשה יותר כדי לגייס את משאבי הכסף הנדרשים. מנגד יש גישה שמדברת על מגה משבר, כמו זה שספגה הפילנתרופיה בפרשת מיידוף ב-2008, ואולי אף קשה יותר, ודומה למשבר של תחילת המאה הקודמת, ולכן הפרדיגמות הקיימות צריכות להשתנות.

כך או כך, ניתן לומר שיש סבירות גבוהה שנקלע למציאות שבה יש פחות משאבים, ועדיין השליחות נשארת אותה שליחות. ה"איך" יצטרך אולי להשתנות, אבל לא ה"מה". זה מזכיר לי סיפור על טרוודור בימי הביניים שהסתובב על חמור עם מנדולינה ועבר מכפר לכפר. יום אחד מצאה אותו שיירה פצוע בצד הדרך, ללא החמור והמנדולינה, אבל מחייך. כששאלו אותו מה קרה, סיפר שהותקף על ידי חבורת שודדים ונשאר חסר כל. ולמה אתה מחייך? – שאלו. כי הם לקחו ממני את המנדולינה, אבל את היכולת לעשות מוסיקה, הם לא הצליחו לקחת ממני.

גם כשיש לנו פחות כסף, הרצון והחובה למלא שליחות נשאר איתנו, גם אם זה ידרוש מאיתנו התאמות ומידה של הקרבה. יכול להיות שאנחנו צריכים לחשוב על ארגון מחדש של המרחב האזרחי, שיאפשר פעילות השומרת על השליחות ועל השליחים, אבל נערכת אחרת מבחינת המרחב הציבורי, מול הקושי להחזיק ריבוי של ארגונים נפרדים ועצמאיים.

להמשיך בלי המנדולינה, זה לא אומר בהכרח לשיר א-קפלה, אלא לעיתים למצוא שותפים שישלימו את החסר, לחקור ולבחון פרקטיקות כאלה ואחרות ליצירת חיבורים ושותפויות שיאפשרו המשך פעילות במסגרת משאבים מצומצמים. חיבורים כאלה ואחרים צריכים להיעשות על בסיס אמון ובניית הסדרים מוסכמים, וכמובן שיש להיערך להם מבעוד מועד. אם נצליח בזה, השינוי לא יהיה רק באופן הפעולה, אלא אולי יהיה בזה מעין תחילתו של שינוי תרבותי.

כמה דוגמאות לאיגום משאבים ושיתופי פעולה:

שיתוף בתשתיות – ארגונים יכולים להגיע להסדרים על תשתיות אדמיניסטרטיביות משותפות, הנהלת חשבונות, תשתית טכנולוגיות, על בסיס עקרונות השואבים השראה מהכלכלה השיתופית.

שיתופי פעולה – בין ארגונים שעובדים על אותו נושא, על בסיס אותן אסטרטגיות או על בסיס גיאוגרפי. דווקא החיבור בין ארגונים ברמה האזורית יכול ליצור היכרות ועניין במה שעושים ארגונים אחרים, ומהמקום הזה לשתף פעולה.

מיזוגים – שני ארגונים יכולים להגיע להסדר שמאפשר להם לפעול תחת מטריה אחת משפטית וציבורית, ובצורה כזאת לחסוך חלק מהמשאבים (מודלים שונים המזוהים עם המושג מיזוגים לא בהכרח מחייבים פעולה משפטית).

משאבים קהילתיים – המשאבים הקהילתיים הם נכס שכדאי להסתכל עליו לא רק בזמן חירום. בין אם מדובר על חברי הארגון, התומכים שלו או הנהנים מהשירותים. לבחון איפה הם יכולים להתגייס ולהיות חלק מהעשייה ומהנתינה. מוזמנים לקרוא על כך בפוסט הזה.

מתמחים וסטאז'רים – יש לא מעט אנשים שמחפשים ונדרשים להתמחות מבחינה מקצועית, לצבור ניסיון, בין אם במסגרת הלימודים כנקודות זכות, פרקטיקום, פרויקטים של מעורבות חברתית וכדומה, ובין אם מדובר על בוגרים שרוצים ליצור לעצמם תיק עבודות שמראה את היכולות שלהם בתחום. יש עולם עשיר וקשת רחבה של מקצועות, שאפשר לגייס לטובת הארגון. זאת הזדמנות לרתום לארגון כוחות חדשים המחוייבים לשינוי חברתי.

מתנדבים – יש אנשים שישמחו לזהות בפעילות התנדבותית הזדמנות להשפעה, לצבירת ניסיון מקצועי, למפגש חברתי (בתקווה שבקרוב ניתן יהיה לקיים מפגשים לא רק בזום). ויש כמובן אנשים שמגיעים ממניעים אידיאולוגים ורואים באפשרות להתנדב או להיות אקטיביסט במסגרת ארגון אפיק חדש שנפתח בפניהם. המוטיבציות של אנשים מגוונת, והארגון יכול להציע שלל הזדמנויות תלויות מניעים שונים. חשוב לציין שאין כוונה שמתנדבים וכוחות דומים יחליפו את העובדים. אבל כן יסייעו לארגון להרחיב שורות מול מצוקת המשאבים הצפויה, אשר עלולה למנוע התרחבות בכוח אדם.

הזדמנויות בתוך המשבר ומתוך המשבר

התקופה הזאת מזמנת לנו הפועלים בארגונים לשינוי חברתי, לעשות קריאה מעודכנת של הסביבה הפוליטית, החברתית והתרבותית בה אנו פועלים. האם מה שהתמקדנו בו והדרך בה פעלנו תקפים גם היום? האם אנו צריכים לעשות שינוי בתפקיד שאנו רוצים למלא? האם יש נושאים אחרים, אסטרטגיות פעולה שנרצה לאמץ? או פרטנרים אחרים? הדלתות לא רק נסגרות כתוצאה ממשבר יש גם כאלה נפתחות, וניתוח כזה עשוי לסייע לזהות אותן.

כפי שהבעתי דרך הציטוט בהתחלה, ככל שנהיה מספיק גמישים לבחון דברים חדשים ושונים שלא ניסינו לפני כן, כך נצליח להתמודד נכון יותר עם האתגרים שאירועים נוסח קורונה מציבים בפנינו.

רוצים לשמוע עוד צרו קשר עם - קרלוס שטיגליץ: Carlos@shatil.nif.org.il

ללא תגובות עדיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *