הפערים הבלתי נסבלים של השיקום – פודקאסט (עונה 3)

הפערים הבלתי נסבלים של השיקום – פודקאסט (עונה 3)


שיפט באוויר – פרק 27- עונה 3

כששי סימנטוב, מפקד בגולני ותושב כחל בגליל, נפצע – אשתו התראיינה ואמרה שהיא ארזה את הבית והמשפחה עברה לגור ליד תל השומר. למה? כי רק שם הוא יכול היה לקבל את השיקום האינטנסיבי והמדויק שהוא באמת היה צריך. אבל מי שלא יכול להעתיק את מקום מגוריו בן לילה למרכז, מי שגר רחוק? אצלו הסיפור אחר לגמרי.

"ההבדל בין שיקום טוב, איכותי כמו שמקבלים במרכזים הגדולים במרכז הארץ לבין השיקום שזמין בצפון הרחוק, יכול להיות ההבדל בין לחזור למעגל העבודה, דיבור, נהיגה, הליכה… לעומת להישאר נכה בכיסא גלגלים". כך אומרת דר' הדס אופק, פיזיותרפיסטית ופעילה בפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל.

אחרי שנתקלה בעוד ועוד מקרים של אנשים שנאלצו להפסיק את הטיפול ולחזור לצפון הרחוק, אחרי שנלחמה על עוד מטופל ועוד מטופל, שיאפשרו לו להישאר ולסיים את הטיפול. הדס ארזה את המשפחה ועברה בעצמה לגור בצפון הרחוק. היא קיוותה לעשות שינוי ולפתח את השיקום גם שם. אבל מסתבר שהמציאות היא קצת יותר מורכבת.

בפרק האחרון לעונה, הדס אופק ומרגנית אופיר גוטלר מספרות לנו את הסיפור שמאחורי המאבק לשיוויון בבריאות, על הקמת הפורום לקידום בריאות בצפון, על איך הצליחו להזיז קצת את הדברים ועל כמה עוד יש לעשות.

עם סיום העונה השלישית, אנחנו יוצאות להפסקה קצרה. נחזור במהלך 2020 עם העונה הרביעית של שיפט באוויר – הפודקאסט של שתיל על שינוי חברתי.
בינתיים אתם מוזמנים להאזין, לבחור פרק שדיבר אליכם, ולשלוח אותו לחבר טוב.

יאללה, תעשו שיפט.

עמוד הפייסבוק של הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל

SHIFT באוויר – הפודקאסט של שתיל לשינוי חברתי.
מוזמנות/ים להצטרף לקבוצת הטלגרם

אולפן הקלטות: מועדון הכוכב השמיני, הרצליה
איש הסאונד, עיבוד והפקה מוזיקלית של אות הפתיחה: מרסיאל בוחסירה
יעוץ מקצועי: מאיה קוסובר
תחקירנית ועוזרת הפקה: אלונה קדם
עורכת: גלית יחיא-צפדיה
מגישות: מירנה קציר וגלי בסודו

תמלול הפרק

מבחינתנו במקרה זה, טוב משמע אוזניים ממראה עיניים, אבל למי שבכל זאת מעדיפ/ה:

גלי: מירנה, תשמעי סיפור
מירנה: שומעת.
גלי:  שומעת? את בהאזנה. אז לפני חודשיים בערך נסעתי לבקר את ההורים שלי בקו 845, מכירה?
מירנה: ברור. קו מקרית שמונה לתל אביב
גלי: נכון. זהו אז היה ככה הרבה פקקים בדרך ונרדמתי וכשהתעוררתי בהפסקה אז ישבה לידי מישהי והיא מלמלה כזה "בשעה הזאת כבר היינו אמורים להיות בתל אביב" והסתכלתי עליה כאילו במבט של מה כאילו מאיפה היא יודעת את זה? והיא אמרה לי" אני יודעת את זה כי אני עושה את הדרך הזאת כל שבוע."
ואז היא סיפרה שהבן שלה בן 16 קפץ בטעות לבריכה חצי מלאה וחצי ריקה. היא גרה בחצור הגלילית והוא חטף מכה מאוד חזקה בראש ובעצם הוא מאושפז בתל השומר כבר למעלה מחצי שנה והיא כל שבוע היא במוצש נוסעת להחליף את בעלה במשמרות, נמצאת לידו כל השבוע והוא מחליף אותה. ומה שהכי הפתיע אותי בסיפור הזה זה שהיא אמרה לי שהיא כבר חצי שנה היא ובעלה לא נפגשו.
מירנה: תגידי, למה לא מעבירים אותו למקום קרוב יותר?
גלי: זהו אז אני גם שאלתי אותה אז היא הסתכלה עליי במבט של את כנראה לא מבינה על מה את מדברת והיא הסבירה שאין מקום שהוא אין לאן להעביר אותו אין משהו שהוא מספיק קרוב עליהם שהוא ייתן את המענה שהבן שלה צריך
מירנה: רגע אז איך אנשים עושים את? איך נוסעים כל פעם 3-4 שעות לרכז לקבל טיפול וחוזרים חזרה ומה קורה עם אנשים שלא יכולים לעשות את זה? שלא מסוגלים?
גלי: אז שאלות מעולות מירנה וזה בדיוק מה שאנחנו נתעסק איתו היו וננסה להבין מה קורה עם הסיפור הזה ונדבר על המאבק של תושבי הצפון על הזכות לקבל שירותי בריאות הולמים במרחק שהוא סביר מהבית שלהם.
מירנה: אז מעולה כי בדיוק בשביל זה נמצאת איתנו כאן הדס. היי הדס.
הדס: היי הרגתן אותי עם הסיפור הזה. לא אמרתן לי מראש.
מירנה אז אה דוקטור הדס אופק, תרשי לי להגיד עלייך איזו מילה? הדס היא אחת מהמובילות של המאבק לשוויון בבריאות והיא מכירה ממש מקרוב את הפער כי היא כבר שנים עובדת בשיקום נוירולוגי. בעבר עבדת בבית לווינשטיין נכון? ולפני עשר שנים הדס החליטה לעבור לצפון מכל מיני סיבות בין היתר גם כדי להנגיש קצת או לקדם את ההנגשה של שירותי בריאות גם בצפון הרחוק.
הדס: זאת הייתה המחשבה.
מירנה: עכשיו את גרה בהר חלוץ בגליל העליון רחוק רחוק ולמרות זה אני חושבת שגילית שהשינוי לא קורה כל כך מהר.
גלי: אז זאת כאמור הדס, אני גלי
מירנה: ואני מירנה
גלי: ואנחנו שיפט באוויר, הפודקאסט של שתיל לשינוי חברתי. בכל פרק אנחנו מביאות את הסיפורים שמאחורי מאבק אחד לשינוי
מירנה: יאללה מתחילות
אות פתיחה

גלי: אז…..(גמגום) זהו אז אני רוצה לחזור רגע לסיפור על האישה שככה הפתיע אותך וש.. למרות שאת מכירה כל כך הרבה סיפורים.
הדס: הרגת אותי..
גלי: את יכולה לפרט כי מי שלא מכיר לא באמת מבין ואני חושבת שכדאי קודם שתגידי, באמת אין מסגרות שיקום קרובות לבית?
הדס: עכשיו יש אה.. מחלקת שיקום בבני ציון שבמקרים
גלי: איפה זה בני ציון?
הדס: בני ציון בחיפה ויש מחלקת שיקום בנהריה ומחלקות שיקום קטנות אממ שלא מספקות, זאת אומרת יש שם תורים מטורפים ושאני פונה ואומרת, את האדם הזה האם תקבלו אז אומרים לי לא והוא מבוגר וזה לא ככה ויש לנו תור כזה ותור כזה וזה. יש שם..
גלי: וכמה זה מחצור הגלילית לאותם מקומות שהזכרת?
הדס: זהו אז א. מחצור הגלילית לאותם מקומות זה גם שעה וחצי באוטובוס במקרה הטוב. גם באוטו דרך אגב. חצור בגלילית לחיפה בבוקר זה שעתיים פלוס וגם נהריה.
גלי: ואין רכבת
הדס: לא. מחצור אין, אבל, גם מי שגר ליד נהריה ה וכבר יש, פתחו ב2002 או שלוש ב2012 או 13 מחלקת שיקום קטנה בנהריה, יש בה  16 מיטות שיקום כללי 16 מיטות שיקום גריאטרי על כל המיליון ומשהו תושבים של מחוז צפון. זה פשוט לא. ומכיוון שזה מחלקה קטנטנה, אז היא לא  עושה התמחות בפגיעות ראש נגיד כמו הגברת הזאת מחצור הגלילית.
ואמיתי, אם הגברת הזאת מחצור הגלילית הייתה מתקשרת ואומרת לי: "תקשיבי"
"יש לי בן פגוע ראש, מה לעשות?". הייתי אומרת ללווינשטיין, תל השומר, רעות הדסה הר הצופים,
מירנה: למה? למה?
הדס: מכיוון שכשיש לי מחלקה בנהריה, שהיא מקסימה והצוות שם נהדר, אבל יש בה 36 מיטות שרק 18 מתוכן הן שיקום כללי ועוד 18 שיקום גריאטרי, אבל נגיד, 36 מיטות. היכולת שלך לייצר התמחות בפגיעות ראש בפגיעות חוט שדרה בסטרווק, בלצאת החוצה לפרקינסון, לדברים…היא מועטה. כשיש לך מחלקות גדולות כמו שאנחנו קופצים קדימה, יש החלטת מדינה שיהיה בפורייה ואם אכן יהיו שם כשיהיה שם  200מיטות אז אתה עושה התמחיות ואתה יכול לעשות עם פיזיוטרפיסיטים, עם מרפאים בעיסוק, עם קלינאי תקשורת, עם פסיכולוגים, עם הצוות הרפואי, התמחות
מירנה: אז זאת אומרת שגם מצליחים לצאת לבית חולים בפריפרייה, עדיין לא יקבלו את אותה איכות של טיפול כמו במרכז.
הדס: לצערי לא לצערי לא
מירנה:  מה זה אומר? אז אוקיי אז הבן אדם או הנער או הבחור לא יקבל שיקום במסגרת שמתמחה בשיקום ראש. מה ההבדל?
הדס: ההבדל בין שיקום טוב, איכותי, כמו שמקבלים המרכזים הגדולים במרכז הארץ לבין שיקום פחות טוב, פחות מדוייק, יכול להיות ההבדל בין לחזור למעגלי עבודה, בין לחזור למעגלי דיבור, נהיגה, אה הליכה, כל מיני.
מירנה: ואוו זה ממש בין תפקוד לחוסר תפקוד.
הדס: אני אתן דוגמה. כשעבדתי בבית לווינשטיין אחד המקרים שככה זרק אותי באמת צפונה וזרק אותה להרפתקה הזאת. היה בחור נקרא לו ח' בסדר? שהיה מאיזור הגליל המערבי, שהיה איזשהו וירוס שפגע לו במוח, וירוס, איזשהו איצפליטיס שפגע במוח והבחור הזה היה מאושפז במחלקה שאני הייתי אחראית עליה והמחוז של הקופה שלו רצה שנשחרר אותו כעבור שלושה חודשים. זה סל הבריאות, מספיק, הביתה. והבחור עדיין היה בכסא גלגלים ו…שם נעמדתי על הרגליים האחוריות ואמרתי מהמקום שלי כפיזיוטרפיסטית גם למנהל המחלקה וגם מול הנציג של המחוז שאמר "קאט, מספיק, הביתה". אמרתי "אם הוא ישוחרר עכשיו הוא יהיה כל החיים בכסא גלגלים, אם הוא ישוחרר כעבור חצי שנה הוא ילך עם הליכון ואם תתנו לו תשעה חודשים-שנה הוא ילך בלי.

גלי: כדי להבין את ההבדל, דמיינו שבדיוק עכשיו אתם משתחררים מאשפוז בבית חולים שיקומי במרכז הארץ.
אחרי שקיבלתם טיפול יומיומי אינטנסיבי שכולל בריכת שחיה, וחדר כושר מותאם, קבוצה טיפולית, וריפוי בעיסוק, וצוות רפואי שמכיר מקרוב את מה שעובר עליכם, אתם נפרדים מכל הטוב הזה וחוזרים לבית שלכם בגליל המערבי.
עכשיו אתם מבינים שתצטרכו להסתפק בשני טיפולי פיזיותרפיה בשבוע וזה בתנאי שקופת החולים באמת תאפשר לכם את, וזהו. כי מעבר לזה אין באזור שלכם שירותים מקצועיים וליווי שיקומי כמו זה שיש במרכז. אבל זה לא נגמר כאן, כי פתאום הטיפול שלכם הופך להיות סוג של נטל. מישהו צריך לקחת ולהחזיר אתכם, ואם אין לכם את העזרה הזאת, יכול להיות שאפילו את הטיפול המינימאלי שאתם זכאים לו לא באמת תצליחו לממש.
ולגבי הסיפור על הבחור הזה, שהדס דיברה עליו, ח', היא הצליחה במאבק שלה. הוא נשאר עוד כמה חודשים, ואחרי תהליך שיקום ארוך יצא בנקודת פתיחה הרבה יותר טובה, שגם אפשרה לו לחזור לתפקוד כמעט נורמאלי אפשר לומר.

הדס: כששי סימנטוב מפקד בגולני נפצע, תושב כחל בגליל הדבר שאשתו, כשאשתו התראיינה היתה כתבה גדולה עליהם בערוץ 10 ובהשתאות גדולה על השיקום שלו ועל העשייה שלהם כזוג ועכשיו עם הדלקת המשואה וככה. אבל בתוך הכתבה אני לא יודעת מי שמע את אבל אחד הדברים שהיא אמרה איך שזה קרה ארזתי את הבית ועברנו  לגור ליד תל השומר עכשיו.. בגלל שהוא יכל לקבל את מה שהוא צריך בתל השומר ולא בפוריה היא גם יכלה כי זה משרד הביטחון מבחינה מימונית אבל היה לה ילד קטן שאפשר גם להעביר, אתה אומר לילד בן 3 עוברים לגן חדש וזה אפשר אבל אם היו לה ילדים בתיכון שאתה לא יכול עוד לערער להם את כל המערכת, וואם היא הייתה עם עסק עצמאי? שהיא לא יכולה לפרק
מירנה: כל ה
הדס: או חקלאית
מירנה: כל..
מירנה: כל המערכת
הדס: או אם כל המערכת החברתית אני לא יודעת איך המערכת המשפחתית החברתית שלהם הסבא וסבתא שישמרו על הילד הזה איפה היא נמצאת אני באמת לא מכירה את הפרט. אבל הדוגמה הזאת של איך שזה קרה היה ברור שהוא יאושפז בתל השומר כי שם הוא צריך להיות מאושפז הוא צריך להיות מאושפז במקום טוב. אין בגליל מקום טוב ולפיכך העברנו את מקום מגורנו ודי .
והדבר הזה מתאפשר למתי מעט. שוב, גם כשאפשר כלכלית , זה לא תמיד מתאפשר משפחתית או אחרת.
הדס: עושים ברפואה הישראלית הצלת חיים מדהימה. אבל מצילים חיים מצילים אנשים אחרי סטרוק מאריכים חיים של אנשים MMS מאבחנים פרקינסון ונותנים מלא מלא תרופות אוקי, מצילים אנשים בתאונות עם עם קטיעות ועם פגיעות ראש וככה, ואז לא נותנים פלטפורמה מספיק טובה, לחלק מהאוכלוסיה לשיקום כדי שגם איכות החיים תהיה טובה, זאת אומרת בהארכת החיים סבבה, אבל ווט נו?
מירנה: אההם
הדס: ואנחנו יודעים שיש 15,000 רק סטרוק רק שווץ מוחי יש 15,000 מקרים חדשים בשנה בארץ
מירנה: וואלה
הדס: ואמיתי מי שגר במרכז הארץ יש לו סיכוי יותר טוב להגיע לשיפור איכות חיים משמעותית וחזרה למעגלים נורמאליים יותר טוב
גלי: בדיוק קיבלנו על זה כתבה על צביקה פיק, מישהי שלחה לנו
הדס: אוקי שמה?
מירנה: שיש לו נגישות
הדס: במשך שנה הוא מתראיין אחרי שנה החזיר לעצמו יכולת תנועה החזיר לעצמו יכולת דיבור החזיר לעצמו יכולת רגשית טיפול רגשי יכולת רגשית להבין מה קרה לו לצאת מהאבל לצאת לבניה לראות איך עושים תכנון תכנון מחדש, אז זה צביקה פיק שיכול להיות שגם אם היה חי בגליל היה יכול להרשות לעצמו הכל פרטי. אבל כשאנחנו מדברים על מעגלים של אנשים ש… צביקה פיק זה דוגמה שי סימנטוב שנפצע בצוק איתן יש עליו כתבות אינספור דוגמה, אוהד בין ישי שנפצע בצוק איתן דוגמה, זה אנשים שמקבלים טיפול שיקומי במשך שנים ברציפות ומגיעים להישגים יוצאי דופן
גלי: אז בעצם אהה הזמנו אותך כי את פעילה בפורום בריאות בצפון או הפורום האזרחי ומעניין לשמוע בעצם מה אתם עושים בפורום כדי לשנות את המציאות הזאתי?
הדס: הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל יש פה לכל מילה משמעות הוא פורום זה לא עמותה זה פורום שהתכנס מעצמו לא.. אזרחי כי זה אזרחים שעושים לשינוי של עצמם לקידום בריאות כי זה לא רק רפואה או רק שירות רפואה זה קידום בריאות בהסתכלות יותר רחבה גם בהסתכלות של מחשבה על אורחות חיים,
הפורום קם מתוך תכנית שהייתה שיתוף פעולה של שתיל, של אגודת הגליל, של אהה המכללה בתל חי, של הפקולטה לרפואה בצפת, של רופאים לזכויות אדם, אז אם שכחתי מישהו אז אז יסלחו לי. אבל איזה מין חבירה כזאתי של גופים שעשו בעצם שלושה קורסים לפעילים חברתיים שהדגש היה על אנשים ממקצועות הבריאות.  חלק גדול מהאנשים באים מתוך המערכת: עובדים בבתי חולים, עובדים בקופות חולים והם אנשי
גלי: זה לא הפעיל החברתי הקלאסי שאתה מצפה למצוא הרבה פעמים
הדס: זה לא היה מיועד לפעיל החברתי הקלאסי. זה היה מיועד לאנשים ממקצועות הבריאות שרוצים לעשות שינוי משמעותי וכל אחד בא עם איזשהו נושא שעניין אותו, שהציק לו, שהוא רצה…אהה מניעת עישון בחברה הערבית,
אהה הנקה שכשהם הקבוצה של ההנקה כשהם התחילו עם הנושא של ההנקה התחילו עם הנושא של הנקה בבית חולים "זיו" שזה היה משהו נורא נורא קונקרטי שהטריד אותם נקודתית ומשם זה הלך למשהו הרבה יותר רחב ולכל הנושא של טיפול בגיל הרך בצורה יותר רחבה. אממ פערים בין החברה הערבית לחברה היהודית, אאהה קבוצה שלקחה את טיפול פליאטיבי, קבוצה של כל מיני אנשים שבאו עם הקוץ שלהם
אממ ואני באתי עם הקוץ של שיקום וכל פעם שעשו מעגל חשיבה כזה ואני הייתי בקורס הראשון. היה קורס בצפת, היה קורס שני בגלילי המערבי וקורס שלישי בנצרת.
גלי: ומי
הדס: ובעצם מתוכם קם הפורום.

גלי: כדי להבין קצת יותר את אופן הפעולה של הפורום פנינו למרגנית אופיר גוטלר, שיסדה את הפורום במסגרת שתיל.
מרגנית: הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל קם מתוך הבנה שיש צורך לתת פתרון מערכתי לבעיות שהם מעבר לרמת הפרט והקהילה גם קשורות לבעיות של מדיניות וסדר עדיפות הן של משרד הבריאות והן של משרד האוצר.
כמה דברים שככה השגנו זה באמת הקמה של מרכז שיקום גדול ב. ב. פוריה ובצומת כוח יהיה מרכז שיקום יום.
ועדת גרוטו זאת ועדה שקמה לבחון את שירותי הרפואה בצפון שהיינו שותפים לה וניהלנו מאבק עיקש שליצמן שהתמנה להיות שר בריאות לא יקבור את הועדה את ההחלטות שלה שההמלצות שלה ייכנסו לתכנית הצפון זאת אומרת היו פה איזשהו מעקב ארוך טווח אחר יישום ותקצוב ההחלטות שחלקם נעשה באופן חלקי דבר נוסף שעשינו זה מחקר שבחן את דפוסי השימוש באמבולנס במצבים מסכני חיים בצפון ביחד עם המכללה האקדמיתך תל חי, המחקר הזה הראה למשל שתושבים באזור נהריה ככ לא מאמינים בסיכוי שלהם להגיע בזמן סביר לחדר המיון עם אמבולנס שמשהו כו 30% מהם יגיעו באופן פרטי. שוב אני מדברת על מצבים מסכני חיים שזה בהחלט לא אידיאלי.
אה… דברים נוספים שהפורום עושה אה…
לפני שנה הצגתי בכנס איכות ברפואה מודל שפיתחנו שהמטרה שלו היא לעודד את הקופות לאגם משאבים במקומות שבהם אין משמעות לתחרות שזה הפריפריות המרוחקות בעצם הצענו שיעבדו במשותף בתי החולים וקופות החולים בהנחה שהם באמת לא יכולים לספק את השירותים באזורים המרוחקים ודלילי האוכלוסיה ואנחנו עכשיו מנהלים מהלך מול משרד הבריאות כדי באמת לבחון האם דבר כזה הוא יישים.
דבר אחרון שחשוב לציין שאנחנו לא מניחים שהגליל הוא אחיד ואנחנו מחפשים לתת מענה ייחודי ומותאם לקהילות השונות. אנחנו מחפשים התאמה תרבותית התאמה סוציודמוגרפית לצרכים של הקהילות למשל זה בא לידי ביטוי לתכנית 922 לפיתוח האוכ' הערבית לפיתוח כלכלי שלא היה בה שם התייחסות לנושא הבריאות באוכ הערבית למטע ההחלטה לאיחוד בתי החולים בנצרת ולכן אנחנו באנו ופנינו שוב ואמרנו בואו תתנו מענה ותעשו משהו כדוגמת 922 אבל לקידום בריאות בחברה העברית ולשמחתנו הדבר בהחלט נפל על אוזניים קשובות ומ.הבריאות כן מבין את הצורך לפתח תכנית בריאות לאוכלוסיה הערבית עם האתגרים הרבים של תחלואה ותמותה ובעיות קשות של תשתיות ואורח חיים בריא.

מירנה: בואי נדבר על פוריה וקודם אמרת שהתקבלה החלטה ולא ברור אם יצאה לפועל ואיך הפעילות של הפורום קשורה לזה?
הדס: זה בתהליך הניחו אבן פינה יש תכנית אדריכלית יש תקצוב להקמה של חצי. מדברים על זה שבשלב ראשון יקימו רק שלב א אבל אנחנו כבר יודעים שבעוד 3 שנים המיטות האלה יהיו מוכנות זה לא מספיק ולמה לא להגיד וואלה אנחנו שמים פה את הזרקור עכשיו.. אני ייכולה להגיד שבמקביל שבתל השומר בונים בריכה שלישית בריכה שיקומית שלישית בתל השומר
מירנה: שמעי זה נורא מתסכל מה שאת מספרת ואני שואלת את עצמי זה קצת מתחבר לי עם ההרגשה שאת יודעת אדם אחד מאוד אקטיבי עם עוד כמה חברים זה מלחמה של גמדים בענקים 34:04 לא אל מול מערכת כזאת גדולה…
הדס: אז אולי דויד וגולית
מירנה צוחקת
הדס: זה קצת התיימרות. אני חושבת שיש פה…
מירנה: קצת הייתי רוצה לשמוע את החוויה שלך בתוך מאבק כזה שהוא חוויה של אה אה של מעט פעילים מאוד חדורי מטרה אל מול  מערכת ענקית שלא תמיד מקבלת את ההחלטות הנכונות
הדס: תראי אני חושבת שזה ככה לא תמיד אנשים אחרים רואים עין בעין את מה שאתה רואה. יש כל מיני חסרים. אם הייתי מחליטה ללכת על פגיות או על שירותי רווחה לאמהות חד..כאילו יש המון חסרים סדרי עדיפויה סדרי עדיפויות של המדינה הן סדרי עדיפויות של המדינה וזאת סוגיה אחרת אבל בתוך המערכת אני חושבת שיש משהו. א אני חושבת שהפלטפורמה הזאת של הפורום נתנה לי דברים שלא יכולתי לעשות יש לי תסכולים אישיים שלי שלא הצלחתי לעשות ואולי אני עוד אחזור לשם אני מאוד אשמח בטבעי אני בן אדם שאוהב להיות שכיר בתוך המערכת אבל רוצה שקולו ישמע ולא מוכן לשבת ולשתוק כי ככה המערכת אומרת
מירנה: אז בעצם בתור שכירה במערכת את קצת מקבלת על הראש במאבק שלך?
הדס: אני כיום לא שכירה במערכת
מירנה: אה.
הדס: אני מוכרחה להגיד שחלק מזה שאני כיום לא שכירה במערכת הוא שאני לא בטוחה שהמערכת באמת מעוניינת במקומות שבהם אני חושבת שצריך להוביל עכשיו שוב מערכת הבריאות אם את מסתכלת על קופות החולים הן בחסרון כל הזמן בגלל סדרי העדיפויות של הדינה זה לא שמישהו באיזשהי קופת חולים לא רוצה לתת שירותי בריאות טובים רוצים
מירנה: אה
הדס: אבל השמיכה מאוד קצרה אבל הנושא הזה של שיקום הוא לא מספיק צועק וצריך לצעוק אותו)
מירנה: הדס את עברת לצפון לפני 10 שנים לצפון הרחוק בהר חלוץ כדי לקדם את המאבק לשיוויון בבריאות
הדס תראי, בהחלטה לעבור לגיל יש מגוון של דברים זה איזשהי סיטואציה משפחתית זה רצון לשינוי רצון לשינוי אה… זה מחשבה אה… כלכלית זה ..יש בזה הרבה הרבה אלמנטים אבל כן בתוך ההיבט המקצועי כי כשלוקחים כאילו כל מיני דברים אז בתוך ההיבט המקצועי בהחלט היתה לי מין מחשבה שאפשר יהיה להביא את הדברים ש. הייתי 14 שנה בבית לוינשטיין במגוון תפקידים וכזה והתחושה שאפשר להביא את זה שאין וחסר ושאשפר להביא את זה צפונה אני חשבתי שזה יקרה בתוך שירותי בריאות כללית ששם עבדתי וזה לא הסתייע אולי זה עוד יקרה ו. הלוואי. אני חשתבי שצריך היתה לי איזה מחשבה נורא נאיבית אולי ש… אם יש בכרמיאל פיזיותרפיה ויש בכרמיאל ריפוי בעיסוק והם לא יושבים באותו בניין אז אולי פשוט לדבר ושישבו באותו בניין…
מירנה: ולמה זה נאיבי
הדס: כי לא כי זה לא קורה עובדה שזה לא קורה כי חשבתי שזה טכנית שרק צריך רצון טוב או תכלול של מישהו אני חושבת שבתוך עשור שהתבגרתי מאז אני יותר מבינה תקרות זכוכית אני חושבת שבמערכת הבריאות כפיזיותרפיסט יש לך תקרת זכוכית אתה צריך להיות רופא לפעמים גם אנשי סיעוד לג'ובים כאילו כדי ש כדיש
מירנה להיות במקומות של קבלת החלטות
הדס: להיות במקומות של קבלת החלטות אז יש תקרת סכוכית אני חושבת שיש דברים יותר סקסים שהם יותר חשובים בתוך מערכת הבריאות ילדים, התפתחות הילד זה עוד איכשהו קרה אבל זקנים נכים מאוד קשה
מירנה: זה לא בראש סולם העדיפויות
הדס: מאוד קשה לשכנע ש. אני חושבת שבאף אחת מהקופות אולי אני טועה אבל באף אחת מהקופות אין אחראי שיקום יש מי שמנהל את שירותי הפיוזיותריפהי וריפוי בעיסוק והקלינאות תקשורת ופסיכולוגים והם עוסקים גם בנקעים וב… בעיות קוגנטיביות וכל מיני התפחות הילד אבל במגוון אבל מישהו שמתכלל את השיקום כאילו בחלום גם לפני 10 שנים ובעצם גם אפילו היום מה שדר' הדס אופק עושה זה יושבת באחת הקופות ומתכללת את הנושא של השיקום
מירנה: זה החלום שלך שזה מה שזה יקרה
הדס: כן כי זה משהו רב מקצועי, אני חושבת שאם היה יושב מישהו כזה אז הוא היה אומר רגע רגע בונים בכרמיאל באחת הקופות לא משנה מכון פיזיותריפה חדש בוא נשריין גם שני חדרים לריפוי בעיסוק ונדאג שבמילא במתחם הזה יש עובדת סוציאלית וזה ויהיה מזכיר מזכירה שיעשו את התכלול הטכני ובוא ניתן לאנשים שעברו שבץ מוחי וגרים בלב הגליל שיקום יום ראוי.

גלי: אז אז ככה שאלה אחת לפני הסוף, נכון כי יש לנו את השאלה הקבועה? מה בכל זאת נותן לך תקווה במאבק הזה?
הדס: מאוד השתנו דברים בתוך השנים האלה, בנושא הספציפי שלי של השיקום. יהיה בית חולים שיקומי בפוריה  תהיה הגדלה של מכסת המיטות בנהריה, יהיה מרכז שיקום יום מבואות חרמון של הכללית בצומת כוח, יש איזשהו תהליך של אשל והג'וינט לעשות מרכזי שיקום בכל הארץ בינתיים פתחו ברמת גן אבל (צוחקת) יפתחו גם כנראה בנצרת ושפרעם ממה שאני שומעת יש לי תקווה שמישהו ירים את הכפפה וירים גם בלב הגליל כי זה צועק, נהריה צריך להפוך להפוך גם לשיקום יום. אז דברים כן קורים אני חושבת שהמדינה צריכה להבין שכשבן אדם נפצע  אם נותנים לו פלטפורמה טובה לשיקום זה בסוף גם ברמת העלות תועלת לטובת המדינה כי יש פחות אנשים עם נכויות והם צריכים עזרה פחות רבהה מעבר לעניין
מירנה: וזה גם עולה פחות
הדס: זה מה שאני אומרת אפילו ברמת העלות תועלת אם אתה מחזיר אנשים למעגל החיים אם הם מצליחים להתלבש אז הם צריכים פחות שעות טיפול גם ברמה הזאת אבל גם ברמה הנקיה של צדק ש. מה שמקבלים אנשים כמו הסלברטיז שהזכרנו של צביקה פיק ואיל פלד ושם סימן טוב ואוהד בן ישי שנחשפו ולכן אני מרשה לעצמי להגיד את שמותיהם שגם גם הנער הזה מחצור צריך לקבל בצורה שתהיה סבירה ושמשפחתו תוכל להתמשיך להתפרנס ותוכל להמשיך ולא תצטרך לנסוע 3 שעות ולישון במסדרון.
גלי: מעניין תודה רבה לך
מירנה: תודה
גלי: תודה להדס ואנחנו רוצות גם להגיד תודה למרסיאל בוחסרה על הסאונד למאיה קוסובר על היעוץ המקצועי, לאלונה קדם התחקירנית שלנו ולגלית יחיא צפדיא העורכת
מירנה: אנחנו היינו שיפט באוויר הפודקאסט של שתיל על שינוי חבתרי בכל פרק אנחנו מביאות את הסיפורים שמאחורי שינוי חברתי אחד.
גלי: את שאר הפרקים תוכלו למצוא בבלוג שלנו 'שיפט', וגם בכל האפליקציות הפודקאסטים, כולל ספוטיפיי! זה היה הפרק האחרון לעונה השלישית של שיפט באוויר, ואנחנו כבר מבשלות לכם את העונה הבאה. בינתיים, אם אהבתם להאזין לנו ממש יעזור לנו אם תבחרו חבר או חברה, ותמליצו להם על אחד הפרקים. יאללה ניפגש בקרוב, ולבניתיים, תעשו שיפט.