יאללה, תעשו לי פודקאסט! או בעברית: הסכת

אין כמו רדיו. אין כמו קול אנושי כדי לספר סיפור שיכנס ישר לתוך האוזניים ומשם יגיע לראש וללב.
אנחנו בעיצומה של מהפכת ההסכתים, מהפכה שהחזירה עטרה ליושנה, כבוד למילה המדוברת, לסיפור העמוק, לראיון ולתחקיר שמאחוריו.

רגע לפני שאתן לכם ולכן כלים ראשונים של DIY,
אני חושבת שחשוב לשאול כמה שאלות.

חלק א' – למה ומדוע?

1. למה פודקאסט / הסכת?
קל וזמין לצריכה (ולצריחה) – הפודקאסט נמצא אצל כל אחד ואחת מאיתנו בטלפון הנייד. התכן שנייצר יגיע ישר למשתמש/ת הקצה.
עלויות – הפקת הפודקאסט זולה יחסית להפקות אחרות כמו סרטונים, קליפים, הפגנות.
אישי ועמוק – רדיו זה מדיום אינטימי, לרב אנשים מאזינים לו באוזניות – ממש בתוך האוזניים שלהם. יש תחושה האדם מדבר אלי – ישירות אלי. בלי פרסומות, בלי עיכובים \ בלי רייטינג.

2. למה לא פודקאסט / הסכת?
כי צריכים וצריכות להשקיע בזה זמן, מחשבה ומשאבים
ואם אין את שלשת אלה אז יוסטון, וי הב א פרובלם…

3. מה הסיפור שחשוב לי או לארגון / עמותה שאני חלק ממנו / ממנה לספר?
זאת אם כל השאלות!
מה בעצם יש לי / לנו לומר? ושאלת ההמשך שלה היא:

4. למי? מי קהל היעד שלי / שלנו?
האם אנחנו רוצים ורוצות "לשכנע את המשוכנעים?", לפנות לליבם של התורמים והתומכים? האם אנחנו רוצים ורוצות להגיע לקהל חדש? אחר? נוער? ילדים? האם הקהל שלנו נמצא בישראל או בחו"ל?

רק אחרי שענינו על כל השאלות האלה, אפשר לצאת לדרך!

חלק א' – הצורה

כל עוגה צריכה תבנית וכל תכנית צריכה מסגרת.
שלב הראשון יהיה להחליט מה הפורמט?

הז'אנרים המרכזיים הם:

1. מיקרופון פתוח – תכנית שמוקלטת live to tape במסגרת זמנים קבועה מראש עם תחקיר מינימאלי.
מחייבת מגיש/ה כריזמטי/ת שיודע/ת להוביל את השיחה. נושאת אופי של שיחה קולחת בין חברים/מכרים.
לדוגמה: גיקונומי.

2. תכנית ראיונות – תכנית אשר מורכבת מראיון אחד או יותר. הראיון מבוסס על תחקיר מעמיק עם המרואיין/ת שכולל: תיק עיתונות, חומרים שהתפרסמו על האדם או הנושא ושיחת תחקיר מקדימה – רצוי שאת שיחת התחקיר יעשה אדם שלישי – תחקירן. לכל ראיון יש דף מובנה של מהלך הראיון מהפתיח ועד לסגיר – וכמו כל תכנית, היא הבסיס להקשבה ולשינויים שנערכים תוך כדי תנועה.
החשיבות של ההכנות המקדימות היא לספר לעצמנו "מה נרצה לחלץ, להשיג מהמרואיין/ת במהלך הראיון" – מה יהפוך אותו לראיון טוב ומוצלח.
לתכנית הראיונות יש זמן קצוב, היא לא חייבת להיות מוקלטת בסגנון של live to tape, כך שניתן גם לערוך אותה לאחר ההקלטה.
על תכנית ראיונות ירון לונדון אמר פעם ש: "זה פורמט נהדר, אתה מתכונן, מתחקר, מכין את עצמך ואז בא המרואיין ודופק את הכל" – אז רק שתדעו שגם זה קורה לפעמים. לדוגמה: כאן מאזדה מדברת, או התכנית הזאת של SHIFT באוויר, ויש גם את בואי נדבר רצח, למשל התכנית הזאת.

3. נרטיבי – דוקומנטרי
פודקאסט מופק היטב ומורכב מהקלטות שטח, ראיונות, סיטואציות, דברי הגשה וקריינות השזורים אלה באלה ומתוסרטים ביד מוקפדת. כמו למשל שיר אחד, חיות כיס או סיפור ישראלי.

4. מתוסרט
פודקאסט מופק היטב, לכל פרק יש תסריט כתוב וידוע מראש אבל אפשר לזוז קצת מהכתוב ולאלתר. כמו למשל המובן מאליו של דורון פישלר או המדריך.

5. תסכית ממש
תכנית רדיו שמזכירה את הרדיו הישן והטוב, קריין/ית, עיצוב פס קול, סיפור שהוא מעיין אגדה או סיפור ילדים או מחזה למבוגרים או סדרת מתח כתובה. לדוגמה: היסטוריה לילדים, גם רן לוי ניסה לאחרונה לעשות תכנית כזאת, הנה כאן.

אחרי שבחרנו את הז'אנר המתאים לפודקאסט / ההסכת שלכם/ן

נגיע לחלק ג' – הסיפור עצמו.

איך לספר סיפור?

חשוב לציין שגם בתכנית ראיונות אנחנו בעצם מספרים ומספרות סיפור, דרך הפתיח, המונולוג, סדר השאלות ומה שנרצה לחלץ מהמרואיין/ת שלנו.
נשאל את עצמנו: מה המבנה המתאים לסיפור הספציפי הזה? לינארי-כרונולוגי, מעגלי, משפך – מהכללי אל הפרטי או משפך הפוך – מהפרטי – הסיפור האישי אל הכללי, קפיצות בזמן.
יש לי תחושה שהדימויים של המשפך והמשפך ההפוך יכולים להתאים מאוד לעולם של ארגונים ועמותות.

נשאל את עצמנו: מה פרק הזמן המוקצה לנו לספר את הסיפור?
כך נדע להבחין בין עיקר לתפל, להחליט על מה לוותר ומה חייב להיכנס.

נשאל את עצמנו: האם כדי לספר את הסיפור בצורה טובה, אני זקוק/ה ל-נתונים מספריים, תמונות וויזואליה, שנתאר במילים או נוסיף כפוסט נלווה, קולות וצלילים מהשטח?

הגענו אל בניית הסיפור:
נבהיר קודם כל לעצמינו, במילים פשוטות "מה אנחנו רוצים ורוצות לומר"?
נכתוב ראשי פרקים לסיפור.
נקפיד על Showing vs. Telling – להראות את… להדגים ולא רק לדבר על…
נקפיד על פתיחה חזקה, כזאת שתופסת את האוזן, את הראש או את הלב – 90 השניות הראשונות הן החשובות ביותר.
נדייק בנתונים ובעובדות – "ככל שסיפור הוא יותר ספציפי, כך הוא יותר אוניברסאלי"
אם הסיפור שלנו מייצג תופעה רחבה, יכול להיות שהוא דורש מספר דוגמאות, מה שמכונה "חתך רוחבי" לעומת "חתך עומק".
נבדוק את הסיפור שלנו על א/נשים שונים ונערוך אותו בהתאם,
נחבר בין התכן לבין הקהל,
ונקפיד על סגיר חזק.
סיפור יכול להסתיים עם מסר חשוב או עם סימן שאלה או בתמונת עתיד.

אין דרך אחת נכונה לספר סיפור אבל יש כלים וכללים שיכולים לשכלל את המיומנויות של כל אחד ואחת מאיתנו
וגם בתחום הזה, אין חכם/ן כבעל/ת נסיון!

שעות מיקרופון, האזנה, הקלטה ועריכה – וכל אחד/ת יכול/ה.

הכותבת: מאיה קוסובר – אשת רדיו, יוצרת פודקאסטים, עיתונאית ומרצה. חברה בפודקאסט המצליח 'סיפור ישראלי' המשודר בעברית בגל"צ ובאנגלית בארה"ב ברדיו הציבורי NPR, מגישה ועורכת ב"כאן" – תאגיד השידור הציבורי, ויוצרת וחברת מערכת בפודקאסט המצליח 'שיר אחד'. מלמדת רדיו במכללה האקדמית ספיר.