5 דברים שלמדתי ממהפכת התחבורה הציבורית בשבת ישראל חופשית, 2010

5 דברים שלמדתי ממהפכת התחבורה הציבורית בשבת

לפני כשבועיים אישרה עיריית תל אביב את התקציב העירוני להפעלת תחבורה ציבורית בשבת – נעים בסופ"ש, ויחד עם הערים הגובלות בה יצרה רשת קווים בין עירונית הפועלת חינם במהלך סופי השבוע. במסגרת המיזם פועלים שישה קווים העוצרים בלמעלה מחמש מאות תחנות. כל זה מצטרף לערים נוספות שכבר מפעילות תחבורה ציבורית בשבת בתחומן.
במקביל אנו חוזים התעוררות גם בזירה הארצית, בזכות התבטאויות של פוליטיקאים כמו: הפוסט שהעלה אביגדור ליברמן בו הוא מציין כי תחבורה ציבורית בשבת הינה אחת מהדרישות הבסיסיות שלו לכניסת ישראל ביתנו לממשלה, או בסיכום הלא רשמי שהופץ באתרי החדשות בין הליכוד למפלגת כחולבן, על כך שבקווי היסוד לשותפות עתידית, לא יעשו מאמצים מצד הממשלה לחבל בתחבורה הציבורית בשבת.

התמונה מתוך אתר: נעים בסופ"ש.

תחבורה ציבורית בשבת נדמית היום כנושא קונצנזואלי לחלוטין, הסקרים מעידים על תמיכה ציבורית מקיר לקיר, לכן קצת קשה לדמיין שרק לפני עשור המצב היה שונה בתכלית.

"לפני כמה שבועות עשיתי הרצאה והראיתי איך לפני עשור לא היה שום אזכור בתקשורת בנושא תחבורה ציבורית בשבת, היו איזכורים אזוטריים לחלוטין בתקשורת המקומית, אבל שום דבר מהותי" מספר רן לוצקי, קמפיינר, ממקימי תנועת ישראל חופשית ומראשי המאבק על תחבורה ציבורית בשבת.

ומה בכל זאת גרם לתקשורת לעסוק בזה?

"ב-2010 פעילים שלנו בתנועת "ישראל חופשית", בתל אביב באו עם הרעיון לעשות הפגנה בנושא, ואנחנו יעצנו להם לרדת מזה. בזמנו עסקנו בנושאים אחרים לגמרי, וזה היה נראה לנו חסר סיכוי. אבל הם התעקשו. ובדיעבד אפשר לומר שבזכותם זה קרה, אני עיצבתי עבורם את הסלוגן "מחכה לאוטובוס בשבת" ומאז הכל היסטוריה. זה הפך להיות הקמפיין הכי רלוונטי והכי בר ביצוע שאנחנו עוסקים בו, הוא רץ בכל הארץ".

אז איך הפך הנושא לקונצנזוס? איך השפיעו ארגוני חברה אזרחית ומיזמים פרטיים על השיח? ובעיקר – מה מאבקים אחרים יכולים ללמוד מכך?

הנה חמישה דברים שלמדתי מהמאבק על תחבורה ציבורית בשבת:

לעבוד BOTTOM UP  

המאבק על תחבורה ציבורית בשבת מלמד אותי שתהליכי שינוי חברתי נוצרים בכמה גלים. הגל הראשון הוא יצירת תמיכה ציבורית רחבה ואהדה לסוגיה עליה הארגון נאבק. ענבר אורן, סמנ"כלית ישראל חופשית, השותפה גם היא להובלת המאבק:

"התחלנו מפעולות ממש קטנות של שיח עם הציבור, זה היה משמעותי לגרום לאנשים להבין שזה משהו שקשור אליהם, הדברים האלה עוזרים להבין כמה אדיר זה יכול להיות אם היתה פה תחבורה ציבורית בשבת. דיברנו עם הציבור ותקפנו את הנושא מכמה זוויות: אקולוגיה וצמצום זיהום האוויר, מניעת תאונות דרכים ועוד."

התמיכה הציבורית הביאה ליצירת אלטרנטיבות פרטיות כמו ארגון שבוס קואופרטיב תחבורה ציבורית בירושלים או נוע תנוע שהפעיל קווי תחבורה בשבת בגוש דן.

"פתאום הגיעו שחקנים שאמרו – המדינה לא עושה? אנחנו נעשה, אלו גופים שקמו מהשטח, נתמכו ברוח גבית על ידי ארגוני החברה האזרחית והצליחו לגייס מימון מהציבור" מספרת ענבר אורן.

זה למעשה היה הגל השני, ליצור מציאות אלטרנטיבית. מכאן הדרך היתה כבר קצרה לגל השלישי, אימוץ היוזמה על ידי ראשי הערים.

"ההבנה של ראשי הערים שיש קהל לדבר הזה – היא הבנה קריטית בנוגע לרצון שלהם לקדם תחבורה ציבורית בשבת, זה משחק שונה, פתאום בעלי הכח מדברים על סוגיות שאנחנו במשך שנים ניסינו לשכנע את הציבור לתמוך בו" טוענת ענבר אורן.

מהמאבק על תחבורה ציבורית בשבת ובכלל ממאבקי חופש דת למדתי עד כמה חשובה יצירת האלטרנטיבה בשטח, גם כאקט חינוכי עבור החברה וגם כמנוע לשינוי שיתרחש אחר כך בקרב מקבלי ההחלטות. זה לא סתם, שדווקא בזירת הפעולה בנושאי דת ומדינה יש לא מעט הצלחות. זו זירה שהארגונים בה מצליחים לייצר פתרון אלטרנטיבי לציבור שקודם לכן כלל לא היה מודע לכך שאפשר אחרת.

ניקח לדוגמה את נושא החתונות. תנועת ישראל חופשית הקימה את מרכז הויה המחתן אלפי זוגות בשנה בחתונות מחוץ לרבנות; או תהליכי גיור שמנהלות התנועות הרפורמית והמסורתית שאינם דרך הרבנות; דוגמה נוספת נוגעת לנושא הכשרות. מיזם הכשרות של "השגחה פרטית", אשר פתח את הפתח למיזמי כשרות אלטרנטיביים שאומצו מאוחר יותר על ידי ארגון רבני צהר.

שיח פוזיטיבי, "מהפכה בשמחה"

"הדבר הכי חשוב בקמפיינים כאלה הוא היכולת של אנשים לדמיין – ככל שהראנו יותר קהלים שדורשים את זה, וככל שהראנו צרכים ברחבי הארץ במגוון עצום של מענים שזה יכול לתת, אנשים התחילו לדמיין איך זה יראה. ככה עכשיו אנחנו גם מתחילים לדבר על רכבת. אני רוצה שאנשים ידמיינו את עצמם עולים לרכבת בחיפה או בירושלים ונוסעים לטייל בשבת". טוען רן לוצקי "זה הסיפור – לאפשר לאנשים לדמיין אופציה של מציאות אחרת".

בעצם לסיפור הזה יש עוד נדבך, היכולת ליצר אלטרנטיבות והיכולת לגרום לציבור לדמיין מציאות אחרת חיובית ונעימה. מדינה שנעים לחיות בה. זה מה שקורה שהמאבק עוסק גם בתמונת עתיד חיובית.

"בעבר השיח על תחבורה ציבורית בשבת ובכלל על חופש דת היה שיח של מאבק חרדים – חילונים, והיום אנחנו לא מדברים את השיח הזה יותר, אנחנו מדברות ומדברים שיח חיובי, על הזכויות שלנו – וזה לדעתי מכתיב את השינוי, אנחנו לא לוקחים כלום מאף אחד בסך הכל דורשים את מה שמגיע לנו" אומרת ענבר אורן.

שיח פוזיטיבי הוא שיח מקדם, הוא שיח שנותן תקווה ומאפשר ראיית עתיד טוב. דבר כל כך נחוץ במציאות הישראלית בימינו. אז נכון, שיח פוזיטיבי בתחום חופש דת הוא אמנם קל יותר, ישנן סוגיות שמאוד קשה לדבר עליהן במובנים החיוביים שלהן – כיצד מדברים על הכיבוש, על אלימות משטרתית או הפרדה מגדרית בצורה פוזיטיבית? ועם זאת, מדי פעם צצים מיזמים וקמפיינים שנותנים תקווה להסתכל גם על סוגיות אלו דרך מבט חיובי, הם נותנים תקווה ליום בו המצב ישתנה. אחד כזה הוא "מתי ראית את האופק לאחרונה" המבקש לדמיין את היום בו יסתיים הכיבוש.

עבודה באקו – סיסטם, או מה קורה כשארגונים באותה זירה משתפים פעולה?

כל מי שמכיר אותי יודע, שאני פותחת כל שיחה בתשבחות על ארגוני חופש הדת בישראל, אז אמנם אני משוחדת, אבל זהו האקו – סיסטם מהמשובחים שראיתי בחברה הישראלית. ארגונים שפועלים כל אחד בתחומו אבל המרגישים אחריות משותפת על עתיד החברה בישראל. המאבק בתחבורה הציבורית הוא דוגמה טובה לשיתוף הפעולה הזה. המאבק הונע על ידי פעילות שטח רצינית שהוביל ארגון "ישראל חופשית", תוחזק על ידי מיזמים פרטיים כשבוס ונוע תנוע וגם גובה בעתירה המשפטית של המרכז הרפורמי לדת ומדינה. שכבר לפני שלוש שנים עתרו יחד עם אנשים שאינם יכולים לנהוג ברכב פרטי לבג"צ בדרישה ששר התחבורה יקבע מערך של תחבורה ציבורית מותאמת ביום השבת.

כשמאבק מנוהל יחד – בזירה הציבורית, המשפטית, במישור הפרלמנטרי והמוניציפלי – יש יותר הצלחות.
כך גם, שלתוך המאבק לתחבורה ציבורית בשבת ומאבקי חופש דת בכלל נשמעים קולות מזרמים שונים, המבקשים יחד להפוך את ישראל למדינה המאפשרת לכל אדם לחיות בהתאם לאורך חייו – המאבק אפקטיבי הרבה יותר, הוא נישתי הרבה פחות ומדבר על החברה הישראלית כולה.

בין המוניציפלי לארצי, או אם אי אפשר להיכנס דרך הדלת אז נכנסים דרך החלון

"במשך שנים האמנו שאת המהפכות הרציניות בתחום חופש הדת צריך לעשות ברמה הארצית, בשנים האחרונות ובעיקר לאחר נושא חוק המרכולים שעלה חזק סביב הבחירות המוניציפליות ב-2018. אז הבנו שיש כח רב במרחב המוניציפלי, ולאור זאת התחלנו להעלות נושאים שקשורים בדת ועיר לדרג הניהולי בעיריות שם מטפלים ברצינות בנושאים אלו" מספרת ענבר אורן.

ההתעורררות הגדולה שהחלה בבחירות 2018 הביאה לסימון הזירה המוניציפלית כרלוונטית ללא מעט סוגיות חברתיות. כך לדוגמה רק בשבוע שעבר חתמה עיריית רמת השרון על הצהרה למגר תופעות ואירועים המדירים נשים בתחומה.
מצד אחד העבודה בזירה המוניציפאלית יוצרת אי שוויון מהותי בין ערים שונות ובין הפריפריה למרכז, אך מצד שני ניתן להתייחס אליה כזירה המחוללת שינוי ושיח, שיטמע אחר כך יותר בקלות גם בזירה הארצית.

בין החלום למציאות – להמשיך לחלום על הסדר הראוי, לשנות לאט לאט את מה שאפשר

לסיום, מהמאבק על התחבורה הציבורית בשבת למדתי כי ניתן לעבוד בשתי תנועת במקביל. האחת – חולמת על העתיד האופטימלי והראוי, כזה שבו יש חופש דת לכל אישה ואיש, שוויון וחירות. אך במקביל למצוא סדקים במציאות, שינוי בדעת הקהל ומומנטום פוליטי ולסדוק אט אט את המונופול.
גם גדולי האקטיביסטים שהובילו את השינוי המבורך למען תחבורה ציבורית בשבת יסכימו שזוהי רק תחילת הדרך.
אנחנו חוגגים את ההצלחות וזוכרים כי הדרך שלנו עד לשינוי המיוחל עוד ארוכה.
"מהפכה בשמחה" כבר אמרתי?:)

תודה גדולה לרן לוצקי, קמפיינר פוליטי, אורי קידר וענבר אורן, מתנועת "ישראל חופשית" על הסיוע הרב בהכנת הפוסט.

רוצים לשמוע עוד צרו קשר עם - ברית יעקבי: britya@shatil.nif.org.il