כשאני מדברת עם ארגונים על שוויון מגדרי אני שומעת לא פעם: "אני ממש מאמין בשוויון בין נשים וגברים"; "אצלנו בארגון יש שוויון הזדמנויות מלא. נשים פשוט בוחרות שלא להתקדם"; "פער בין גברים ונשים זה משהו של פעם, היום יש הזדמנות שווה לכל מי שרוצה"; "אם אני הגעתי לתפקיד שלי כאישה עם 4 ילדים, כולן יכולות"; "היום לבנות שלי יש את מרחב ההזדמנויות בדיוק כמו לבנים שלי"

נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מצא לנכון להודיע, על העדפת צורת "הזכר הסתמי" בפרסום מודעות דרושים מטעם הנציבות, במקום שימוש בלוכסן או בכתיבה שוויונית. אז אולי הזכר הוא סתמי, אבל כל השאר ממש לא! בעולם המקצועי ובעולם החברתי השפה היא פוליטית, ואנחנו יצורים פוליטיים. כמו שכתבה כל כך יפה שימבורסקה: בשירה אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה.

הכנס השנתי של מכון דורות העוסק ברפואת נשים ופוריות, שהדוברים בו היו רופאים ורבנים, ואף לא אישה אחת – בוטל בעקבות לחץ ציבורי. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שמכון דורות מקיימים כנסים שכאלה, וגם בעבר הופעל לחץ על רופאים, והיו גם כאלה שביטלו, ובכל זאת, משהו הפעם היה שונה. דיברתי עם ד"ר הילה מרקוביץ - רופאת משפחה בכללית, שיחד עם פרופ' שרון פרלמן - רופאת נשים בכירה מבלינסון הובילה מהלך מחאתי שהביא בסופו של דבר לביטול הכנס.

הפרדה באוטובוסים, מסלולי לימוד לגברים בלבד, איסור על הופעות נשים מול חיילי צה"ל. אם פעם חשבנו שהדרת נשים במרחב הציבורי זו תופעה זניחה, כזו שלא משפיעה על החיים שלנו - היום כבר אי אפשר להתעלם מהדרת נשים בישראל. בכל מגזר, בכל עיר ובכל שכונה - הדרת הנשים מחלחלת לכל חלקי החברה הישראלית. איך זה קרה?

תקצוב מגדרי מאפשר לחשוב מחדש על אופן חלוקת התקציב, כך שיהלום את הצרכים ואת סדרי העדיפויות של נשים וגברים. זוהי אסטרטגיה לקידום מעמדן של נשים ולצמצום אי השוויון המגדרי בחברה, המתמקדת בעבודת ניתוח ומעקב אחר תהליכי תקצוב מנקדות מבט מגדרית.

לא סתם משתמשים פעמים רבות בדימוי של הרכבת משקפיים כדי לתאר אימוץ של מודעות פמיניסטית. כמו במשקפי ראייה כך גם עם המשקפיים המגדריים – מרגע שהרכבנו אותם כבר אי אפשר לראות את המציאות בלעדיהם. וגם, כפי שיודעות ויודעים מי שזקוקים למשקפיים, המספר עולה עם הזמן. ככל שאנחנו מאמצים את הראייה המגדרית, כך אנחנו מחדדות את הרגישות המגדרית שלנו ומתחילות לשים לב לעוד ועוד היבטים במציאות חיינו שמושפעים מיחסי הכוח המגדריים ודורשים שינוי. המשקפיים המגדריים הם כלי עוצמתי ויעיל שמאפשר לנו לפעול ולקדם חברה שוויונית וצודקת יותר.

במחקר שקיימתי במסגרת עבודת דוקטורט (שחר-פרירא, 2019) מצאתי שמנהלות לשינוי חברתי תופסות את המנהיגות שלהן כמנהיגות משותפת ומציעות מעבר מתפיסת "אני" לתפיסת "אנחנו".

אתרי האינטרנט ודפי הפייסבוק של ארגונים שאימצו שפה שיוויונית מגלים התמודדות יצירתית ומגוונת עם יישום הפנייה, תוך כיבוד השפה וחוקיה. כמו במקרים רבים אחרים של התעדכנות – זהו שכלול, והתקדמות

לצפריר בשן יש בלוג שעוסק בכתיבה אפקטיבית, ומידי פעם הוא שולח למנויים שלו אימיילים בהם הוא משתף תובנות מהחיים, סיפורים משעשעים ומידע שימושי. ביקשנו את רשותו לחלוק עם קוראי SHIFT את מה שהיה לו לומר על כתיבה בלשון זכר, נקבה או יוניסקס, כי אנחנו רואות שזה די מאתגר כל העניין הזה של לדבר ג'נדר פרינדלי. תקראו, זה מצחיק:)

שוחחנו עם יהל אזולאי שרעבי על השותפויות שיצרו ב"לילה טוב" בין בלייניות, מנהלי מועדונים, רשויות ועוד, על הפרדה שהצליחו לייצר בין הערות שבאות בטוב וכאלה שחוצות את הגבול.

אחרי שנתקלתי בסדרת הרשת: נשים זקנות מדברות על החיים (על זקנה וגם על מיניות), ואחרי שהופיע לי בפיד סרטון סטופ מושן על אמצעי מניעה לצעירות, שניהם "מוצרים דיגיטליים" של עמותת נשים לגופן, סקרנה אותי השאלה: מה הניע אותן לעשות את הקפיצה הזאת אל תוך עולם הדיגיטל?

לילה טוב היא יוזמה משותפת שלנו, פעילות חברתיות, בלייניות ובליינים, בשיתוף בעלי ברים ומועדונים, שמטרתה לצמצם את האלימות המינית בחיי הלילה - החל בהטרדות וכלה בשימוש בסמי אונס.