אנחנו מארגנים הכשרה סופר רלוונטית, כנס פעילים רדיקלי, מפגש שכנים מודאגים או פגישת קואליציית ארגונים ואף אחד לא מגיע או לא עולה לזום. ואם לא ממש אף אחד אז מספר מאכזב אחר של משתתפים שצורם לנו ולשאר הנוכחים. אבל למה? ואיך עושים אחרת?

בימים שלפני הקורונה, כשנפגשנו מחוץ לגבולות הזום, ביקשו ממני שני יזמים במהלך פגישת יעוץ לסייע להם בתכנון הפעילות השנתית. התנאי שלי היה שבפגישת התכנון ישתתפו פעילים נוספים. ובאמת, כחודש לאחר מכן הוזמנתי לאסיפה הכללית השנתית של ארגון ירוק, צעיר וידידותי לסביבה. הלוקיישן: משרד של אחד הפעילים, הכיבוד: מפנק, וגם אחלה אווירה.

אם עדיין לא נתקלתם במושג קהיליזציה, כנראה שהגיע הזמן. אנחנו מתייחסות במושג הזה לאסטרטגייה שבה ארגון חברתי עובד עם הציבור, במטרה ליצור מעורבות מתמשכת וקהילה פעילה ותומכת.

באחד ממקומות העבודה שעבדתי בהם בתור עובדת סוציאלית קהילתית, הדבר הראשון ששמעתי היה: "אנחנו משקיעים, מארגנים מפגש לטובת התושבים ואף אחד לא בא" "איך אני מביא אנשים?"