למה לעבוד עם עסקים זו אחריות חברתית של ארגוני חברה אזרחית?

עולם העסקים בישראל הולך ומתבשל לאיטו לתוך ההבנה כי גם לו תפקיד מרכזי בשינוי פניה של ישראל. לתהליך זה תורמים מחקרים, המראים כי חלק הולך וגדל בקהל הצרכנים והצרכניות מעדיף לרכוש את שירותיו ומוצריו מארגונים אחראים, כאלה המתאמצים למנוע פגיעה בסביבה, בעובדים ובעובדות, ועושים את המאמץ הנוסף לקדם צדק חברתי וקצת "תיקון עולם".

מה עומד בינינו לבין יצירת שיתופי פעולה פוריים עם עסקים בישראל?
מתוך עבודתנו עם ארגונים לשינוי חברתי זיהינו מספר חסמים המקשים עליהם לייצר קשר עם עסקים. במקביל ניתן להצביע על כמה סיבות לא רעות בכלל מדוע בכל זאת רצוי ואף ראוי לבחון את הטריטוריה המרתיעה לעיתים, ואולי אף לרכב בה אל עבר האופק.

חסמים בפניה למגזר העסקי:

הם לא ירצו אותנו – ארגונים סבורים לעיתים קרובות שהם שנויים מדי במחלוקת, שאין להם סיכוי. שהנושאים שהם הם מטפלים נתפסים בעיני הציבור (כלומר קהל הצרכנים של הארגונים העסקיים) כבעלי צבע פוליטי מידי. תאמינו או לא, חוויית הדחיה הזו משותפת לכל העמותות שפגשתי. מאלו שעובדות עם בעלי צרכים מיוחדים, נשים מוחלשות, סביבה, ועד ארגונים בלי גוון פוליטי מובהק המתמקדים בצדק חברתי ובזכויות אדם.

אין לנו סעיף 46א – חלק מארגוני השינוי החברתי מניחים מראש כי לא יזכו לאישור סעיף 46א המעניק הקלות במס לתורם, כי הם מטפלים בקידום זכויות של אוכלוסיות שאינן אזרחיות ישראל, כגון פלסטינים או פליטים. הנחות יסוד אלה, לצד ניסיונות וגישושים לא מוצלחים מייצרים תחושת ריחוק מהציבור, ומונעים דיאלוג עם עולם העסקים הישראלי.

עלות תועלת – ארגונים סבורים כי השקעת מאמץ בלמידת התחום אינם משתלמים, כי בסופו של דבר סכומי המענקים קטנים ומעט חברות עסקיות אכן תורמות לשינוי חברתי בישראל.

הם לא מבינים – הנחת היסוד כי בארגונים עסקיים אין אנשים שמבינים שינוי חברתי מהו, שמדברים את השפה או יהיו מוכנים ללמוד אותה, היא חלק מהנחות היסוד של ארגוני השינוי החברתי, שלא תמיד תואמות את המציאות. אך כי ברוב הארגונים העסקיים אין מנהלות או מנהלי אחריות תאגידית, , הניסיון מלמד שבמקרים רבים לבכירים ובכירות במגזר העסקי יש אג'נדה חברתית ורצון לחולל שינוי חברתי שהוא מעבר לתחום עיסוקם הפורמלי.

טיעון המחץ: "זה אנחנו שלא רוצים אותם" – "התפיסה המובילה את עולם העסקים הפוכה לחלוטין לתפיסתנו. אנחנו מאמינים בשינוי חברתי עמוק שיקטין ניצול- גם ניצול כלכלי. הם מאמינים בשורת הרווח ורוצים למקסם רווחים- גם על חשבון הציבור, ואנחנו לא נהיה עלה התאנה שיעזור לעסקים להציג מקסם שווא של אחריות חברתית. לא נעשה להם Washing".

ובכל זאת, למרות הסיבות כבדות המשקל שהועלו כאן, מהן הסיבות שבגללן ראוי להתאמץ ולייצר קשר ושותפויות עם עסקים? ומדוע זהו מהלך חשוב דווקא עבור ארגוני שינוי חברתי בעלי עמדה ביקורתית?

למה בכל זאת כדאי וצריך לנסות?
כי זה עולם שמתפתח (באיטיות יחסית) לכיוון של ההבנה כי אחריות חברתית פירושה גם תמיכה כלכלית בשינוי חברתי. העתיד כבר כאן ואם תהיו חלק מתהליך ההטמעה תהיו שותפות/ים לשינוי חברתי עמוק בתודעה הציבורית בישראל.

כי תאמינו או לא, שורת הרווח היא אולי מה שמגדיר עסק בכלל ועסק מצליח בפרט, אבל גם בעזרת תהליך עסקי אפשר לקדם שינוי חברתי. אולי זו לא המטרה הבסיסית, אפילו לא המרכזית, אבל אם דרך שותפות עם עסקים נוכל לקדם שוויון זכויות, חיזוק אוכלוסיות מוחלשות, שינוי עמדות ואפילו צדק – הרי שעשינו קצת, תכל'ס.

כי בסביבה חברתית, כלכלית ותרבותית בה הציבור רוכש חלק ניכר מהמידע שלו דרך שיווק, פרסום, תקשורת שיווקית, שמוגשים ומונגשים לו על ידי עסקים, יש לנו אחריות להנגיש לו מידע על העולם החברתי, על זכויות אדם ואזרח. כי כיום, זו זירה שארגוני השינוי החברתי לא יכולים להפקיר.

כי זו השליחות שלנו. לארגוני שינוי וצדק חברתי יש את היכולת להטמיע בשיח העסקי והצרכני בישראל ערך מוסף . אולי אפילו יש ביכולתם לייצר שפה חדשה המקדמת שוויון, מקטינה גזענות ומקדמת חברה משותפת.

כמו בכל תחום, גם כאן בולטים טרנדים ואפנות

לדוגמה, מחסור בעובדים ועובדות הביא זירות עסקים מסוימות להסתכל על אוכלוסיות שבעבר לא היו עוברות את סף תהליך המיון ונתפסו כמי שאינן בעלות יכולת להתאים. כתוצאה מכך, גיוון תעסוקתי, הוא כבר לא רק עלה תאנה, אלא צורך של ממש להגברת והגדלת מגוון אפשרויות הגיוס העומדות בפני מעסיקים, ובה בעת הזדמנות לפתוח תחומי תעסוקה רחבים לקהלים שכף רגלם לא דרכה שם מעולם. תעשיית ההייטק, תעשיית המסעדנות, שתיהן צמאות לכוח אדם, ובעזרת כלים נכונים וגישה רגישה תרבותית עמותות יכולות להטמיע גיוון מגדרי, אתני ולאומי.

בתהליך נכון (אף כי לא קצר) נוכל להכניס ערכים של שוויון, מאבק בגזענות ויצירת דיאלוג בין קבוצות בחברה הישראלית. נוכל לגרום ליותר ויותר אנשים לראות קבוצות שקופות. פיתוח דיאלוג ושותפות עם העולם העסקי ייצרו כלים חדשים להגנה והנכחה של הזהויות והקבוצות הללו.

וזו – כבר חובתנו.