איך אפשר להשפיע על מדיניות בסביבה פוליטית מאתגרת ובלתי צפויה?

כיצד ארגונים המקדמים דמוקרטיה וזכויות אדם, חברה משותפת וצדק חברתי, יכולים לפעול בסביבה הפוליטית הנוכחית? מה יכול לעבוד עבור אלו המקדמים מדיניות שנדמה כי היא זוכה לתמיכה מועטה בקרב מקבלי החלטות?

אפשר לאמץ גישות הנעות בין שימור או שיפור העבודה הקיימת ועריכת שינויים טקטיים, או ללכת על חשיבה מחדש הבוחנת את הנחות היסוד של הארגון וליזום שינויים אסטרטגים בהתאם.

בין אם תחליטו לשפר את העבודה הקיימת ותערכו בה שינויים טקטיים, ובין אם תזמו חשיבה מחודשת על הנחות היסוד שלכם ותחליטו לשנות את אסטרטגיית העבודה, הניסיון מהארץ ומהעולם מראה שעם גישה נכונה ופתוחה ניתן לקדם סדר יום המבוסס על ערכים של דמוקרטיה זכויות אדם וצדק חברתי, גם תחת ממשלה וכנסת ומזוהות כשמרניות.

שישה טיפים וכיוונים לחשיבה:

1. איתם, לא רק מולם

אנחנו אוהבים לדבר על החשיבות של פלורליזם ורבגוניות. לרוב אנו עושים זאת בהתייחס לזהות לאומית או דתית, מגדר או נטייה מינית – וטוב שכך. אבל מה בנוגע להשקפת עולם? כשאתם מדברים עם א/נשים מהצד השני של המפה הפוליטית, אמצו נקודת מוצא האומרת שהמטרות שלכם עשויות להיות דומות, אך אתם/ן חלוקים באשר לדרך המיטבית לקדמן. בדרך כלל, הנחה זו תהיה נכונה יותר מאשר אמונה שאתם ב"צד הנכון של ההיסטוריה" ואילו האחרים פשוט "רעים".

קחו לדוגמה את תכנית "922" לצמצום פערים בין החברה היהודית לחברה הערבית בישראל. ישנם דברים שונים שניתן ללמוד מקידום תכנית זו. רון גרליץ, מנכ"ל שותף של עמותת "סיכוי" שהייתה מעורבת בקידום התכנית, מצביע על הצורך לעבוד עם משרדי ממשלה מבלי לוותר על הביקורתיות והטלת הספק, ונשאלת השאלה, מה מביא את אנשי משרד האוצר לשתף פעולה עם התכנית? שתי סיבות בולטות בדוגמה שלפנינו האחת, מומחיות בסוגיה, יכולת להביא נתונים, שלעיתים חסרים במשרדי הממשלה, ויכולת לייצר המלצות ספציפיות, קונקרטיות ואופרטיביות, והשנייה, קשרי עבודה שפותחו במשך השנים עם גורמים מקצועיים שונים.

המשמעות מבחינתנו שנדרש מאתנו להכין את הקרקע לאורך זמן, כדי שנהיה מוכנים כשיפתח חלון הזדמנויות.
כמובן שיש מקרים בהם הדברים מאתגרים אף יותר, למשל כשארגונים נתקלים בדה-לגיטימציה של עצם קיומם ו/או של העמדות הבסיסיות שמנסים לקדם. אך באופן כללי, שינוי הלך הרוח יכול לסייע לרבים מאתנו – לפעמים אפשר וצריך לאתר שותפים בעלי השפעה, וצריך להתכונן ולייצר את שיתופי הפעולה הללו.

2. תתחילו באלה שיכולים להשפיע, ולא במי שקל לכם לגייס

לארגונים לשינוי חברתי, יש בדרך כלל קשרים עמוקים יותר עם הפוליטיקאים המזוהים עם עמדותיהם. במצב שבו שחקנים אלה נמצאים במיעוט, הובלת מהלך הנתמך על ידי מיעוט של מקבלי החלטות, ימנע מאחרים להצטרף אליהם, ויוריד את הסיכוי לתוצאות המצופות.

לחץ של תורמים ורצון להראות לתומכים ש"עושים משהו" גורם לנו לעיתים לקדם הצעות חוק עם השותפים הללו, וזאת בידיעה שהצעות החוק לא תעבורנה. יש כמובן משמעות גם לקידום "הצהרות חוק" אבל אם אנחנו רוצים באמת להצליח להשפיע על מדיניות כדאי לחשוב על מסגור מחדש. האם יש דרך למסגר את הסוגיה כך ששחקנים מהצד השני של המתרס יהיו קשובים אליה?

מגבשים תומכים ליוזמה שלכם? תתחילו דווקא עם מי שרחוקים מכם פוליטית. בקונגרס הימני של ארה"ב בשנות ה-90, מובילי המאבק במגפת האיידס מיקדו את מאמצי הגיוס שלהם דווקא בסנטור טום קובורן, שהיה מכונה "ד"ר לא" בשל התנגדותו להוצאות כספיות כלשהן, ולא היה מ"החשודים המיידים" בתמיכה בהצעת חוק להגברת המימון למאבק באיידס. אבל, הוא היה רופא, שהבין את החשיבות של טיפול רפואי מוקדם ויעיל. ברגע שגויס לתמיכה במאבק, גם רפובליקנים אחרים החלו לתמוך בהצעת החוק.

גיוס שותפים משני צדי המתרס יכול לחזק את התדמית המקצועית של הארגון בקרב נבחר ציבור, וגם להגדיל את המוכנות שלהם לשתף פעולה.
כאמור, יש מקרים בהם הדברים מאתגרים מאוד, בפרט באווירה הפוליטית הנוכחית, אבל חשוב לא לוותר מראש ולמצות אפשרויות.

3. דגש על איכות ולא על כמות

המשך של הנקודה הקודמת: בסיטואציות מסוימות יש הכרח במהלך רחב היקף ברמה הלאומית כדי לקדם שינוי מסוים. אבל בדרך כלל, בפרט אם יש לכם משאבים מוגבלים, מיקוד ב-10 א/נשי מפתח יכול לייצר את השינוי המיוחל.

איתור של השחקנים הללו דורש מכם לסמן אותם מראש ולדייק: מהו השינוי הספציפי שאתם רוצים? מיהן הפרסונות שיכולות לייצר אותו, ואילו פעולות הן צריכות לנקוט כדי שיתרחש? מי השחקנים המזוהים עם הנושא שאני מקדם? באיזה מוסדות הם נמצאים? ביחס לנבחרי ציבור, מהי הוועדה או השדולה שבה הם פועלים, והאם יש לאותה ועדה יכולת השפעה?

האם תוכלו לומר היכן הם עומדים עכשיו ביחס לקידום הסוגיה, ומהן האינדיקציות לכך שהם מתכוונים להמשיך ולפעול – ולנקוט בפעולות שיביאו לשינוי הרצוי. כלים דיגיטליים לתכנון והערכה אפקטיבית
הסיכויים של עבודה שיטתית זו לייצר שינוי גבוהים בהרבה מסימון עמום של קהלי יעד כמו: "הציבור הרחב", "מקבלי החלטות", "מובילי דעת קהל". עבודה שיטתית שכזאת לא נובעת מהתפתחויות אקראיות, אלא מזיהוי מסודר של המשפיענים ומעבודה איתם.

4. חישבו מוניציפאלית ומגזר ציבור

ארגונים רבים משקיעים את עיקר מאמציהם לשינוי מדיניות בכנסת, בין אם מתוך האמונה ששם זירת ההשפעה המשמעותית ובין אם מחוסר היכרות או נגישות לזירות השפעה אחרות, בעוד שהפוטנציאל בעבודה מול רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה אינו ממומש דיו. קחו למשל את העבודה מול הרשות המקומית בסוגיות של חינוך: חינוך נגד גזענות, הכרת השונה, חינוך לדמוקרטיה וכד'. עבודה בתחומים אלה יכולה להוביל להשפעה גדולה ומהירה יותר לעומת השפעה על המדיניות של משרד החינוך כולו, שיכולה להיות מסובכת וארוכה יותר, גם אם התמיכה בנושא קיימת. חשבו מי מיישם בפועל מדיניות ולא בהכרח מי הם מקבלי ההחלטות ברמה הגבוהה ביותר, שעלולים גם להיות מנותקים מהשטח במידה מסוימת. עבדו עם מי שמכיר את הסוגיות ברמה היומיומית כמו בדוגמה הזו עם השלטון המקומי, מנהלות בתי ספר, מורים וכד'.

דוגמה נוספת היא קידום חופש דת בזירה המקומית. בסיטואציה הפוליטית הנוכחית עבודה מול הכנסת מאתגרת מאוד ועם מעט פוטנציאל השפעה.

בשנתיים האחרונות פעילים וארגונים בתחום הרחיבו ומינפו את ההשפעה של עבודה ברשויות מקומיות, תוך הנחה ששינוי בזירה הזו יחלחל בסופו של דבר גם לרמה הלאומית.
לאחר עבודה מאומצת של "רשת הערים החופשיות", ישראל חופשית, הפורום החילוני ומגוון פעילים ופעילות, הנושא של חופש דת נמצא כעת על סדר היום הציבורי והפוליטי לקראת הבחירות המקומיות שיתקיימו ב-30 באוקטובר 2018. לצד הכיסוי בתקשורת המקומית והארצית, מועמדים בבחירות המקומיות מגיבים ומצהירים על עמדותיהם ביחס לסוגיות חופש דת. התפתחה מודעות לסוגיה בקרב ציבורים מתרחבים ואף נחקקו חוקי עזר עירוניים. חישבו מראש כיצד ניתן יהיה למנף השפעה ברמה המקומית להשפעה רחבה יותר על מדיניות.

5. מה אתם רוצים? היו ברורים ותמציתיים

נבחרי ציבור והצוותים התומכים בהם עשויים לקיים 10 או 12 פגישות ביום. הם עסוקים ועמוסים – מה שעלול להביא אותם להנהן ולחייך בזמן הפגישה אתכם – ובמקביל לקוות שלא תהיה לה המשכיות.

לפני פגישות עם מקבלי החלטות, וודאו שההצעות שלכם ברורות ותמציתיות. אל תכלו את זמן הפגישה באמירות כלליות על החשיבות של המטרות שלכם. אם אותו אדם לא חושב שהנושא חשוב אז השיחה הקצרה אתכם לא תשכנע אותו, ואם הוא או היא כן חושבים שזה חשוב, והרי כבר הסכימו להיפגש אתכם, אז מוקד השיחה צריך להיות, מה הדבר הספציפי שאותו אדם יכול לעשות כדי לסייע בקידום הפתרון.

היו ממוקדים: הביאו למשל נתונים המראים כי תכנית הפילוט שגיבשתם תחלץ X אנשים ממעגל העוני ותשלבם בכוח העבודה, וכך תחסוך סכום Y לאוצר המדינה, או כיצד שינוי ספציפי במדיניות משרד X תגרום לשינוי דרמטי לקידום המטרה שלכם הנמצאת בהלימה עם התכנית השנתית של אותו משרד ולכן אין לה עלות נוספת.

נהלו תהליך מתמשך של בחינה ושיפור האופן בו אתם מנהלים את הפגישות. חישבו על מספר פרמטרים: רלוונטיות – האם אתם פוגשים את האנשים הנכונים, אפקטיביות – האם אתם מנהלים את הפגישות היטב, השפעה צפויה של הפגישה על העמדות וההתנהלות שלהם, והמשכיות הקשר עמם. קיימו תהליך רפלקציה קצר אחרי כל פגישה ולשאול את עצמכם את השאלות הללו.

6. מפו מחדש נכסים ומשאבים

חישבו על הארגון שלכם: צוות, חברי הועד המנהל, תורמים, ארגונים ופרטים שאתם רואים בהם שותפים – מפו אותם כדי לקבל תמונה ברורה של הרשת הפוטנציאלית שלכם.
זכרו כי הנטייה הראשונית של רובנו היא לחשוב ולומר ש"אנחנו לא מכירים אף אחד רלוונטי" או "כבר דיברנו עם כל מי שאפשר".

כשאתם מדברים עם השותפים שלכם, נסו לחשוב יצירתית ושאלו שאלות ספציפיות יותר. לא רק האם מכירים מישהו רלוונטי בעל השפעה, אלא האם את מכירה בעל עסק שאולי יסכים לתת חסות למאבק? האם אתה מכיר מישהו שיש לו קשר לתקשורת כתובה? לאתרי אינטרנט מובילים? אולי את מכירה מישהי שיודעת לכתוב מאמרי דעה? מישהו שפעיל מאוד ברשתות החברתיות? מישהי שטובה עם נתונים ויודעת להפוך אותם לאינפוגרפיקות? מישהו שיש לו קשרי עבודה עם משרד זה או אחר? וכד'.

המאמר מבוסס על: How progressive nonprofits can navigate conservative GOP Washington