רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
שמתם לב שעכשיו, כשכולם בבית יש הצפה מטורפת של תוכן? אלה שיוצרים תוכן בשוטף, מגבירים את הקצב, אלה שהיו רגילים לבוא במגע עם קהל עושים לייב, וגם אלה שלא היו להם ערוצים, מתעוררים לחיים ומתחילים לקיים הרצאות, הדרכות וכנסים און ליין.
מוסדות תרבות עושים את זה, יוצרים, עצמאים וגם ארגונים חברתיים. למשל, בישראל חופשית מקיימים לייב וובינרים שעולים ליוטיוב, ובתנועת עומדים ביחד יצאו עם שני ערוצי תוכן, האחד קריאת השכמה פודקאסט יומי קצר והשני שידורי התקווה של עומדים ביחד.
אותי ריבוי המידע הזה מרגש, ממש! כמו חולת צליאק במאפייה ללא גלוטן, אבל כנראה שלא כולם כמוני. גיליתי שיש הרבה שהולכים לאיבוד בסבך הדיגיטלי, ולא יודעים מאיפה להתחיל. מכיוון שהנחתי שיש קווי דמיון בין ליקוט צמחים לליקוט מידע, שאבתי השראה מלקט חובב וניסחתי לטובת קוראי וקוראות SHIFT, חמישה עקרונות ללקט הדיגיטלי המתחיל.
שלא כמו בטבע, המידע הדיגיטלי הוא ירוק עד, נמצא שם תמיד וזמין לכולם, אז למה רק 20%? כי יש משהו משחרר בהבנה שאין שום סיכוי שנצליח להשתלט על כל המידע שנמצא שם. תמיד יהיה איזה כלי טכנולוגי מגניב שלא נדע על קיומו או וידיאו מכונן עם נעמי קליין או הרצאה עם פרופסור אדיג'ס בזום שלא נשמע עליהם לעולם.
כשמבינים שאפשר להשתחרר מתחושת ה-FOMO – Fear of Missing Out (חרדת ההחמצה), ולאמץ את גישת ה-JOMO – Joy of Missing Out, זה מסייע להתמודד עם ההצפה. למשל אפשר להחליט שאם נתקלים במשהו מעניין ואין לנו זמן כרגע להתעמק אפשר לשלוח לעצמנו בווטסאפ או במייל ואחר כך כשיש טיפה יותר זמן, מעיפים מבט ומחליטים אם להתעמק במידע או לשחרר אותו לחופשי. דרך נוספת זה לשאול את עצמי איך זה יכול לשרת אותי מקצועית? ולחבר לתכנית העבודה. אם נתקלתי בכלי שיכול לשמש אותי בהדרכה אני אשמור בתיקייה של אותה השתלמות שאני עובדת עליה, ואם זו כתבה מעניינת שמתקשרת לפוסט שאני בדיוק כותבת אני אשמור בטיוטה של הפוסט.
בהנחה שכשאומרים "בדרך לעבודה" לא מתכוונים מהמיטה לסלון, זה אומר שהליקוט נעשה "על הדרך". אנחנו לא בהכרח יוצאים לחפש דברים מעניינים, אבל אנחנו ערים למה שנקרה בדרכנו.
בניגוד אולי לחיפוש מתוכנן, ליקוט מידע לא נעשה במטרה מוצהרת לחזור עם שלל, אלא כהזדמנות "לצאת לטבע" לשייט במרחבים חדשים, ולתרגל הקשבה לעולמות תוכן שלא הכרנו.
יש את התקופה הזאת של אחרי הקיץ ולפני הגשם שלא ממש צומח משהו חדש ובכל זאת אנשים יוצאים ללקט, ומספרים בהתלהבות על כל הדברים המופלאים שאפשר להכין מבלוטי עץ אלון. אז התקופה הנוכחית, על אף שהיא ההיפך הגמור מתקופת היובש, מלאה בכל כך הרבה הסחות דעת, שקשה לשים לב מה מסתתר מאחורי המידע שמגיע אלינו.
ההמלצה שלי: תעצרו ותסתכלו. קיבלתם הזמנה לוובינר, פוסט מעניין, משחק טריוויה מגניב על צמחי בר ואהבתם? מעולה! עכשיו תעצרו רגע ותבדקו מה זה? על איזה פלטפורמה זה יושב, מי עשה את זה, אולי יש לה מומחיות ששווה ללמוד, והיא בדיוק העלתה מדריך קצר ליוטיוב? אולי זה גוף תקשורת חדש שיכול לקדם את האג'נדה שלנו?
אני למשל, בזכות שאלוני הטריוויה גיליתי שפלייבאז עבר מיתוג מחדש, שינה את השם, ואת המודל העסקי ובשורה התחתונה הוא כבר לא חינמי. המידע הזה ביאס אבל גם אתגר אותי לחפש פתרונות אחרים כמו ה-quiz-maker למשל.
בחודש האחרון השתתפתי בהרצאה על דובאי, במפגש מיינדפולנס בשש לפנות בוקר וצפיתי בהאכלת דגים ויונקים ימיים במצפה התת ימי באילת. עדיין לא יצא לי להשתתף בסיור מודרך במוזיאון או להיכנס לדוקורונה ולצפות באחד הסרטים הדוקומנטרים ששוחררו לצפייה ישירה, אבל יש סיכוי שאספיק לפני שתשמע "צפירת הרגעה".
כמות התוכן שעלתה לרשת בחודש האחרון היא כמעט אינסופית. ולרוב מדובר על תוכן טוב, אבל מנסתם לא תמיד. אז כמו שבטבע לא כל צמח אכיל, ככה גם בעולם התוכן, לכו על גישה של כבדהו וחשדהו. תבדקו מי עוד משתמש בכלי, בגוגל אפשר לעשות חיפוש לפי זמנים, חפשו האם נכתב עליו משהו חדש בחודש האחרון, ונסו לזהות את האמינות ושביעות הרצון של אחרים מהכלי או האתר שהגעתם אליו.
לעיתים קשה לנו לנסות דברים חדשים כי אנחנו לא רוצים להוציא כסף על משהו שלא באמת שווה את זה. בימים אלה הליקוט הדיגיטלי בהחלט טוב לארנק, כי בתקופה הנוכחית הרבה מאוד תכנים, קורסים וכלים שהיו בתשלום ניתנים חינם או בהנחה גדולה, וזה זמן טוב להיחשף לתוכן שלא היה זמין קודם או לבדוק כלים שלא הכרתם ואולי לאמץ.
עצמאים מבינים שזה הזמן לייצר אצלנו הרגלים, והם מגישים לנו תוכן בנדיבות רבה, בתקווה שבעתיד גם יוכלו לגבות עליו מחיר הוגן. מבחינתנו זאת הזדמנות לבדוק ולהחליט אם מתאים לנו לשלם – אם כן, אז לפחות התנסנו קודם ואנחנו יודעים שזה שווה את זה. ת'כלס אותם אנשים בעלי ידע ומומחיות זקוקים לנו היום יותר מתמיד.
עוד חשש נובע מכך, שאם נירשם לאתר נשלם על זה מחיר כבד. תיבת המייל שלנו תתמלא באימיילים שלא נדע מה לעשות איתם. ות'אמת, זה נכון בחלק גדול מהמקרים, תיבת המייל שלכם אכן תוצף. אז מה? זה לא חייב להיות כזה ביג דיל. אם תחליטו שזה יותר מידי תוכלו תמיד לגלול את המייל עד הסוף ולעשות "הסרה".
כשאני רואה משהו מעניין אני נכנסת, חוקרת, בודקת, לומדת ונרשמת. אחר כך, אם אני מבינה שאין לי באמת זמן לממש את הידע או להשתמש בכלי, אני עושה unsubscribe זה לוקח לי פחות מדקה, ושווה מבחינתי את הצ'אנס שנתתי לידע חדש להיכנס לחיי. כי כשזה עובד זה ממלא אותי באנרגיה חיובית, ובימים אלה זה לא עניין של מה בכך.
שלוק – ניזולטר יומי קצר וחביב.
נתקלתי בקהילה הישראלית של Glide – גלייד – יצירת אפלקיציה מגוגל שיטס, ובשני תוצרי גלייד שנוצרו לכבוד הקורונה: אפליקציית וובינרים ואפליקציה לאיתור יצרניות של מסכות.
כלי שמאפשר אינטראקטיביות במצגות ובזום – mentimeter
אתרי אקטואליה: זמן ישראל, הקבינט האזרחי.
ואם הישיבה הממושכת מול מסכים מוציאה אתכם מהדעת, צאו החוצה תנשמו אוויר, תסתכלו על הציפורים כל עוד הן כאן, ותלקטו חובזות:)
*מתוך הטעם שבטבע – המדריך המקצועי לליקוט צמחי בר למאכל ולמרפא בישראל, אביבית ג'וטי ברקוביץ')
וקבלו מייל עם תכנים חדשים שעולים לבלוג
תגובות
כתבה מצוינת המקבילה בין העולמות. נהניתי לקרוא!
שמחה לשמוע (לקרוא)
היי גלי, נחמד לפגוש אותך כאן ואהבתי את הכתבה.
ד"ש חם לבטו. מקווה שאתם בטוב ושנתראה פעם.
איזה כיף. נראה לי שכבר הגיע הזמן לעבור לליקוט בטבע:)
נהדר, כתוב שוטף, טבעי, אמיתי כמו הטבע שאנחנו חלק ממנו ואולי קצת שכחנו.
תודה יהודית על התגובה. תכף ניזכר מחדש:)
תודה רבה. כל כך נחוץ.
בסוף לא הבנתי איפה הילקוט. באיזו פלטפורמה לבנותו? ו..
חסרה לי דרך להעביר כל ארוע מקוון ליומן.. זה יעזור לי לא לשכוח לפחות את מה שחשוב.
Avi.nidam@gmail.com
הילקוט... שאלה טובה. אצלי הוא ב-KEEP.
כתבו תגובה