עשר טעויות נפוצות בגיוס תרומות מארה"ב צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק

עשר טעויות נפוצות בגיוס תרומות מארה"ב

המאמר המקורי על טעויות נפוצות שישראלים עושים בגיוס תרומות מארה"ב בפרט ומחו"ל בכלל, התפרסם ב-e Philanthropy Journal, עיתון המסקר פילנתרופיה יהודית בארה"ב. מאז שפורסם הפך לקלאסיקה משעשעת. הלינק משותף בין קוראים, פילנתרופים ועמותות.

אני נתקלת שוב ושוב באותן טעויות, כאשר אני רואה ישראלים שפונים לתורמים בארה"ב כדי לגייס מהם כסף. יכול להיות שהטעויות נובעות מפערי תרבות או מחוסר הבנה לגבי המניעים והציפיות של הצד השני, בכל מקרה כדאי להיות מודעים להן ולדעת איך לא לחזור עליהן בפעם הבאה.

עשר הטעויות שנתקלתי בהן בפנייה לתורמים מחו"ל:

לוקחים את עצם התרומה כמובן מאליו. שמעתי מפתחת משאבים שהצהירה: "תשלחו אליי אנשים לעשות סיור בפרויקט, ואם הם לא משאירים פה צ'ק, אל תקראו לי חוחית! (שם בדוי)". אני נתקלת לא פעם בעובדים בארגונים ללא מטרות רווח שמתייחסים לתורמים כאילו הם חייבים להם משהו. זכרו, עצם העובדה שיש להם כסף, זה עדיין לא אומר שהם חייבים לתרום אותו. ובטח לא אומר שהם חייבים לתרום דווקא לכם.

לא עושים תחקיר מקדים על התורמים. "לך (התורם) יש כסף, אנחנו (הארגון) צריך כסף. זה זיווג מושלם!" זאת הנחה שגויה. לרוב הקרנות המובילות (ורוב האנשים העשירים תורמים את הכסף דרך קרנות) יש מטרות ואג'נדות ברורות; לתורמים יש תחומי עניין ונושאים שקרובים לליבם.

אל תבזבזו את זמנם – וככה בדיוק הם רואים את זה – אם הגשתם בקשות שלא רלוונטיות לאותם תחומים והמטרות. אפשר בכל זאת לפנות לקרן או לתורמת בבקשה לתרום לנושא שהן לא תומכות בו כרגע, אבל בתנאי שהבקשה מתבססת על משהו שאתם יודעים שמעניין אותן ושחשוב להן לקדם.

חושבים על היעדים שלכם ולא על אלה של התורם. נכון שהתורמים אוהבים את ישראל, אבל לא הכול סובב סביב ישראל בכל רגע נתון או סביב העשייה של הארגון שלכם. בדקו אלו נושאים מעסיקים את התורם ואת הקהילה שלו.

יהודים בחו"ל מתמודדים עם סוגיות רבות ושונות בחייהם הפרטיים, בקהילה היהודית שלהם ובקהילה הרחבה במקום מגוריהם. חשוב שתלמדו בצורה יסודית מה מניע אותם ומה קורה אצלם בזמן אמת.

מתעלמים מהאימפקט. האמת היא שהרבה תורמים הם אנשי עסקים מצליחים מאוד; העובדה שהם עשו כל כך הרבה כסף, לפעמים יש מאַין, מלמדת שיש להם ראש על הכתפיים. הם רוצים להבין מה אתם עושים, ולקבל החלטות מתוך שיקול דעת.

ספרו להם על האימפקט שלכם, דברו במספרים, ערכו מחקרים על ההשפעה שלכם בשדה. הכוונות הטובות שלכם לא מספיקות, אתם חייבים להראות כמה שינוי אתם מצליחים לחולל.

מצפים לקבל כסף כבר במפגש הראשון. אל תבואו לפגישה הראשונה עם תורם עתידי במחשבה שתקבלו אישור מיידי לתרומה; זה (כמעט) אף פעם לא קורה. לוקח זמן לטפח קשר עם התורמים, צריך ללמוד להכיר אותם ולבנות מערכת יחסים של ממש. לבקש כסף ממישהו שהרגע פגשת זה עלול להיתפס כגסות רוח.

טעויות באיוּת שמות התורמים. חשוב לדייק בשמות, הן של התורמים והן של המוסדות היהודיים המממנים. אמנם טעויות קטנות באנגלית משרות לפעמים אווירה של אותנטיות ישראלית, אבל איות שגוי או הצגה לא נכונה של האדם או הארגון אליהם אתם פונים – או שכבר תומכים בכם – נחשב לטעות חמורה ואף מעליבה.

כל מה שצריך לעשות הוא לבדוק איך בדיוק השמות מופיעים באתר, על נייר המכתבים או בחתימה שלהם במייל. זאת ועוד: כשמפרסמים רשימה של תורמים בפומבי, שאלו כל אחד מהם במפורש האם הוא רוצה ששמו יופיע ואיך בדיוק. הם יעריכו את זה.

לא שומרים על קשר. להתקשר לתורמת רק פעם בשנה ולבקש את תמיכתה – זו הדרך הטובה ביותר לאבד תורמת. אם היא לא שומעת מכם במשך שנה או יותר מאז ששלחתם את מכתב התודה, ופתאום אתם צצים משום מקום ומבקשים שוב 50 אלף דולר, זה מאוד בעייתי.

אתם צריכים לתחזק מערכת יחסים עם התורמים על ידי יצירת קשר מדי פעם במהלך השנה, מבלי לבקש כסף.

לא שולחים מכתב תודה רשמי, או שולחים אותו באיחור גדול. כן, חובה לשלוח מכתב תודה בדואר רגיל על כל תרומה מעל ל-500$. לא, מייל לא מספיק, אבל אם יש ביניכם תכתובת מיילים, תשלחו קודם כל מייל. אחר כך תשלחו מכתב תודה רשמי על גבי דף לוגו, בציון הסכום שהתקבל ולאיזו מטרה נתרם. מכתב תודה שנשלח אחרי יותר מחודש הוא כמעט חסר תוקף – זה לא יעשה רושם חיובי על התורם.

מוותרים על הרשמיות מול תורמים ותיקים. אל תניחו שהתורם שתומך בארגון שלכם כבר כמה שנים ונרקמו ביניכם יחסים טובים וידידותיים, פירוש הדבר שלא צריך להיות רשמיים. הכללים הפורמאליים נשארים אותו הדבר. מכתב תודה בדואר רגיל, הגשת דיווחים בזמן וכך הלאה.

ככל שהתורם תומך בכם יותר זמן, הציפיות שלו דווקא עולות . גם אם יש לכם קשר מצוין כבר שנים ארוכות, אל תיקחו אותו כמובן מאליו.

מספרים לתורם כמה שהכול נורא ואיום וכמה התמיכה שלו קריטית. אל תגזימו בתיאור של משבר, ואפילו אם זו לא הגזמה, אל תבכו לתורם שבלי העזרה שלו תיאלצו לסגור. תורם לא ירגיש בנוח להשקיע בארגון שמצבו רעוע או שנמצא בסכנת סגירה. מבחינתם זה כמו לזרוק כסף לפח. תורמים אוהבים לתת לפרויקטים מצליחים, או לכאלה שיש להם פוטנציאל. גם אם המצב לא טוב שמרו על גישה חיובית.

רייצ'ל כנר בעלת ניסיון של מעל 25 שנים במלכ"רים בעולם היהודי. בין היתר שימשה כמנהלת הלל ועבדה בארגוני חברה אזרחית חשובים כמו המרכז הרפורמי לדת ולמדינה, ישראל חופשית, הקרן החדשה ועוד. לימדה קורסים בפיתוח משאבים במסגרת אוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי בהרצליה. משמשת כרגע כמנהלת בכירה בתחום פיתוח ותקשורת ב Jewish Women's Archive בברוקלין, מסצ'וסטס, ומתגוררת שם.

ללא תגובות עדיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *