מה עבד שם? ללמוד ממאבקים שהצליחו – חלק א'

צילום:טלי מלמד. מייצג ההייטק, דומינו ברחבת הבימה. שתיל סטוק

כאשר חוקי ההפיכה המשטרית עלו לסדר היום, והמאבק הציבורי החל, הקמנו בשתיל את "ערוץ המאבקים" (ינואר 2023) ערוץ ווטסאפ שקט שמטרתו להסתכל החוצה ולבדוק מה עבד שם? בהתחלה סיקרנו מחאות ומאבקים מהעולם, ובהמשך עברנו להסתכל גם על מאבקים מקומיים.

חמישה חודשים אחרי, עוצרות לבחון מופעים חוזרים ודפוסי פעולה מוצלחים ומה ניתן ללמוד מהם – חלק א'

1. הכרות עם מנגנון הפעולה הלא ליברלי

היכרות עם שיטת הפעולה מאפשרת לזהות מהלכים מדיניים כחלק ממגמה רחבה ומתוכננת לפגיעה בדמוקרטיה.

בשלבים הראשונים של המחאה תיארה ההיסטוריונית פרופסור אנדראה פטו שנאלצה לגלות מהונגריה בעקבות שלטונו של אורבן, את השיטה, כיצד כוחות לא ליברליים משתלטים על מדינות דמוקרטיות. (לריאיון עם איילת שני, הארץ)

היא מצטטת את הסוציולוגית ורוניקה זבאלסקה שמכנה מדינה לא ליברלית "מדינת פטריה פוליפורית" פטריה טפילית הגדלה על גזעי העצים, ומשתמשת בהם כדי לשרוד. כמו הפטריה ככה המדינה הלא ליברלית, משתמשת ברעיונות, במקורות ובתשתיות של ה"עץ" שעליו היא גדלה. היא לא הורסת אותו אלא מנצלת את המשאבים שלו לטובתה. החולשות של השיטה הדמוקרטית מאפשרות למדינה הלא ליברלית לשגשג, לצמוח, ולרוקן מתוכן את המוסדות הדמוקרטיים.

פרופסור פטו מצביעה על מספר פעולות להחלשת הדמוקרטיה:

1. פגיעה במערכת המשפט – צמצום או ביטול מערכת האיזונים והבלמים של מערכת המשפט.
2. פגיעה באקדמיה ובתקשורת – נטילת החופש האקדמי והתקשורתי
3. פגיעה בפרספקטיבה מגדרית – איסור או הגבלה של העמדות והפרספקטיבה המגדריות באקדמיה ובמדיניות.
4. טיפוח מוסדות בינלאומיים המבססים את הידע ואת השפה הבלתי־ליברליים.
5. פופוליזם, הפחדה, ומינוף שנאת מיעוטים.
6. ניצול המגזר היצרני – שימוש בכספי המגזר היצרני לטובת שלטון של קבוצות כוח ואינטרסים

הסעיף האחרון הוא תוספת שהביאו פעילי המחאה נגד ההפיכה המשטרית בהקשר של "קרן הארנונה" בישראל. רן הר-נבו מיאללה תקווה מצביע על מהלכים שהוביל אורבן בהונגריה ב-2021, לניוד כספים מרשויות מקומיות ליברליות לרשויות נאמנות שלטון.

חלק ממגמה בינלאומית – אנחנו לא לבד. ד"ר נמרוד גורן נשיא ומייסד מכון מיתווים מביא את נקודת המבט הגלובלית לשולחן. הוא מתייחס לכך שיש לנו נטייה לחשוב שהמקרה של ישראל הוא ייחודי, אבל למעשה אנחנו חלק ממגמה כלל עולמית של החלשת הדמוקרטיה. החלק המעודד בדבריו שיש מדינות שבזכות מחאה ציבורית הצליחו לבלום ואף להפוך מגמות לא ליברליות. כחלק מהמחאה הוא מציע לפעול ברמה הבינלאומית, כדי לגייס תמיכה במאבק, ללמוד ממקומות אחרים, ולייצר בריתות עם ארגונים מעבר לים.

2. מה גורם למחאה חברתית להצליח?

מהירות תגובה

מומחים במפגש שיזם המכון למחשבה ישראלית מעבירים מסר חד משמעי: השינויים קורים מהר. יש להגיב במהירות ולא לחכות לראות מה קורה. צריך לצאת לפעולת מחאה כבר ברגע הראשון, כדי לא לאפשר קביעת עובדות בשטח. בנוסף, יש לסמן מהלכים לא לגיטימיים ולהתריע בפני הציבור על חציית קווים אדומים.  (מקור נוסף: הספייס המשפטי, אור-לי ברלב)

במאבק הקהילה הגאה בניו יורק להמשיך לפתח תרופה מצילת חיים לנשאי נגיף האיידס, פרצו הפעילים לבניין הבורסה, חמישה ימים לאחר שה-AZT הוכרזה כתרופה היחידה המורשית למחלה.

שותפים תורכים מפורום החברה אזרחית התורכי-ישראלי שייסד מכון מיתווים מצביעים על כך שקצב הידרדרות מהיר דווקא יכול להעיר את הציבור בזמן.

גודל המחאה

בנוגע לגודלה של המחאה על פי ישי מנוחין, פעיל זכויות אדם, אחד הדברים שצריך כדי שמחאה חברתית תצליח בישראל, הוא המונים צריכים לצאת לרחובות – מספרים מאוד גדולים ועקביים. שבוע אחר שבוע.

אחד הנתונים שחזרו על עצמם הגיעו מחוקרת המחאות פרופ' אריקה צ'נוות' ומריה סטפן שמצאו, שבכל פעם ששיעור המוחים הגיע ל-3.5% מהאוכלוסיה הושג שינוי פוליטי רצוי. בישראל מדובר בסך הכל על 330,000 איש. אם בתחילת הדרך המספר הזה נראה קשה להשגה כיום המצב השתנה. סקר בגלובס מצא שעד כה יצאו 19% מהאוכלוסייה להפגין, שזה כ-1,700,000 איש ואישה.

סוג המחאה

הפסיכולוג החברתי והפוליטי פרופ' עירן הלפרין מבחין בין שלושה סוגי מחאות:
מחאות אלימות – מחאה שכוללת פגיעה בבני אדם
מחאות נורמטיביות – לצאת למקום מרכזי ולהפגין
מחאות לא אלימות ולא נורמטיביות – מחאה שכוללת חסימות כבישים, ופעולות משבשות, שאין בהן פגיעה בבני אדם.

במחקר שבחן את מידת ההשפעה של מחאות Black Lives Matter, לפי אזור מגורים וכיצד הן השפיעו על אנשים שמתגוררים במקום, המסקנה העיקרית: מחאות לא אלימות ולא נורמטיביות הן המוצלחות ביותר. (מקור: גדעון לב, הארץ)

מטרות ברורות

על פי עקרנות המאבק הבונה יש למקד את הכוחות במחנה הנאבק ובמטרותיו, ולא בצד השני. 

במאבק של תנועת ארבע אמהות מדברת מייסדת התנועה רחל בן דור, על החשיבות לנסח מטרה ממוקדת ומנוסחת בלשון חיובית.

במאבק להכרה בזכות של זוגות חד מיניים להינשא בארצות הברית, אחד העקרונות נוגע למטרה ברורה: על מה נלחמים, ואיך יראה הניצחון.

בסרביה, יגוסלביה של שנות התשעים, דאגו הנאבקים נגד מילושוביץ' שכל אזרחי המדינה יכירו אותם ואת המטרה שבשמה הם פועלים.

שלושה עשורים מאוחר יותר, ב-2021 הצליחו המוחים בסרביה למנוע הקמה של מכרה מזהם כשהם מקפידים להיצמד למטרות המחאה ולדבוק בהשגה שלהן.

קסניה סבטלובה, חברת כנסת לשעבר, ומנהלת התכנית לקשרי ישראל-מזה״ת במכון מיתווים, מתייחסת למטרות כאחד הדברים שהמחאה באיראן זקוקה לו: "נראה כרגע שבנוסף לאומץ ותעוזה המפגינות והמפגינים באיראן זקוקים למטרות ברורות – היום חלק מהמפגינים רוצים להפיל את המשטר בעוד שאחרים מאמינים שניתן לשנות לטובה את המשטר הקיים…"

3. מה מוציא אנשים לרחובות?

פרופ' הלפרין מונה ארבעה מנועים עיקריים שמוציאים אנשים להפגין: הזדהות חזקה עם הרעיון שבמוקד המחאה, תחושה שנעשה חוסר צדק משווע, תחושה שלפעולתם יכולה להיות השפעה על מה שקורה במדינה וכעס.

ככל שהמוחים מרגישים שהם מתקרבים למטרה, כך יש סיכוי שהמחאה תימשך.

עוד אלמנט שמגביר מעורבות: לשמור את הציבור מעודכן על אירועי המחאה. פעילי תנועת התעריפים החופשיים בברזיל הפעלה למנוע את העלאת מחירי התחבורה הציבורית דאגו בזמן אמת לתת רמזים למקום והשעה של המחאה הבאה.

4. חשיבותה של מחאה מגוונת וחוצת מחנות

רבים מהמאבקים שהצליחו שמים דגש על איחוד כוחות ובפרט תמיכה חוצת מחנות.

על פי ישי מנוחין, פעיל זכויות אדם, מחאות שהצליחו בישראל חצו מחנות. (מקור: כוחה של מחאה, כאן)

שותפים תורכים מהפורום שייסד מכון מיתווים מעודדים לדאוג לאיחוד האופוזיציה בהקדם, ומוסיפים: "אל תפסלו את המיעוט הלאומי".

פעילי ארגון אוטפור במאבק שלהם נגד מילושוביץ' ממליצים לפעול כקבוצה בעלת תמיכה רחבה מכל קצוות האוכלוסייה. ומבטיחים: התמיכה הרחבה אכן תגיע בהמשך.
גם במאבק של ארבע אמהות הביאה רחל בן דור מסר דומה. הן דאגו ליצור הרגשה שיש מאחוריהן תמיכה רחבה גם מבעלי עמדות שונות משלהן. אבל יש לה גם תוספת חשובה: "מה שעשה את השינוי בסופו של דבר הייתה דווקא העבודה המסיבית של המשוכנעים, ההצטרפות של מגזרים נוספים הייתה בונוס".

כדי להתמודד עם הטענה שמדובר על מחאה סקטוריאלית, גייסה מחאת החקלאים בהודו תמיכה פומבית של עשרות סלבריטאים הודים מתחומי הספורט והקולנוע.

את המחאה באקוודור 2019 נגד סבסוד מחירי הדלק התחילו נהגי אוטובוסים ומוניות, אך בעקבות ההתמדה שלהם היא התרחבה, וכללה קבוצות אוכלוסיה שונות ומגוונות.

5. מחאה חברתית מבוזרת

על פי נחי אלון, המחאה הנוכחית היא מחאה עם מנהיגות מבוזרת. לסוג כזה של מחאה יש יתרון, כי לשלטון קשה יותר לפרק את ההנהגה. "המאבק המבוזר תואם יותר את הטבע האנושי, בידיעה שלעיתים פעולה מרכזית נחוצה ואפילו מכרעת". (נחי אלון)

סוג כזה של מחאה מתקיים במדינות רבות. בסרביה למשל, הפעילים שיזמו את המאבק ירדו למחתרת, והחלו להקים ארגונים מקומיים. הקבוצות פעלו בנפרד באזור הגיאוגרפי שלהן, אך גם לקחו חלק באירועים מרכזיים.

גם במדריך להתנגדות Indivisible שנכתב אחרי עלייתו של טראמפ לשלטון, אחת ההמלצות במסמך: הנהיגו התארגנויות מחאה מקומיות. אספו שותפים הקרובים לכם, בני משפחה, חברים, שכנים.

תמיכה נוספת לכוחה וחשיבותה של מחאה חברתית מבוזרת מגיעה מרחל עזריה שכתבה את הספר המדריכה למהפכה. היא ממליצה על מחאה ליד הבית, כזאת שקל יחסית לקחת בה חלק, שלא מטריחה למקומות רחוקים, ומתקיימת בזמנים שנוח יחסית להתמיד בהם, למשל מוצ"ש.

הביזור במחאה לא חייב לבוא לידי ביטוי רק מבחינה גאוגרפית. באלג'יריה במחאה נגד הנשיא בוטפליקה יצאו לצעדות מחאה לפי קבוצות: סטודנטים, מורים, שופטים ועוד.

לסיכום

כדי שמחאה תצליח צריך להבין את ההקשר הרחב של פעולות הממשלה. דבר שני, צריך להגיב מהר, רבים צריכים לצאת לרחובות לאורך זמן סביב מטרה שברורה להם וברורה לכלל הציבור ועוד עניין חשוב – לא להיות מנומסים יותר מידי.

כדי שאנשים יישארו לאורך זמן עליהם להרגיש שהם מתקרבים למטרה ושהם יודעים מה הצעד הבא. ככל שהמחאה מגוונת יותר מבחינת האוכלוסייה ככה הסיכוי שלה להשפיע גדל ודבר אחרון – לחלק הנוכחי – המשיכו במחאה המבוזרת, ליוזמות של הקבוצות הרבות יש תפקיד חשוב במחאה מתמשכת.

יש עוד כמה וכמה דרכי פעולה קריטיות להצלחה של מחאה, על כך בחלק ב'

המשך יבוא…