90% מהארגונים לשינוי חברתי חושבים עסקית. ואתם?

בארגונים חברתיים בארץ ובעולם מתחזקת המגמה של קידום שורת רווח כפולה כלומר, יותר ויותר ארגונים חברתיים חושבים עסקית, ומגדירים את ההצלחה לא רק לאור קידום מטרות החברתיות אלא גם לאור ההכנסה שהפעילות מניבה. אך מה בנוגע לארגונים המקדמים שינוי חברתי באמצעות אסטרטגיות כגון קידום מדיניות ציבורית, העלאת מודעות והשפעה על דעת קהל, כלים משפטיים, פעילות שטח וחינוך ציבור?

להלן מספר ממצאים ותובנות מרכזיות מסקר שהפצנו לארגונים הללו (ארגוני סנגור), עליו השיבו נציגים של 50 ארגונים הפועלים לקידום צדק חברתי וכלכלי, דמוקרטיה וזכויות אדם, חברה משותפת וחופש דת. ארגונים בעלי מצבת כוח אדם של 12 עובדים בממוצע ומחזור כספי שנתי ממוצע ב- 2017 של כ 2,100,000 ₪.

האם יש לזה סיכוי? עמדות כלפי מניבי הכנסה

הופתענו. הנחנו שנראה מעט מאד פעילות עסקית, בין היתר כתוצאה ממה שחווינו במשך שנים כעמדות שליליות בארגוני הסנגור כלפי חשיבה עסקית, וכסקפטיות רבה ביחס לפוטנציאל הרווח; הרי על פניו, מה יכול למכור ארגון העוסק במאבק בהפרות של זכויות אדם או בצמצום פערים חברתיים?

הממצאים נותנים תמונה יותר מורכבת: 80% מהמשיבים מציינים שהכנסות עצמיות מוסיפות ליציבות הארגון ו-85% מסכימים או מסכימים לחלוטין שהכנסות עצמיות עשויות לעודד תורמים לתרום לארגון. מעטים דיווחו שלפעילות עלולה להיות השלכות שליליות על הארגון, בודדים אמרו שהפעילות עלולה לפגוע בהכנסות ממקורות אחרים וקצת יותר (כ-10%) אמרו שהיא יכולה להקשות על קבלת מימון ממשלתי.

הארגונים גם מזהים הזדמנויות ביחס לפעילות מניבת הכנסה מעבר להרחבת המשאבים, כשהמרכזיות שביניהן הן הגעה לקהלים וזירות חדשות, הרחבת השפעה והגדלת הנראות והשיווק של הארגון (שהוזכרו על ידי 60%-70% מהמשיבים).

אבל מה קורה בפועל? מצב ההכנסות העצמיות בארגונים לשינוי חברתי:

הנחנו שגם אם העניין קיים, לארגוני סנגור מאתגר לפתח מוצר מניב הכנסה. לכן הופתענו לטובה מהיקפי הפעילות העסקית שדווחו על ידי הארגונים: 40% כבר מקיימים פעילות מניבת הכנסה ו -20% נמצאים בתהליכי פיתוח של מיזמים כאלו. בנוסף, 28% מהמשיבים דיווחו שמעוניינים ושוקלים לפתח פעילות ליצירת הכנסות עצמיות. בודדים דיווחו שהייתה להם פעילות כזו והם הפסיקו אותה. כלומר כמעט 90% מהארגונים לשינוי חברתי מיישמים או נמצאים בקידום או פיתוח מיזמים מניבי הכנסה.

לשם השוואה, על פי סקר דומה שהופץ ב 2017 ע"י נובה למדגם של ארגונים חברתיים (אותו סקר שאנו אימצנו למטרת מיפוי זה תוך ביצוע התאמות לארגוני שינוי חברתי), כ- 70% מהמלכ"רים ציינו שהם מקיימים בימים אלו פעילות מניבת הכנסה וזאת כאמור, לעומת 40% מארגוני שינוי חברתי.

נראה שכלל ארגוני מגזר שלישי בישראל, כולל ארגוני שינוי חברתי, מזהים צורך ומאמצים פרקטיקות לפיתוח מיזמים מניבי הכנסה. יחד עם זאת, אחוז ההכנסות העצמיות בקרב ארגוני השינוי החברתי הוא 7% בלבד, בעוד שרוב מנהלי המלכ"רים שהשיבו לשאלון של נובה דיווחו על הכנסות עצמיות של עד 25%.
כלומר, קיים פער בקרב ארגוני שינוי חברתי בין רצון ומכוונות ברורים לפיתוח פעילות מניבת הכנסה לבין מימוש מוצלח של פעילות זו. לכן חשוב להציף את מה "כן עובד" עבורנו בארגוני השינוי החברתי.

אז מה מוכרים ארגונים לשינוי חברתי?

רוב הארגונים מתרגמים את הנכסים הארגוניים של ידע ומומחיות למוצרים ושירותים שמוכרים תמורת תשלום. להלן מספר דוגמאות:

1. הרצאות/הכשרות/ייעוצים בתחומים מגוונים (על פי מומחיות הארגון) לאנשים פרטיים ולגופים שונים (אקדמיה, בתי ספר, ארגונים).
2. הטמעת קוד וולונטרי וקיום תכניות לאבחון הטרדות מיניות בעסקים ומוסדות ציבור על ידי ארגון השואף לייצר ארגונים נקיים מהטרדות מיניות.
3. חתונות ושירותים משפטיים נלווים על ידי ארגון המקדם טקסי חיים חילוניים.
4. סיורים בבתי משפט צבאיים בתשלום על ידי ארגון הנאבק בפגיעה בזכויות אדם בזמן מעצרים.
5. שירות למוקדי תעסוקה במיפוי תחבורתי וסיוע בקידום תחבורה ציבורית.
6. הפקת מסיבות עיתונאים.
7. שירותים לארגונים בהפקות ווידאו: שיבוץ כתוביות, שירותי עריכה, תרגום.
8. דמי טיפול למיצוי זכויות.
9. קורס קיץ בשיתוף עם אוניברסיטה בארה"ב.

רק 15% מהארגונים ציינו שהם מייצרים הכנסה מתוך השכרת נכסים של הארגון כגון השכרת חלל וציוד או השכרת חדרים במשרדי העמותה לשימוש מוסדות וקבוצות.

מטרות שהוזכרו לפעילות מניבת הכנסה מעבר לגיוס משאבים כוללות: חינוך לחופש מידע והרחבת הזכות לחופש מידע; הקניית כלים רלוונטיים לטיפול בקרבנות אלימות ממסדית; הרחבת שיח זכויות אדם; גישורים; תיירות קהילתית ותיעוד קהילתי המהווים כלי לפיתוח קהילות; הרחבת קהלים; טיפוח החיבור והקשר עם הציבור, קידום תמיכה ציבורית בעמותה; הסברה וחינוך הנוגעת לקהילה הלהט"בית וחינוך לסובלנות בחברה; שיפור תחבורה ציבורית למוקדי תעסוקה; גיוס פעילים וכוח ציבורי (לדוגמה מבתי ספר); מיצוי זכויות בעבודה; קידום מחויבות לפעילות ארוכת טווח בארגון; חיזוק קשרים עם החברה הישראלית.

ממצא זה מעיד על כך שרוב הארגונים (66%) שמייצרים פעילות מניבת הכנסה עושים זאת על מנת לקדם מטרות חברתיות של הארגון לצד המטרות הפיננסיות ובאופן זה מקדמים שורת רווח כפולה.

מי הם הלקוחות?

הלקוחות העיקריים של הפעילות הם יחידים פרטיים, תאגידים ובעלי עסקים ורשויות מקומיות. מתוך 30 שהשיבו לשאלה על מאפייני הלקוח המשמעותי ביותר, 50% ציינו יחידים פרטיים, והשאר ציינו תאגידים ובעלי עסקים (25%) ומלכ"רים וקרנות וגופים ממשלתיים.

במובנים מסוימים נתונים אלה דומים לנתוני הסקר של נובה המתייחסים למגזר החברתי בכלל: 40% ציינו שיחידים פרטיים הם הלקוח המשמעותי ביותר ו- 15% ציינו תאגידים ובעלי עסקים – אבל, בשונה מנתוני הסקר של נובה בו כמעט 35% ציינו גופים ממשלתיים וציבוריים שונים כלקוחות, לעומת כ-12% בקרב ארגוני השינוי החברתי.

גם אם נראה שהפוטנציאל של ארגוני סנגור להרחיב את היקף הכנסות מגופים ציבוריים נמוך יותר מתוקף היותם ארגונים העוסקים בנושאים שלעיתים נמצאים במחלוקת ציבורית ופוליטית, יתכן דווקא שההזדמנויות החברתיות-העסקיות נמצאות במקומות מגוונים כגון דרגים מקצועיים במשרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות עסקיות או אנשים פרטיים אשר מזדהים עם ערכי הארגון.
דוגמה מעניינת לכך היא איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שפיתחו את "הקוד הוולונטרי" נגד הטרדות מיניות במקום העבודה. השירות, שכולל אבחון ארגוני ומתן כלים וליווי לפיתוח ויישום תרבות ארגונית הולמת למניעת הטרדות מיניות, מוצע תמורת תשלום לארגונים ציבוריים. דוגמה אחרת היא "ישראל חופשית", שפיתחה בליווי של קרן מהלך את "הויה" – גוף שעורך טקסי חיים פרטיים למאות זוגות מדי שנה. שני ארגוני הסנגור הללו, תרגמו את הערכים ואת המומחיות המקצועית שלהם למוצר חברתי-עסקי המהווה מקור הכנסה לא מבוטל לארגון ומסייע במקביל בקידום מטרותיו.

אסטרטגיות פעולה של הארגונים והכנסות עצמיות

האם יש קשר בין האסטרטגיות שמפעילים הארגונים לבין פעילות מניבת הכנסה? גם אם לא תמיד קיים קשר סטטיסטי מובהק, הסקר נותן אינדיקציה מסוימת שארגונים המפעילים אסטרטגיות המזוהות עם השפעה על מדיניות ודעת קהל מתקשים יותר בגיוס הכנסות עצמיות:
שינוי מדיניות: ארגונים שלא עושים שימוש באסטרטגיה זו דיווחו גם על רמות גבוהות יותר של אחוז הכנסות עצמיות. (10% לעומת 5% בהתאמה).
העלאת מודעות: ארגונים שלא עושים שימוש באסטרטגיה של העלאות מודעות ציבורית דיווחו על אחוזי הכנסה עצמית גבוהים יותר (12%) לעומת ארגונים שעושים שימוש באסטרטגיה זו (3%).
פעילות משפטית: לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין האסטרטגיה "פעילות משפטית" ובין אחוז הכנסות עצמיות, עם זאת ניתן לראות שארגונים שלא עושים שימוש באסטרטגיה דיווחו על אחוזי הכנסה עצמית גבוהים יותר (9% לעומת 4%).
לעומת זאת, ארגונים המפעילים אסטרטגיה של פעילות חינוכית והכשרות הם בעלי אחוזי הכנסה עצמית גבוהים יותר מאשר ארגונים שלא עושים שימוש באסטרטגיה זו. (12% לעומת 3%)

מתוך הממצאים ניתן להסיק כי ארגונים שפועלים רק בעזרת אסטרטגיות של "מאבק" (פעילות לובי/תקשורתית/ משפטית) מתקשים יותר בייצור הכנסות עצמיות. לעומת זאת, באותם המקרים שבהם הארגונים מצליחים לתרגם את המומחיות וידע שלהם לשירותים ומוצרים בעלי "ערך" חינוכי–ציבורי, הסיכוי שלהם לייצר הכנסות עצמיות גבוה יותר.

האם הכנסות עצמיות יכולות להגדיל את השפעה החברתית של הארגון?

במחקר ("Creating High-Impact Nonprofits", By Heather McLeod Grant & Leslie R. Crutchfield, 2007) על ארגונים משפיעים במיוחד מצאו גראנט וקרטשפלד כי לעיתים קרובות שילוב בין פעילות סנגורית למתן שירותים מייצרים אפקטיביות והשפעה חברתית גבוהה במיוחד. כך פעילות שטח של ארגון מזינה את עבודת הסינגור ועוזרת לקדם מדיניות וחקיקה בצורה יותר מדויקת ורלוונטית לשטח. במקביל, פעילות סנגורית ברמה ארצית מסייעת לארגון ליהנות ממהימנות (credibility), יוקרה ומעמד ציבורי ומקצועי, מה שתורם לגיוס משאבים ומאפשר להשפיע על קהלי יעד מגוונים יותר (אנשים פרטיים, עסקים ומוסדות ציבוריים).

אז מה האתגרים?

בארגונים לשינוי חברתי האתגרים העיקריים בפיתוח ו/או יישום פעילות מניבת הכנסה הם מחסור בכוח אדם מתאים, תחושת הישרדות ושיווק.

מעניין לשים לב שבהשוואה לאתגרים מרכזיים שהציפו מנהלים בארגונים חברתיים בכלל, בלט השוני ביחס לשלושה אתגרים, הקיימים ביתר שאת בארגונים לשינוי חברתי: מחסור בכוח עבודה מתאים, תחושת הישרדות מתמשכת ואתגרים בזיהוי משאבים והזדמנויות. ארגונים שהצביעו על מחסור בכוח עבודה מתאים (62% לעומת 49% מארגוני נובה) ציינו למשל את הקושי שלהם בהבנת מחשבה שיווקית "שזרה לארגון ולאנשים העובדים בו" וכן "מחסור בידע ובכלים כיצד לבנות את המערכת השיווקית והתפעולית."

כמו כן ארגוני שינוי חברתי רבים התייחסו לתחושת ההישרדות שקיימת בארגונם (60% לעומת 36% בקרב ארגוני נובה). במילים של אחד הנשאלים, "זה מאתגר מאוד לארגון החי בתחושת הישרדות מתמדת עם כוח אדם מצומצם מאוד שעובד בקיבולת מלאה על מנת לעמוד במשימות ובהתחייבויות לקידום מטרות הארגון." ולבסוף בלט גם הבדל בזיהוי משאבים והזדמנויות (52% לעומת 30% מארגוני נובה): "האתגר הוא בגיוס משאבים כדי לקלוט את מי שיהיה אחראי על פעילות מניבת הכנסה", כפי שאמר נשאל אחד או האתגר ב"זיהוי מוצר ופיתוחו למכירה" כפי שהשיב אחר.

פרספקטיבה בינלאומית

הנתונים מראים שפיתוח מיזמים מניבי הכנסה בעמותות היא מגמה שהולכת ומתרחבת. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2015 כ-50% מהכנסות המלכ"רים היו מהעברות ממשלה, כ-33% הם ממכירת שירותים ועוד כ-15% מתרומות (מתוך "פעילות מניבת הכנסה במלכ"רים, (2017), נובה: הכנסות והוצאות מלכ"רים 2011-15, הודעה לעיתונות, הלמ"ס. יש לציין כי חלק מהכנסות עצמיות הינן הכנסות ממכירת שירותים לממשלה) ואם נבחן את התופעה בפרספקטיבה בינלאומית נראה שבעולם התופעה הרבה יותר נפוצה מאשר בישראל. כך על פי מחקר (מתוך "פעילות מניבת הכנסה במלכ"רים, (2017), נובה, משנת 2004) ניתן לראות כי שיעור ההכנסות העצמאיות (Fees) בישראל עמד על 25.8% שהינו נמוך משמעותית מהשיעור הממוצע במדינות מפותחות ( 44.6%) ועוד יותר נמוך בהשוואה למדינות מתפתחות (61.3%).

פילוח מקורות הכנסה לפי מדינות:

מקור: Global Civil Society: An Overview, by Salamon, Wojciech Sokolowski, and List, 2003, Baltimore, MD: Johns Hopkins University, Center for Civil Society Studies.

מגמות חדשות מביאות איתן אתגרים אך גם הזדמנויות חדשות. קיימים קשיים ואתגרים רבים בשילוב עקרונות ופרקטיקות עסקיות במגזר החברתי בכלל ובקרב ארגונים לשינוי חברתי בפרט. יחד עם זאת לא ניתן יותר להישען אך ורק על פילנתרופיה, בעת שאנו שוב ושוב עדים לחוסר היציבות שלה. הארגונים צריכים להשקיע מאמצים ולשפר מיומנויות, להיות יצירתיים ולממש את הפוטנציאל הגלום בפיתוח וההרצה של פעילות מניבת הכנסה, המקדמת שורת רווח כפולה.

למידע נוסף: מילנה יערי,MilanaA@shatil.nif.org.il‏, שמובילה בשתיל את פיתוח תחום שורת רווח כפולה בארגונים לשינוי חברתי.