באלו זירות כן ניתן לחולל שינוי?

צילום:פלאש 90, יונתן סינדל

בשנים האחרונות מספר רב ומשפיע יותר של נבחרי ציבור בכנסת ובממשלה מאמינים שדמוקרטיה היא שיטה להכרעת רוב בבחירות, ולא מערכת ערכים הכוללת, גם עקרונות כמו איזונים ובלמים בין רשויות השלטון, שוויון בפני החוק, חופש ביטוי, החופש להפגין ולהתאגד, והגנה על המיעוט מפני עריצות הרוב.

בסביבה כזאת ביקורת שיפוטית על עבודת הכנסת נתפסת כ"סותרת את רצון העם", עובדי הציבור הם עובדי השרים, בין הייעוץ המשפטי במשרד לשר מתקיימת מערכת יחסים של "עו"ד-לקוח", עמדות הדרגים המקצועיים נתפסות כשלטון הפקידים, חקירת חשדות חמורים לשחיתות שלטונית של שרים ושל ראש הממשלה נתפסת כמהלך להפלת השלטון. הממשלה שולטת לחלוטין בכנסת, ולמעשה מבטלת אותה באמצעות ועדת השרים לחקיקה, והמשמעת הקואליציונית הגורפת מוחלת על החלטות ועדת השרים מרגע הנחת הצעת חוק פרטית בטרומית ועד אישורה בקריאה שנייה ושלישית.

נוסף על כך התקשורת הממוסדת מותקפת באופן עקבי, ובמוסדות אמנות והאקדמיה נדרשת נאמנות לשלטון כדי להתקיים. אמון הציבור במוסדות כמו בית המשפט העליון ומערכת אכיפת החוק גבוה יותר באופן עקבי מאשר האמון בממשלה בכנסת או במפלגות – למרות הניסיונות הנשנים לפגוע במעמדם, הבעיה היא שחוסר האמון בפוליטיקאים רק מזין את רצונם לברוח מאחריות, ולפגוע באותם מוסדות שאמורים לאזן ולבלום את כוחם.

זאת ועוד, התפיסה שדמוקרטיה היא רק כלי להכרעת רוב יוצרת מרחב למי שבשלטון ולתומכי השלטון לקבוע איזו עמדה היא לגיטימית ואיזו אינה לגיטימית. אם ביחס לנושאים כלכליים עוד קיים מרחב לדיון ולשיחה על עמדות ותפיסות שונות, אז בתחומים כמו חופש דת ודמוקרטיה חלק ממקבלי ההחלטות וחלק לא קטן מתומכיהם עושים דה לגיטימציה: לעמדות שמאתגרות את השיח, לעצם פעילותם של הארגונים המקדמים עמדות אלה, ולאמצעי המימון של חלק מהארגונים האלה, ומותירים מרחב מצומצם, אם בכלל כדי לקיים דיון בנושאים אלה.
השילוב בין התפיסה של דמוקרטיה באופן מצומצם, יחד עם הקצנה בשיח הפוליטי וריבוי של זירות שנתפסות תחת מתקפה, ובהן גם מוסדות שלטוניים, הוא שמייחד את הסביבה הפוליטית המאתגרת ששחקנים רבים פועלים בה. (פוסט מעניין נוסף בנושא: איך אפשר להשפיע על מדיניות בסביבה פוליטית מאתגרת ובלתי צפויה?)

זירות ההשפעה בקידום מדיניות

בין זירות ההשפעה של החברה האזרחית ניתן למנות את הזירה הציבורית, שהביטוי הכי ברור לפעילות בה הוא מחאה ציבורית; הזירה המשפטית, שבעקבותיה פעילויות בה ופסיקות של בתי המשפט עשויים להתפתח שינויי מדיניות; הזירה התקשורתית, שהופכת לא פעם תשומת לב ציבורית למהלך לקידום מדיניות; והזירה הפרלמנטרית והממשלתית שהן היעד המרכזי לעבודת קידום מדיניות של ארגונים לשינוי חברתי.

ברוב המקרים, הפעילות לשינוי מדיניות כזו או אחרת לא מתקיימת בזירה אחת לבד, אלא בשילוב של כמה מהן. מחאה ציבורית, פנייה לסעד משפטי ופעילות תקשורתית הן דוגמאות למימוש של ערכים דמוקרטיים – חופש הביטוי, איזונים ובלמים בין רשויות השלטון וביקורת ציבורית.
אולם בסביבה הפוליטית המאתגרת שלא רואה חשיבות בערכים אלה כחלק מדמוקרטיה מתפקדת, הכלים הללו עלולים להיפגע. פוליטיקאים כבר התבטאו כאילו לא נולד המגפון שישמע בישיבות הממשלה, התקשורת מותקפת לעיתים קרובות ופוליטיקאים מנסים להשפיע על אופן פעילותה, ושחקנים פוליטיים ואחרים רואים ברשות שופטת עצמאית ובמוסדות אכיפת החוק מוקדי כוח שיש לפרק.

לעומת מגמות אלה, חשוב להזכיר גם זירות שפתוחות יותר מאשר בעבר. יש תהליכים ממשלתיים מקצועיים שפתוחים יותר לשותפות של חברה אזרחית במשרדים שונים בממשלה, כמו ועדות משותפות למשרדים ולארגונים או הליכי שיתוף ציבור שמשרדים שונים בממשלה מובילים.

מה אפשר לעשות?

דרכי התגובה האפשרויות לאתגרים מסוג זה, נעים על המרחב שבין שיפור העבודה, כלומר לעשות את מה שאנחנו עושים טוב יותר, לבין בחינת הנחות היסוד, המטרות והאסטרטגיות בעבודה שלנו.

למידה מנקודות מבט שונות, באמצעות כלים ודרכי התמודדות של ארגונים שונים עם האתגרים שלפניהם, יכולה להיות השראה לתכנון, פעולה, והערכה של הפעולות שלנו. בסביבה עם אי ודאות מרובה כל כך, מתחזק הצורך לקיים את הלמידה הזאת, ולהתאים את הכלים ודרכי ההתמודדות שלנו לאתגרים הבאים שיבואו.

למרות האתגרים ארגונים ופעילים רבים מצליחים לרשום הישגים גם כאשר המציאות הפוליטית מאתגרת. בקדנציה הנוכחית אפשר לציין את מתווה הכותל, את החלטת הממשלה לתקצוב החברה הערבית, את תכנית החומש שפועלת בחברה הבדואית, את תכנית הסיעוד.
גם אם כל אחת מההחלטות לא התקבלה כפי שהארגון שקידם את המדיניות שאף לה, נראה שכל ההחלטות הללו משקפות הישגים יפים של ארגוני החברה האזרחית בקידום מדיניות לטובת כלל התושבים והתושבות בישראל.

תכנון, פעולה והערכה של פעולותינו, תוך שימוש בכלים שמאפשרים לבחון את העשייה שלנו, עשויים לפתח ולחזק את ההצלחות בקידום מדיניות של ארגונים לשינוי חברתי.