חוגי בית – איך נעשה את זה נכון

צילום:איוב אבו מדיגם

חוגי בית הם פרקטיקה מקובלת כדי לגייס אנשים ולשכנע אותם לתמוך ברעיון או באדם מסוים, באמצעות הנגשת מידע ומענה על שאלות. בניגוד אולי למעגלי שיח המכוונים לתת במה למגוון הקולות, בחוגי בית המטרה שלנו להשפיע ולצרף אלינו עוד ועוד אנשים. העיסוק בחוגי בית עולה סביב הבחירות ובפרט הבחירות לרשויות המקומיות, אבל גם ארגונים ויוזמות חברתיות מקיימים חוגי בית, ואפילו הפורמט של זיכרון בסלון מהדהד את מרכיבי הפורמט.

עמותה שרוצה לקיים חוג בית לקידום נושא מסויים צריכה לקחת בחשבון שחלות עליה מגבלות מתוקף חוק הרשויות המקויות (בחירות). רגע לפני שצוללות לפוסט – כדאי לקרוא את הפוסט: מותר ואסור ומותר בבחירות המקומיות.

חוגי בית מתקיימים באווירה בלתי פורמאלית, ידידותית ונעימה וככאלו מאפשרים מפגש בלתי אמצעי עם האיש או האישה המקדמים רעיון, עמדה או פעילות אליה רוצים לרתום את הציבור. בניגוד לאירוע במרחב הציבורי חוג בית מוגדר מראש כמרחב פרטי, אינטימי יחסית המאפשר הכירות והעמקת הקשרים בין חברי הקהילה שכבר מגויסים לעניין. בנוסף, זו הזדמנות להרחיב את מעגלי המתעניינים, לגייס חברות וחברים חדשים. להיות קשובים, להיפתח להתנגדויות או לנקודות שנויות במחלוקת שמתעוררות. להבין טוב יותר מה מעסיק את הקהל שאליו אנחנו מכוונים, איפה לא היינו מספיק משכנעים, ואיזה מסרים עוד דורשים חידוד והבהרה.

כאשר אנחנו מארגנים חוג בית זאת גם הזדמנות עבורנו להעלות את הפעילים ב"סולם המעורבות", ולהציע להם הזדמנויות לקחת חלק בארגון. חוגי בית דורשים עבודה והכנה וככל שנצליח לערב יותר פעילים ופעילות בשלב הארגון ככה הסיכוי של האירוע להיות מוצלח, עם מגוון אנושי רחב – יגדל.

למי מיועדים חוגי הבית?

חוגי הבית לא מיועדים לגרעין הקשה של המתנגדים לרעיון, וגם לא לגרעין הקשה של התומכות והתומכים. המפגש מיועד לאלה "היושבים על הגדר" או נמצאים בקצוות הרכים של הצד התומך או המתנגד. בקרב ה"תומכים הרכים", ההזמנה נועדה להגדיל את מעורבותם ולחזק את יכולתם להיות שגרירים טובים של הרעיון או המועמד. מול ה"מתנגדים הרכים" המטרה להעלות למודעות את הסיבות להתנגדות, ולעורר מידה של ספקנות וביקורתיות כלפי עמדותיהם. מול ה"יושבים על הגדר" המטרה כמובן היא לשכנע ולרתום לפעילות.

מה דרוש על מנת לקיים חוגי בית:

האופרציה: הכנה המקדימה והסטינג

1. מסגור – מה הסיבה, ההזדמנות שבגללה אנו יוזמים את החוג בית ומזמינים את המשתתפים? במקרה הנוכחי האם זו ההפיכה המשטרית או הבחירות לרשויות המקומיות. לרוב אנחנו רוצים שההזמנה לחוגי הבית לא תהיה רק בעלת אופי הסברתי, אלא גם תכיל בתוכה קריאה לפעולה.

2. מארחים – חוגי בית כשמם כן הם – הם מתקיימים ב-בית, בו בעלי הבית – המארחים הסכימו לפתוח את ביתם ולארח קבוצה של אנשים זרים. לרוב הם משמשים כסוג של גשר בין המוזמנים או המשתתפים במפגש, שהם חלק מחוג המכרים שלהם, לבין הדובר המרכזי. המארחים יכולים להיות חלק מהגרעין הקשה של הפעילים, ובכך לתת ביטוי לתמיכתם בפעילות. באותה מידה הם גם יכולים להיות מתעניינים שרוצים להכיר טוב יותר את הנושא וזו הזדמנות מבחינתם לבוא במגע עם האנשים מאחורי היוזמה המדוברת. בכל מקרה כדאי שהמארחים יהיו כאלה שאוהבים לארח, ויש להם מקום נעים שמאפשר ישיבה של קבוצת אנשים.

3. גיוס והזמנה של משתתפים – הגיוס מבוסס הרבה על חבר מביא חבר, ונעשה לרוב באמצעות מודעת וואטסאפ עם קישור להרשמה, המופצת ברשימות תפוצה או בערוצים הדיגיטליים. בנוסף אפשר לגייס מתנדבים שיעשו טלפונים יזומים לקהל פוטנציאלי על בסיס רשימות קשר.

4. הנחייה – כדאי מאוד שלמפגש עצמו יהיה מנחה. זו יכולה להיות המארחת של המפגש או אדם אחר שיש לו זיקה לנושא וכישורי הנחיה פשוטים. המנחה הוא לעיתים זה שמקבל את פני האורחים ועוזר להם להרגיש בנוח או לשבור את המבוכה הראשונית. תפקידו העיקרי הוא להגדיר את גבולות השיח ולשמור עליהם במהלך השיחה. הוא זה שנותן את אות הפתיחה לחלק הפורמאלי של המפגש, מציג את הקונטקסט ואת הדובר העיקרי. לאחר מכן מסייע בניהול החלק של שאלות ותשובות ושומר על תרבות שיחה מתאימה ומכבדת ועל גבולות הזמן של המפגש.

5. הרכב משתתפים וגודל קבוצה – תמהיל טוב של קבוצה מבוסס על גיוון במשתתפים אבל לא על שונות גדולה מידי.
היקף ואופי המשתתפים משפיעים על הדינמיקה שמתקיימת וגם על דרישות הסטינג. לעיתים אנחנו רוצים להגיע לקהל ממוקד שיש לו מאפיינים מוגדרים של האוכלוסייה לדוגמה צעירים או תושבי שכונה מסויימת בעיר. פעמים אחרות נכוון דווקא לקבוצה מגוונת יותר מבחינת הרכב. ההחלטה על כך קשורה למטרות המפגש וגם לנגישות של אוכלוסיית היעד. מה שחשוב לקחת בחשבון שהרכב המשתתפים משפיע גם על רגישות מיוחדת שצריך לקחת בחשבון בניהול המפגש וגם על איזה נושאים נרצה להבליט בשיחה ואלו פחות.

מבחינה מספרית הוא נע בין 15-25 משתתפים – כדאי להזמין קצת יותר, בהנחה שלא כולם יצליחו להגיע. למפגשים ראשונים אפשר להזמין אנשים שכבר תומכים ברעיון. לדבר מול קהל אוהד זה קצת יותר מרגיע. התומכים גם יוכלו להתניע את השיחה בשלב השאלות והתשובות במקרה של קהל קצת רדום או שיוכלו לאזן ולהביע עמדה אוהדת בשעה שהקהל עוין.

אם מדובר בקבוצה גדולה של מעל ל-30 אנשים, סטינג של בית הופך לפחות מתאים. במקרה כזה כדאי לשקול חצר גדולה, פארק שמאפשר התכנסות או חדר במתנ"ס או מועדון קהילתי בו קבוצה גדולה של אנשים יכולה להתכנס. מול קבוצה גדולה כדאי לשקול שימוש במערכת הגברה ולהקפיד יותר על מבנה המפגש: הרצאה ורק אחרי זמן לשאלות ותשובות.

6. חומרי הסברה ופרטי קשר – מקובל לחלק חומרי הסברה או הפניה לאתר המציג מידע נוסף על היוזמה. ניתן להניח את החומרים על דוכן בכניסה ו-QR קוד לסריקה. נסו לתכנן מראש הנעה לפעולה. מה הדבר הבא שמי שהביע עניין ביוזמה יכול לעשות? להצטרף לקבוצת ווטסאפ מרכזית, להצטרף לקבוצות פעילים לפי נושאים או אזורי פעילות, לרכוש חולצה, לארגן חוג בית, לתרום וכו'. אפשר להכין מראש QR קוד המפנה ללינקטרי המרכז את כל האפשרויות. (דוגמה ללינקטרי של מחאת הסבתות) אם אתם מעוניינים לנהל רשימת תפוצה שתלך ותגדל דאגו להטמיע בטופס אפשרות שבה ממלא הטופס מאשר לקבל מכם מייל. (דוגמה לדף נחיתה להרשמה של בונות אלטרנטיבה).

7. כיבוד קל – כי תמיד זה נחמד שיש משהו לנשנש לצד השיחה ואין כמו השאלה "איפה פינת הקפה" או "האם יש חלב שיבולת שועל?" כדי להתחיל סמול טוק, ולשבור את הקרח עם ההוא בחולצה הכחולה.

מבנה חוגי בית: תוכן, דוברים

ועכשיו אחרי שדיברנו על כל המסביב מה בעצם קורה במפגש עצמו? 

א. התכנסות והכרות

זמן ההתכנסות של המוזמנים והמשתתפים, בדרך כלל מדובר על 15 דקות ראשונות משעת ההתכנסות הפורמאלית. זה הזמן מבחינת המארגנים קצת לחוש את הקהל, מה מביא אותם? מה פרופיל הגיל, המגדר? האם יש דמויות מוכרות או כולם פרצופים חדשים האם יש הכרות מוקדמת בין האנשים ובכלל מה רמת האנרגיה האם מדובר על קהל ער ונמרץ או פסיבי ונמנע, הדבר יעזור לכוון את השיחה שהוכנה מראש לאופי הנוכחי של הקהל. בשלב הזה ניתן לחלק חומרי הסברה, לאסוף פרטי קשר ולהזמין להצטרף לקבוצות וגם לסייע למגיעים להרגיש יותר בנוח ולהכיר זה את זה באופן פחות פורמאלי.

ב. השיחה המרכזית

אחרי כמה מילות ברכה ופתיחה מגיע הדבר שלשמו התכנסנו, מפגש עם האיש או האישה שמציגים את הרעיון, המיזם או את עצמם, אם מדובר על מועמדים בבחירות.

*הערה: אם אתם אינכם הדוברים אלא המארגנים – בקשו המלצות על הדובר או הדוברת מיותר מאדם אחד. ודאו שהדוברים רהוטים והסיפור שלהם מתחבר לאלה שבאו להקשיב.

השיחה תכלול את החלקים הבאים:

• "אנחנו לא זרים אנחנו הרי מכירים" – במידה והקבוצה לא מאוד גדולה, כדאי להזמין את המשתתפים גם להציג את עצמם ומה מביא אותם למפגש בכמה מילים, מה שתורם ליצירת תחושת האינטימיות, האמון ההכרות המשותפת של הדובר עם הקבוצה ושל המשתתפים זה עם זה. החלק הזה צריך להיות מוחזק מבחינת זמנים כי אנשים אוהבים לדבר על עצמם, מה שיכול למלא את כל הערב.
• חלק ביוגרפי – בו הדוברת מציגה את עצמה ואת הרקע והחיבור שלה לדברים, מה הביא אותה לעסוק בנושא, למה היא פעילה ומה המוטיבציה שלה? מה השינוי שהיא רוצה לראות או מה הביא אותו להתמודד?. זהו החלק שעוזר למשתתפים להכיר את מי שנמצא מולם ולהתחבר אליו רגשית, וערכית. לחוש הזדהות עם סיפור חייו או הערכה למסע שעבר, לנסיונו, יכולותיו או תכונותיו. בדרך כלל החלק הזה מהווה גם פתיח לשני החלקים הבאים של השיחה:.
• מה הבעיה במצב הנוכחי? ומה החזון? איך יראה השינוי? – אפשר להתחיל בכל אחד מהמרכיבים הללו או לנוע ביניהם לסירוגין, הכל בהתאם לסגנון האישי, מצב הרוח או מצב הקבוצה.
  מה הבעיה במצב הנוכחי? התייחסות המסבירה מה הבעיה במצב הנוכחי ומי אשם בה. חלק זה צריך לכלול התייחסות לעובדות ונתונים, על היקף הבעיה, או השלכותיה, לכלול מידע על הגורמים או השתלשלות האירועים שבגללה הגענו למצב שהגענו או כל מידע אחר שיסע בביסוס הטיעונים או ידגים אותם. המטרה בשלב זה היא לעורר ביקורות, כעס והכרה בדחיפות הנדרשת לפעולה אבל גם להוכיח שליטה בחומר – שיודעים על מה מדברים.
  הפתרון, החזון – מה רוצים להשיג מה השינוי המוצע? – אחרי שהצגנו את הבעיה מגיע השלב של הפתרון. תיאור מגייס של האלטרנטיבה המוצעת והשינוי הדרושים, לא רק במונחים שליליים של מה לא, אלא ובעיקר במונחים חיוביים ובונים של מה כן. איך תראה המציאות במונחים שלנו, מה אנו רוצים לעשות ואיך השינוי הנדרש יכול להתממש. כדאי שחלק זה יכלול בתוכו גם היבטים ערכיים, של מה ראוי שיהיה מבחינת ערכית ואיזה ערכים אנחנו מקווים להשיג אבל גם שיהיה אופרטיבי כלומר שהשינוי הנדרש יהיה בר ביצוע ולא חלום באספמיה.
• דוגמאות מהשטח – אם יש לכם, שלבו דוגמאות לעשייה בשטח שמשקפת את השינוי שכבר קורה במקומות מסוימים או תהליכי השינוי.

ג. קריאה לפעולה

זה לרוב החלק המסיים את השיחה וזו ההזמנה של המשתתפים להתגייס ולפעול. ההזמנה צריכה להיות ברורה ומדויקת ולפעמים אפילו מוצגת כחלק מתאום הציפיות המקדים. הקריאה לפעולה יכולה להיות הצטרפות לתנועה או לפעילות, חתימה על עצומה או מסמכים, תרומה כספית, וכמובן השתתפות בבחירות והצבעה למועמד או מפלגה מסוימת אם חוג הבית עוסק בכך. הכל בהתאם לצרכים של הפעילות. המטרה כאן היא לגייס את תמיכת המשתתפים ומעורבתם ולאפשר להם לראות את עצמם כחלק מהשינוי המתהווה. חלק זה נמשך כ- 25-35 דקות.

ד. שאלות ותשובות ומקום להתייחסות של המשתתפים

החלק האחרון האינטראקטיבי של המפגש ואולי גם החלק המשמעותי בו המשתתפים מוזמנים להציג שאלות ולמעשה להגיב לדברים ששמעו. רצוי שהמנחה יפתח בשאלה אחת או שתיים שאמורות לחמם את הקהל ולבקש מהדובר להתייחס לנושא משמעותי שלא ניתנה לו התייחסות בהצגה הפורמאלית ולאחר מכן לאפשר שאלות ושיחה עם המשתתפים.

אפשר להגדיר מראש על אלו נושאים מגיבים או מתייחסים ואילו נושאים הם לא על סדר היום וכך קצת לתחום את גבולות השיח שעלול לפעמים להתברבר בהעדר כיוון ברור. לעיתים השיחה יכולה לשאת אופי של שאלות ותשובות ולעיתים לנוע יותר לכיוון של מעגל שיחה בה אנשים מגיבים זה לדבריו של זה כדי לברר עמדות או להדהד התנסויות שונות .בכל מקרה בניגוד למעגלי שיח בהם המטרה היא להכיר את העמדות השונות של היושבים במעגל מבלי לנסות לשכנע אותם בעמדה כזו או אחרת המטרה בחוגי בית היא כאמור לגייס תמיכה או לכל הפחות לצמצמם התנגדות – לכן חשוב שכשיש התנגדות נחרצת היא גם מקבלת מענה – בסופו של דבר מי שנמצא במפגש שומע הכל וחשוב שלא יוצא מתנגד יותר ממה שבא.

אם לא התקיים סבב הכרות בתחילה חשוב לבקש מהמשתתפים שמדברים להציג את עצמם ואם מדובר בקבוצה קטנה יחסית אפשר לעודד את כל המשתתפים לדבר או להגיב ובכך להבין איפה הם נמצאים ואיזה סוגיות עדיין לא פתורות או לא קבלו מענה.

מה עושים במקרה של שאלות קשות התנגדויות או ביקורת? או סתם כשיש טרולים שמסתננים לפגישה ופועלים כדי לשבש אותה . כלל ברזל לא נכנסים לויכוח חזיתי עם אף אחד וגם אם הדברים נאמרים אישית מומלץ לא לקחת אותם אישית. יש דרכים מגוונות להתמודד עם התנגדויות אפשר לתבל את השיחה בהומור, אפשר להפנות שאלה חזרה – של מה אתה מציע? או מה לדעתך צריך לעשות בהקשר הזה? אפשר להכיר בכעס בתסכול או בעמדה המנוגדת של הדובר, אפשר לציין שזו עמדה מעניינת ולא חשבנו על כך, אפשר לרתום מבעוד מועד מתנדב או את המארח שלוקח משתתפים רעשנים לשיחה צדדית ואפשר כמובן להציע שיחה בפלטפורמה אחרת או בארבע עיניים בסיום החלק הפורמאלי של המפגש. אין דרך אחת נכונה וכל אחד ואחת מרגישים בנוח עם דרכים שונות לנטרול התנגדויות .

לחלק של השאלות והתשובות ניתן להקדיש כחצי שעה. כדאי להשאיר אנשים עם טעם של עוד ולא לנסות ולענות על כל השאלות על חשבון חריגה מגבולות הזמן והסבלנות הסבירים של המשתתפים. תמיד אפשר להציע עוד כמה דקות של התייחסויות פרטניות גם אחרי סיום החלק הפורמאלי .

ה. סיכום תודה ולילה טוב

אחרי סבב השאלות וההתיחסויות זה הזמן לסיים את המפגש להודות לכל המשתתפים להזכיר את הקריאה לפעולה ולהציע חומרי הסברה ומידע נוספים אם יש.

סך הכל מפגש אפקטיבי נמשך כשעה וחצי שעה ו- 45 דקות ולא יותר משעתיים.

שתי נקודות אחרונות

תרגול מקדים

לא כולנו נולדנו עם יכולת דיבור רהוטה ועמידה מול קבוצה ולא כולנו מנוסים בשיחה ומפגש עם קבוצה של זרים. גם אם אתם שועלים ותיקים ואלופות הסמול טוק והביג טוק, כדאי לפני טבילת האש הראשונה לנסח את עיקרי הדברים ולהתאמן מול קהל אוהד הן על המרכיב של השיחה המרכזית והן בחלק של השאלות והתשובות כך נגיע יותר נינוחים ומוכנים ונדע להתמודד גם עם שאלות קשות.

מומחיות תוכן

לפעמים נושא השיחה דורש הכרות עם תחום תוכן מקצועי וספציפי, במקרה כזה כדי לכלול בין הדוברים גם דובר שהוא מומחה תוכן אשר יכול להציג עמדה מקצועית ועובדתית בתחום ולנטרל היבטים שעלולים להצטייר כמסיונרים או צדקנים של המפגש.