מחאת החקלאים בהודו: איך מיעוט פרלמנטרי הצליח לשנות חקיקה?

צילום:Wikimedia commons: Randeep Maddoke, farmer protest

ה-27 בספטמבר 2020 היה אמור להיות עוד יום בהיסטוריה הפוליטית של הודו. נשיא המדינה – דמות בעיקר טקסית כמו גם אצלנו – חתם על החלטת הבית התחתון והעליון שאישרו בפרלמנט ההודי חוקי חקלאות חדשים להודו. מדובר היה בשלושה חוקים ותיקוני חוקים שלפי הממשלה אמורים היו להיטיב עם החקלאים ועם המשקיעים כאחד. מפלגת העם (מעתה BJP) ניצחה את הבחירות הכלליות פעמיים רצוף ויש לה רוב מוחלט בבית התחתון. בשקדנות ונחישות פוליטית, הם גם הגיעו לרוב בבית העליון, בו שיטת הבחירות שונה ולא תמיד עולה בקנה אחד עם המנדט הציבורי כפי שהוא משתקף בבחירות.

השליטה של הימין ההודי בפרלמנט כבר הולידה כמה החלטות תקדימיות, שהבולטת בהן היא ביטול המעמד האוטונומי הייחודי של קשמיר. ממשלת הימין של ה – BJP גם תיקנה את חוק האזרחות כך שפליטים מוסלמים מהמדינות השכנות ייכנסו למסלול שונה וארוך יותר של התאזרחות. הממשלה ההודית פועלת במלוא הקצב על מנת לבנות מקדש הינדואי על חורבות מסגד שנותץ לפני שלושים שנה. לראשונה מאז שנות השבעים המוקדמות, להודו יש ממשלה עם רוב פרלמנטרי חלומי, שכמעט ולא ניתן לעצור אותה כאשר יש לה מטרה פוליטית ברורה.

רפורמה בחקלאות, בשביל מי זה טוב?

מעטים ציפו שהכישלון הראשון של ממשלת הימין יגיע דווקא סביב רפורמות חקלאיות. בהודו קיים קונצנזוס שהמגזר החקלאי חסר יעילות, ועמוס בתקנות המיטיבות עם מעטים ופוגעות ברבים. במצע של שתי המפלגות הגדולות, זו שניצחה מימין וזו שהפסידה משמאל היתה הבטחה לרפורמה בענף החקלאות. הרפורמה, שכללה שלושה חוקים, זכתה לתמיכה של קרן המטבע (אבל לא של הבנק העולמי), מעל 800 אנשי אקדמיה הודים הביעו בה תמיכה פומבית, וגם העיתונות בגדול היתה בעד. אחד העיתונאים ההודים המכובדים – שלא מזוהה עם מפלגת השלטון – העיר בארסיות שהאופוזיציה צבועה והיא עצמה תמכה ברפורמות כאשר ישבה על כס השלטון. היא גם הואשמה ביצירת שוק חקלאי מפגר בו המתווכים חיים טוב יותר מאשר החקלאים. הוא גם תקף מימין את התערבות הממשלה הימנית בשוק החקלאי כאשר זה נוח לה. נראה היה שהממשלה מצליחה אפילו להנמיך את חומות הקיטוב בין ימין ושמאל ולקבל מחמאות מהצד השני.

עוצמת המחאה בהודו הפתיעה את קברניטיה, באופן דומה להפתעה של שלטונות איראן מול מחאת כיסוי הראש. ראש הממשלה מודי היה בטוח שזה יהיה קו פרשת המים אחריו ענף החקלאות יראה שגשוג וצמיחה, אבל העניינים רק הלכו והסתבכו.

מה בעצם הציעו החוקים? בגדול, הם הציעו לאפשר לחקלאים למכור את התוצרת שלהם באופן ישיר לכל מי שהם רוצים, הוא ביטל את מעמד ה-Mandi, אותם מתווכים בשווקים הגדולים שגובים עמלה על הקשר בין החקלאי לבין הקונים והירקנים. הוא גם שימן את הדרך של הקונצרנים הגדולים בהודו ובעולם להיכנס לשוק החקלאי בלי חשש מהתערבות ממשלתית. לחקלאים היה ברור, שבמצב של עודף תוצרת, לא תהיה להם רשת בטחון, ואנשי העסקים שייכנסו לתחום יורידו אותם למחירים ששום ממשלה חפצת חיים לא היתה מעזה להציע להם.

מחאת החקלאים בהודו לא פרצה מיד

מי שהגיבו ראשונות באופן אפקטיבי היו המדינות בפדרציה ההודית המתנגדות לשלטון הימין. החקלאות בהודו אמורה להיות מנוהלת ברמת 29 המדינות, ולא בתור תכתיב מהמרכז. המדינות חוקקו בזריזות חוקים הסותרים את החקיקה הפדרלית, ופנו לבית המשפט העליון בניו דלהי, בטענה שהחקיקה הפרה את האיזונים החוקתיים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. האסרטיביות של השלטון המקומי, יחד עם המחאה שהלכה וגברה, אילצה את השלטון המרכזי להסכים לפשרה של הקמת וועדה עצמאית לבחינת הסוגיה, ובינתיים הקפאת ההוצאה של החקיקה לפועל.

בינתיים, החקלאים הרגישו שהשלטון המרכזי מתחמן אותם, מנסה להרוויח זמן, מנסה לגייס לטובתו ארגוני חקלאים שיחליפו את המנהיגות הדורשת בת ביטול החוקים. הם פוצצו את המו"מ, והזליגה האיטית של טרקטורים וציוד חקלאי מאסם התבואה של הודו בפאנג'אב אל ירכתי עיר הבירה הפך לנהר שוצף. המפגינים שיתקו חלקים נרחבים מעיר הבירה. במקביל לפעולות המחאה, היתה גם פעילות ענפה של חינוך פוליטי.

פרופ' יוגנדרה יאדאב, אקדמאי שמאלי מוכר שבניגוד אנשי הגילדה שלו, גם יודע לדבר בהינדי יפה ופשוטה, תיווך לראשי תנועת מחאת החקלאים בהודו את הסכנות והמלכודות של החקיקה החדשה, הוא נכנס ללא מורא בכלכלנים שהסתירו לשיטתו את ההשלכות האמיתיות של הרפורמה. הוא היה חבר ב – SKM, קואליציה של 40 ארגוני מחאה של חקלאים, והוא גם ללא ספק היה הדובר הרהוט ביותר עבור התקשורת הבינלאומית שכבר הריחה את הסדק בסיפור ההצלחה הפנומנאלי של הימין ההודי בעשור האחרון.

מול ניסיון לצייר את מחאת החקלאים בהודו כסקטוריאלית תמיכה פומבית של עשרות סלבריטאים

אם נביט על תמונות מחאת החקלאים בהודו וועדת ההיגוי שלה, נראה שרוב אלה הסובבים את פרופ' יאדאב הם סיקים. הממשלה קיוותה שהרפורמות יצטיירו אצל החקלאים ההודים ברחבי תת היבשת העצומה כמיטיבים איתם, והמחאה תצטייר כסקטוריאלית ופריבילגית. הממשלה ביקשה לצייר את הסיקים ממדינת פאנג'אב כמי שנהנים מהסדר המושחת הקיים על חשבון שאר חקלאי הודו המשוועים לרפורמה. גל ההתאבדויות של חקלאים הודים שימש את הממשלה לטובת המסר שהמצב הקיים משרת קבוצה לא גדולה של חקלאים. זה לא עבד. לפני ארבעים שנה, כאשר הסיקים נלחמו לעצמאות מהודו, רבים מהם היגרו או ברחו למדינות המערב כפליטים פוליטיים. בשנות השמונים לדוגמה, גדלה האוכלוסייה הסיקית בקנדה פי 2. הממשלה ניסתה לצייר את המוחים כבובות על חוט אותם מפעילים כוחות זרים ובדלניים מחוץ להודו. אבל בפועל המחאה הצליחה לגייס תמיכה פומבית של עשרות סלבריטאים הודים מתחומי הספורט והקולנוע.

המחאה הגיעה לשיאה ביום הרפובליקה – יום החוקה ההודית – בינואר 2021. כחצי שנה לאחר החקיקה. קואליציית החקלאים איבדה שליטה על חלק מהפעילים. 7000 טרקטורים נכנסו לפאתי העיר, אלפי פצועים מקרב המפגינים והשוטרים. דגל העצמאות הסיקית הונף במקום בו הוכרזה עצמאות הודו, נשיא הודו דיבר על ההשפלה שהודו עברה בעקבות התנהגות המוחים. נדמה היה שהיתה חציית גבול של המפגינים שתוביל לבומרנג בדעת הקהל.

איך מצליחים לגייס מחדש את דעת הקהל אחרי פגיעה תדמיתית קשה?

פה גם נכנס הגורם האנושי, אותו לא ניתן לחזות בשום מחאה חברתית. במשך חודשים העוצמה של המחאה יוחסה להיותה חסרת פנים, ארבעים ארגונים ועוד מאות התארגנויות שעבדו יחד לטובת המחאה בלי לייצר את הפרצוף המייצג שהתקשורת כל כך מבקשת. ביום שאחרי הפיאסקו בדלהי, המחאה איימה להתפרק. לא היה ברור שניתן לייצר קונצנזוס בין השחקנים השונים. ברור היה שנגרם נזק בדעת הקהל.

ניתנה הוראה של הממשלה באחד ממוקדי המחאה, לפרק את ההפגנה. פה נכנס לתמונה ראקש טיקאיט (Tikait), והודיע בדמעות מול המצלמות שהוא לא יזוז, יצטרכו להרוג אותו כדי להזיז אותו ממשמרת המחאה שלו. טיקאיט הוא דמות פוליטית, שוטר לשעבר, ההנהגה הקולקטיבית של המחאה תמיד חשדה בו שאולי הוא מחזיק ערוץ נפרד מול השלטון, גם הדמעות שלו לא הורידו את מפלס החשדנות. אבל המוני המוחים היו צריכים נהג במחאה הזו, דרוש היה גיבור שברגעי השפל יניח את גורל המחאה על כתפיו ולא יסתתר מאחורי הנהגה קולקטיבית.

כמו ראג'ו בספר "מורה הדרך" של ר"ק נאראיאן (עם עובד), מי שעד אתמול נתפס כתחמן, הפך ברגע אחד לגורו, והוכיח שדמעותיו באו מדם לבו. אין אדם שאין לו שעה, ושעתו של טיקאיט הגיעה ברגעי השפל והמבוכה של המחאה. ההתאוששות של המחאה אחרי יום הרפובליקה גם הביאה בונוס. בנוסף לסלבס ההודים, גם ריהאנה וגרטה טונברג הצטרפו למעגל התומכים במחאה והעניקו סופית את חותמת המבט הבינלאומי על אי יכולתה של ממשלת הודו לממש מדיניות שעברה את כל שלבי החקיקה.

מאות אלפי הודים עזבו את ביתם, והעבירו אותו לאזורי המחאה השונים בגבול דלהי. גם ראש ממשלת הודו הבין בשלהי 2021, שרפורמה כבר לא תהיה, אבל יש בחירות אזוריות בפתח, והדרך היחידה שלו לפרק את המחאה היא לפרק סופית ובאופן פומבי את החוקים שהביאו אותה לפתחו. כך הוא עשה ועבר הלאה. המוחים עוד ניסו לשווא להחזיק את אש המחאה ולתבוע תביעות נוספות מהממשלה. בבחירות, אגב, הימין שוב ניצח בגדול. המחאה נותרה כמורת דרך להתנגדות אזרחית, אבל לא כמפצחת האלגוריתם שהופך מחאה לניצחון בקלפי.