סקרי הבחירות בהודו 2024 טעו ובגדול. איך זה קשור אלינו?

צילום:Institution:Election Commission (India)

קשה אולי להאמין, אבל הסקרים שלפני בחירות 2015 בישראל צפו שהמחנה הציוני בראשות "הרצוג-לבני" תגבר על הליכוד, ותהיה זו שתרכיב את הקואליציה. בפועל, זה לא קרה. הליכוד עם 30 מנדטים לעומת 24 למחנה הציוני הייתה זו שהובילה את הרכבת הממשלה. בישראל כינו אז את הפער בין מה שניבאו הסקרים לתוצאות הבחירות: "יום הכיפורים של הסוקרים".

עשור מאוחר יותר הגיע "יום הכיפורים של הסוקרים" בהודו. הסקרים בבחירות 2024 הצביעו לאורך כל הדרך על ניצחון סוחף לימין ההודי ברשות נרנדרה מודי, וסקרי הקלפיות הדהדו את אותו מסר בשלושת הימים בין סגירת הקלפי האחרונה בהודו ועד תחילת הספירה הרשמית.בסופו של דבר הימין ההודי אכן לקח את הבחירות, אבל לא בנוקאאוט כפי שניבאו לו הסקרים. בפרלמנט של 543 מושבים, זכה הימין לאייש פחות ממחציתם – 247.

המתמטיקה שהוכיחה ניצחון לימין לא שיקפה את מצב רוחם. מפלגת השלטון דיממה מעל מאה מושבים לסקרים, ואיבדה שישים צירים יחסית לבחירות האחרונות (353 מושבים). לראשונה, בקריירה פוליטית ארוכה, ראש הממשלה נרנדרה מודי יהיה תלוי בשותפות קואליציוניות. בעשרים ושלוש שנותיו כראש ממשלת הודו, וכראש ממשלה של אחת המדינות החשובות בפדרציה ההודית, מודי תמיד עמד בראש מפלגה שנהנתה מרוב מוחלט בבית הנבחרים. ההזדקקות לשותפות קואליציוניות זרה לו.

עד היום, חודשיים אחרי הבחירות בהודו, נשמעים קולות של שמחה, ודווקא מהאופוזיציה שהפסידה בבחירות, אבל התעלתה על ציפיותיה.

פוליטיקת הזהויות בהודו: השימוש בקאסטות ובהבדלים דתיים ליצירת הון פוליטי

כשמדברים על פוליטיקת זהויות בהודו מדובר בכביש דו סטרי. בכיוון אחד נוסעות מפלגות המבוססות על קאסטות ועל זהות אזורית, באופן ששתי הזהויות משתרגות זו בזו; בטאמילנאדו למשל, מדינה משגשגת בקצה הדרומי של הודו, הפוליטיקה אורגנה ונארגה עשרות שנים סביב שמירת הבידול הדרומי מול מה שנתפס כשוביניזם תרבותי צפון הודי, לצד מאבק בקאסטות הגבוהות של הדרום ובעיקר הברהמינים. בנתיב הנגדי מנסה הימין ההודי לאחד את 80% ההינדואים תחת בית פוליטי אחד, ולהעלות לסדר היום הפוליטי את הפחד מהמיעוט המוסלמי, ושמירת הגחלים הלוחשות של הקיטוב מול המוסלמים. נוכל לראות בנקל ששתי הדרכים המתחרות מבוססות על פוליטיקת זהויות, ובדרך כלל, מכה אלקטורלית לסוג אחד של פוליטיקת זהויות, מעניק דיווידנד פוליטי לסוג המתחרה.

פוליטיקת הזהויות כשלעצמה אינה ייחודית להודו, ניתן לתאר מאבקים רבים דרך שאלת הזהות. למשל, הצעת החוק לרישום מיוחד של ארגונים וכלי תקשורת המקבלים יותר מ-20% מהמימון שלהם ממקורות זרים בגיאורגיה (שסוקרה בבמה זו כ"החוק הרוסי") שיקפה בין השאר סנטימנט אנטי רוסי בחברה הגיאורגית, ומחאה נגד הקיטוב שפוטין יצר בחברה הגיאורגית; הברקזיט בבריטניה העלה שאלות של זהות לאומית ויחס למהגרים; האמירות האנטי להט"ביות של נשיא פולין אנדז'יי דודה יחד עם ההחלטה לחוקק חוק האוסר לייחס לעם הפולני אחריות לרצח היהודים בשואה הם מקרים מובהקים של קידום פוליטיקת זהויות.

הימין ההודי טעם את טעם השלטון – לראשונה במהפך של 1977 (כן, 77 כמו בישראל), כעבור 20 שנה הוא גם כונן ממשלה בראשותו. על אף זאת טענו סוציולוגים פוליטיים, שגם אם הימין יהפוך למפלגה הגדולה בפרלמנט, אין שום סיכוי שהוא אי פעם יזכה ברוב המושבים בפרלמנט. תמיד הוא יזדקק לשותפים פוליטיים שיאזנו אותו. החברה ההינדואית כל כך מפוצלת לקאסטות ואינטרסים אזוריים, שאין ביכולתה להתלכד פוליטית; זאת בניגוד למוסלמים, או נוצרים או סיקים, שעצם היותם מיעוט יכול בקלות גדולה יותר לגהץ קמטים של אי הסכמה לטובת מטרה גדולה משותפת לשמירה וקידום מעמדם מול קהילת הרוב. והנה, הבלתי צפוי קרה ובמהלך העשור האחרון סחף הימין ההודי את הבחירות במשך שלוש מערכות בחירות ברציפות, וכלל לא נזקק לשותפות קואליציוניות, וכך היה ציפו הסוקרים שיקרה גם בבחירות שהתקיימו במהלך אפריל-מאי 2024.

איך האופוזיציה בהודו הצליחה לאחד כוחות ולשבור את תחזיות סקרי הבחירות?

ממשלת הימין בראשות מודי נישאה על סקרי שביעות רצון חריגים בעולם הדמוקרטי, ולראשונה, היא כיוונה ל-400 מושבים בפרלמנט ההודי. מולה ניצבה אופוזיציה מפוררת שזיהתה שהיא ברגע של להיות או לחדול.

יצירת גוש פוליטי – מפלגת האופוזיציה העיקרית, יחד עם מפלגות אזוריות המבוססות של זהות קאסטאית התאחדו לגוש פוליטי שראשי התיבות שלו היו….INDIA. האופוזיציה זיהתה שיש לפחות שתי קבוצות שניצחון ימני סוחף מפחיד אותן. וקודם כל המוסלמים.

איחוד כוחות בקרב קולות הקאסטות הנמוכות – המוסלמים תמיד הצביעו בהמוניהם נגד הימין, אבל עד הבחירות האחרונות הקולות שלהם התבזבזו על מפלגות שונות. הקבוצה השנייה היתה הדאליטים, אלה שבעבר כונו הטמאים או המנודים בשיטת הקאסטות ההודיות. בבחירות 2019 מפלגת השלטון ניצחה את האופוזיציה במאבק על קולות הקאסטות הנמוכות. ראש הממשלה מודי עצמו שייך לקאסטה נמוכה בניגוד לראש האופוזיציה ראהול גנדי ששורשיו ההודיים מגיעים מהשושלת הפוליטית המיוחסת ביותר בעולם הדמוקרטי. ובכל זאת, הפעם האופוזיציה הצליחה לשכנע הודים רבים ש-400 מושבים פרלמנטאריים יאפשרו לימין ההודי לשנות את החוקה ולבטל מערכת מסועפת של העדפות מתקנות אותה השיגו מקופחי שיטת הקאסטות במאבקים פוליטיים מרים וארוכים.

לנצח את השיטה – הודו מחולקת כאמור ל-543 מחוזות בחירה, בכל מחוז מנצח מי שקיבל הכי הרבה קולות. בהיסטוריה האלקטורלית ההודית נבחרו לפרלמנט מחוקקים שזכו בפחות מחמישית מהקולות במחוז, אבל עדיין קיבלו יותר קולות מכל אחד אחר מהמתמודדים. כאשר מודי עלה לשלטון לראשונה ב-2014 הוא ניצל את השיטה עד תום, עם 31% מקולות הבוחרים הוא גרף מעל למחצית ממושבי הפרלמנט. רק לשם השוואה, מפלגתה של מארין לה פן בצרפת זכתה בבחירות האחרונות ב-37% ועדיין הובסה בקלפיות. שותפי האופוזיציה ההודית הבינו שאין להם את הפריבילגיה לבזבז שום קול והם צריכים שלמתנגדי מודי תהיה כתובת אחת בקלפיות. כתובת אחת בלבד.

ברית פוליטית בין מפלגות שונות מכל קצוות הקשת – 26 מפלגות משמעותיות חברו לברית פוליטית שמטרתה היתה להפיל, או לפחות להחליש, את שלטון הימין. במארג החברתי המורכב של הודו ברית פוליטית היא חרב פיפיות. דוגמה – נאמר שהתקבלה החלטה שנציג מפלגה מסוימת המזוהה עם הטייקונים בהודו, יהיה הנציג של כל 26 המפלגות במחוז בחירה מסוים. איך הברית הפוליטית תשכנע את הבוחרים הקומוניסטים להצביע עבור המועמד הזה? ארבע מפלגות קומוניסטיות היו חברות בברית הפוליטית של האופוזיציה ובברית היתה חברה גם מפלגה ימנית אחת שהסתכסכה עם מפלגת השלטון והצטרפה למרכז שמאל.

צמצום מועמדים דווקא מקבוצות מיעוט – החלטה קריטית נוספת של האופוזיציה היתה להמעיט בהצגת מועמדים מוסלמים במחוזות השונים, כדי לא לשחק לידיו של הימין. וכך, דווקא בבחירות בהן השמאל זכה בהישג הטוב ביותר שלו זה עשור, הנציגות המוסלמית בפרלמנט הידרדרה ל-24 חברי פרלמנט בלבד.

הצבעת מחאה טקטית – 15% מהאזרחים ההודים הם מוסלמים, אבל בפרלמנט רק 4% מהצירים הם מוסלמים, ויש מגמת הידרדרות מובהקת בייצוג המוסלמי בשני העשורים האחרונים. אפילו המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט, SP, שהיא למעשה ברית בין אחת הקאסטות הנמוכות לבין המוסלמים בצפון הודו, הדירה מועמדים מוסלמים מהחשש שזה יהיה סדין עבור הבוחר ההינדואי הממוצע.

הדרה זו, לא מנעה מהמוסלמים לנהור לקלפיות, והם העניקו בבחירות האחרונות את הקול למועמדים עם הסיכוי הטוב ביותר לנצח את מועמד הימין באותו מחוז. מחקר שנעשה אחרי הבחירות האחרונות הראה שגם אם אחוזי ההצבעה של המוסלמים הם רק 62% – ששה פחות מההינדואים – במחוזות הבחירה בהם המוסלמים הם לשון מאזניים, אחוזי ההצבעה שלהם עלו בהתאם, והיו אפקטיביים במכה האלקטורלית שספג מודי.

בעבר, התלבט הבוחר המוסלמי, האם להצביע למפלגת מרכז גדולה עם סיכוי לנצח את הימין, או בעד מפלגה אזורית שתומכת בזכויות המוסלמים, או עבור מפלגה מוסלמית פר-אקסלאנס, וכך הקול המוסלמי התפצל בין מועמדי אופוזיציה שונים. הפעם, הקול המוסלמי הלך לאופוזיציה המאוחדת, והרבה בזכות המוסלמים, מפלגת הקונגרס הכפילה את כוחה מ-52 מושבים ל-99 מושבים בפרלמנט.

פעולות אלה אמנם הצליחו להשפיע על התוצאות בניגוד לסקרי הבחירות שצפו אחרת, אך בשורה התחתונה הימין החל קדנציה שלישית רצופה בשלטון. הקאסטות הגבוהות נשארו נאמנות לימין ההודי גם הפעם. הבריתות הפוליטיות עם מפלגות מבוססות זהות קאסטאית ואזורית התבררו כאפקטיביות במיוחד. לא רק שראש הממשלה מודי מגיע מקאסטה נמוכה, אלא שהוא גם קידם את מועמדותה של דרופדי מורמו. נשיאת הודו מגיעה משבט סנטאל. 70 מליון הודים, כשמונה אחוז מהאוכלוסיה, שייך לקטגוריה השבטית והם נחשבים האוכלוסיה הילידית של הודו. הימין השכיל לראשונה למנות נשיאה שבאה מרקע שבטי. את הדיווידנד הפוליטי על ההנכחה של הקהילה המודרת ביותר בהודו קצר הימין ביום הבחירות, ובעיקר במזרח המדינה, שם הימין פוצה אלקטורלית על תבוסות שנחל באיזורים הימניים הקלאסיים של הודו.

הישגי האופוזיציה: בניגוד לתחזיות סקרי הבחירות

התעוררותה של אופוזיציה לוחמנית – אם ננסה לנסח על רגל אחת את פוליטיקות הזהויות, כפי שהתגלו בבחירות האחרונות, האופוזיציה הצליחה להחזיר אליה עשרות מיליוני הודים מהקאסטות הנמוכות, ולהפוך את ההצבעה המוסלמית לממוקדת בהבסת הימין – בחירה שסקרי הבחירות הצליחו לפספס, וכך להאיץ את דפיקות הלב במחנה הימני. פתאום יש אופוזיציה לוחמנית ואופטימית בהודו אחרי עשור! הימין הצליח לשמור בחיקו את הקאסטות הגבוהות, שמר על בסיסי התמיכה שלו בקרב השבטים והמנודים באזורים נרחבים, ויצר בריתות אפקטיביות עם מפלגות אזוריות. בשורה התחתונה הוא חוגג בחמיצות מה קדנציה שלישית רצופה.

מנהיג חברתי – ועוד משהו שראוי להביט עליו. ראש האופוזיציה ראהול גנדי היה דמות נלעגת מאז 2013, גם מי שרצו ללמד עליו זכות אמרו שהוא יותר מנהיג חברה אזרחית ממנהיג פוליטי. הדיבור שלו על ביזור סמכויות, אוטונומיה למדינות השונות בפדרציה ההודית, שיתוף הציבור, בנוסף לקושי אמיתי בנשיאת נאום כריזמטי בהינדי, הקלו על הצגתו כאיש שלא מתאים לפוליטיקה. לפרקים היה נעלם, איש לא ידע לאן.

בינואר השנה החל ראהול צעדה בת חודשים לרוכבה ואורכה של הודו תחת השם "איחודהודולמעןצדק" – Bharat Jodo NyayYatra– במשך כל המסע, הוא התנזר מפוליטיקה של היאבקות בוץ, וסיפר שהוא בא להקשיב לאלה שלא הקשיבו להם.

שוב נשמעו הטענות שהוא משחק במגרש של החברה האזרחית ולא של הפוליטיקה, ופוגש א-נשים נידחים במקומות נידחים ולא רלוונטיים. כאשר התברר בתום הבחירות שראהול הכפיל את כוחו בפרלמנט, ההחלטה שלו לצאת למסע ולפגוש את מצוקות העם ההודי נראית אחרת לגמרי.