מה עושה החברה האזרחית בעולם מול גל של פופוליזם

צילום:President Of Ukraine from Україна

זאת הכלכלה טמבל, אמר קלינטון והדיח את בוש האבא אחרי קדנציה אחת כנשיא ארה"ב. הנשיא קלינטון הבין שמשבר כלכלי יכול להאפיל על כל סוגיה אחרת במסע בחירות. קשה לעשות הפרדה בין ההקצנה שעובר העולם להסלמה ביוקר המחיה והפופוליזם שבא בעקבותיהן. במציאות של כלכלה גלובאלית – משבר שרשרת האספקה, והעלייה במחירי התובלה הימית, לצד ירידה דרסטית בהכנסות של משקי בית רבים, הפכו את החיים לקשים יותר.

הפלישה של רוסיה לאוקראינה (פב' 2022), והאמברגו העולמי על רוסיה העלה את מחירי האנרגיה והמזון. נמל אודסה הושבת למעשה, ושתי יצואניות החיטה הגדולות התקשו לייצא אותה לעולם.

המלחמה בלבנון ועזה הפכה את החותים לאויב הסחר העולמי: התקפות החות'ים, כולל שימוש בטילים, כטב"מים מתאבדים, וחטיפת ספינות, הגבירו את הסיכונים להפלגה של אוניות הסחר בים האדום, דרך מיצר באב אל-מנדב, שהוא שער הכניסה לתעלת סואץ מכיוון אסיה. הנתיב המסוכן בו עוברות הספינות גרם להעלאת הפרמיות מצד חברות ביטוח. גם הנתיב האלטרנטיבי – הקפת אפריקה כתחליף לתעלת סואץ – האריך משמעותית את המסלול והעלה אף הוא את מחירי התובלה הימית.

למעשה, במשך חצי עשור משקי הבית ברחבי העולם חטפו מכה אחר מכה, ואך טבעי היה שהקורבן הראשי של המשבר תהיה הפוליטיקה המסורתית.

המשבר כלכלי והפופוליזם שבא בעקבותיו

שנה אחר שנה אנחנו רואים עלייה בצמיחה של כוחות פופוליסטיים בעולם. התנועה לרוב היא ימינה. איטליה, אוסטריה, הולנד ארגנטינה וכמובן ארה"ב הן רק חלק מהמדינות שזזו ימינה בשנתיים האחרונות. לצידן היו גם מדינות שזזו לכיוון של שמאל מרקסיסטי כמו סרי לנקה, ועוד קודם לכן התחזקות הסוציאליזם בבוליביה. גם ההצלחה המרשימה של ג'ייקוב זומה הסוציאליסט-פופוליסט בבחירות במאי 2024 בדרום אפריקה מדגימות שהפופוליזם זכה לפריחה בימין ובשמאל כאחד.

פופוליזם הוא האתגר הקשה ביותר לחברה האזרחית הליברלית. ארגז הכלים של ארגוני חברה אזרחית, הנשען על ידע אקדמי, נגישות לפקידות ממשלתית, פנייה לערכאות משפטיות, עבודה חינוכית ורישות בינלאומי, אינו מצליח להתמודד באותה עוצמה מול הגל הפופוליסטי.
שלטון פופוליסטי בנוי על ניצחון אלקטורלי של מנהיגים שפנו אל הבוחרים עם מסרים פשטניים ובקשה לקבל מנדט גורף לצעדים דראסטיים. מרגע שהם עלו לשלטון, הם רואים בעצמם את השלטון והחברה האזרחית כאחד.

תגבוה שונה לכל ביטוי פופוליסטי

אם נחפש את הנתיבים השונים בהם צעד הפופוליזם, ניתן לחלק אותם, בגסות, לשלושה מרכזיים.

1. פופוליזם שמאלי
2. ימין כביטוי של מדיניות מפלה
3. ימין קפיטליסטי תאצ'ריסטי.

התגובה של החברה האזרחית השמאלית-ליבראלית שונה בהתאם לסוג הפופוליזם.

פופוליזם שמאלי

בקניה, כמו בסרי לנקה עליה כבר כתבתי, עלה לשלטון מנהיג פופוליסטי שבקמפיין שם בפרונט הבטחות כלכליות שמאליות. כך למשל מסביר עוזי דן, עיתונאי הארץ והמומחה לאפריקה שחזר לאחרונה מביקור קצר במדינה, את המהומות שהיו בקניה בשנה שעברה.

נשיא קניה ויליאם רוטו נבחר בקולות הצעירים והבטיח שינוי. בפועל הוא ציית לתכתיבי הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית לעמוד בהסכמים של הממשלה הקודמת ולקצץ עמוקות בסובסידיה לדלק ולהעלות מיסים. מצב בו מחירי האנרגיה מרקיעים שחקים, היווה כר נוח לחברה האזרחית והאופוזיציה בקניה לצאת בגל של הפגנות ענק. העיתונאי עוזי דן גם מחבר את המחאה גם לתרבות השבטית באפריקה. כאשר מתעצם משבר כלכלי, גם גדלה הרגישות הציבורית לחלוקת המשאבים הבין-שבטית במדינה.

גל הפגנות ענק – המפגינים המשיכו לגדוש את הרחובות גם כשהנשיא השמיץ אותם וטען שהם צעירים פריבילגים. חלק מהפריבילגיה שלהם היתה השליטה במדיה החברתית כמו X (טוויטר לשעבר), טיקטוק, אינסטגרם, ופייסבוק שהיו בשימוש נרחב לצורך התארגנות, שיתוף תמונות וסרטונים מהמחאות, ויצירת מודעות. גם האשטאגים כמו RejectFinanceBill2024, #OccupyParliament, היו מספיק כלליים כדי להכניס תחת מטרייה אחת קבוצות אינטרסים שונות.

ההפגנות בקניה נשאו פרי. המוחים נחלו ניצחון ראשון כאשר רוטו חזר בו ב-26 ביוני 2024 מהניסיון להטיל מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, מההעלאה חדה במיסוי הדלק ומס פיתוח הכבישים. את מחיר הדמים ששילמו המוחים מעריך עוזי דן ביותר מארבעים הרוגים.

ימין כביטוי של מדיניות מפלה

אתגר מורכב יותר לחברה האזרחית הוא מה שהוגדר כבר בשנות התשעים כשוביניזם של מדיניות רווחה ‘welfare chauvinism’
מדובר על שלטון ימני לאומי, שמנסה לרתום את משאבי המדינה לטובת קהילת הרוב או קהילת המצביעים של מפלגות השלטון. הניסיון לתפור את הקריטריונים של הביטחון התזונתי בישראל לפי החליפה של הציבור החרדי הוא דוגמה מקומית נגישה. במקרה זה עתרו ארגוני החברה האזרחית לבג"ץ שאכן חייב את בחינת הקריטריונים מחדש בשנת 2024.

לא רק בישראל. חרט וילדרס קטף את המקום הראשון בבחירות בהולנד עם הבטחות להעדפה מתקנת של הולנדים בקבלה לעבודה.
קשה לדמיין היום בפופוליזם האירופאי את הבוז שהרעיפה מרגרט תאצ'ר כלפי כורי הפחם באנגליה. עובדי הצווארון הכחול הם עמוד השידרה האלקטורלי של הימין. הוא מעצים בהם את העלבון על כך שהם נשכחו על ידי הממסד הליברלי והמדיניות הגלובלית, ורואה בהם את משמרי התרבות, מוסר העבודה והזהות הלאומית.

בהקשר זה, קיצוץ במחויבויות של הולנד לאיחוד האירופי, הייתה הבטחת בחירות נוספת שהביאה לפיטורי אותם הולנדים שעובדים בארגונים הבינלאומיים ומן הסתם מצביעים לשמאל-מרכז.

בתחילת פברואר הודיע אילון מאסק על סגירת ה-USAID, סגירת סוכנות אמריקאית עצמאית הפועלת לקידום ערכים דמוקרטיים ברחבי העולם, היא חלק מהשיח שאומר – יש מספיק משאבים, רק שהם נאכלים על ידי אלה שהצבעתם נגדם.

גם ג'ורג'ה מלוני ניצחה את הבחירות האחרונות באיטליה לא על הבטחות לקיצוץ שירותים חברתיים, אלא ניתוב שלהם לאיטלקים. כך בחינוך, דיור ציבורי, בריאות, תעסוקה ורווחה. מועצת אירופה הרשיעה את איטליה במדיניות בדיור הציבורי, ומלוני התגאתה כבר ב-2019, שהמפלגה שלה היא זו שחסמה את הדיור הציבורי בפני מהגרים.

מוניטורינג – באיטליה יש רשת רחבה של ארגונים חברתיים, ואחד מהם, אנטיגונה, הפך לגוף מוניטורינג מרכזי בנושא זכויות האסירים.
הזירה הבינלאומית – לצד המאבק של הארגון מול ממשלת מלוני הוא מנהל מאבק גם בזירה הבינלאומית. הגינויים שסופגת איטליה על מדיניות הדיור המפלה, ההגירה או נורמות המאסר והמעצר, קשורים ישירות לתלונות של ארגונים אזרחיים שפונים למוסדות האיחוד האירופאי והאו"ם.

ימין קפיטליסטי

הנתיב השלישי הוא ניתוב הזעם הציבורי אל המנגנון הציבורי המושחת, המנופח והמסואב. אילון מאסק מונה על ידי הנשיא טראמפ לעמוד בראש המשרד ליעילות ממשלתית, הידוע בראשי התיבות DOGE)

הסרת רגולציה מיותרת או מעכבת, שיפור חקיקה למען יעילות והתאמה לעידן הדיגיטלי היא ימין קלאסי שהאמין מאז ומתמיד בממשלה קטנה ככל הניתן. כאשר הממונה על המשרד החדש הוא בעל היסטוריה של התנגשות עם הרגולציה, יש לנו מתכון לתשוקה פוליטית אמיתית לצמצם את הממשל האמריקני.

מי שהקדים את מאסק וטראמפ הוא נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, שמהרגע הראשון בתפקיד קיצץ תקציבים, הפריט שירותים, יזם גל פיטורים בשירות הציבורי, פיחת את המטבע, והחזיר מיליארדים מתוך החוב של ארגנטינה. מיליי הוא מיסיונר של האנרכו-קפיטליזם שרואה במדינה את הבעיה ולא הפיתרון.

מיליי נבחר כנשיא מתוך ייאוש של רוב הארגנטינים ביכולת של המדינה לרפא את המיגזר הציבורי המסואב, והממסד הפוליטי המושחת. שלא כמו הימין הפופוליסטי באיטליה, פולין, הונגריה, הולנד או אוסטריה, הסנטימנט המרכזי הוא פחות "המדינה שלי והעם שלי במקום הראשון – ושיישרף העולם" – סנטימנט שזר לקפיטליזם המסורתי – אלא אמונה אמיתית בכוחם של מנגנוני השוק החופשי.

המהפכה בארגנטינה מזכירה יותר מכל את המהפכה של מרגרט תאצ'ר בבריטניה. עבור מהפכה כזו, נדרשים שני תנאים מקדימים. האחד הוא אובדן מוחלט של הציבור הארגנטינאי בפוליטיקאים שלו, ניקיון הכפיים שלהם וכוונותיהם לשרת את העם, והשני הוא מכוני חשיבה ליברטריאניים שסוללים דרך את לבם של המצביעים. בארגנטינה, המכונים האלה הכינו את הקרקע למהפכה של חאבייר מיליי, בדומה לתפקידם של מכוני החשיבה בבריטניה לפני מרגרט תאצ'ר. בשני המקומות הם שינו את הנרטיב הציבורי וסללו את הדרך לשינויים כלכליים דרמטיים.

עצרות למען זכויות עובדים – המנדט הגורף של מיליי הפך את ההתנגדות כלפיו לקשה במיוחד, אבל עדיין ניתן לרשום כמה הצלחות בולטות. האחת היא עצרות והפגנות גם בתחום הצדק החברתי וזכויות העובדים, וגם הפגנות מחאה גדולות בתחילת פברואר נגד הצהרות הומופוביות של הנשיא.

קואליציות חוצות סקטורים – למרות הנחישות של מיליי, בהחלט ניתן לסמן הישגים מסוימים. הדולריזציה שהוא הבטיח לא קרתה, השינויים בחוקי פיצויי הפיטורים היו מוגבלים למדי, גם בהגבלת כוחם של איגודים מקצועיים מיליי הצליח רק חלקית. הפגנות חסימות כבישים, פנייה לבתי המשפט, עבודת לובי, יצירת קואליציות בין ארגוני זכויות אדם וארגוני עובדים – כל אלה הפכו את האוטוסטרדה לכביש משובש עבור נשיא ארגנטינה שנאלץ להתפשר על תוכניתו המקורית.

יצירת נרטיב חלופי מגובה בנתונים – כיוון שמיליי נבחר על טיקט כלכלי, ומשווק את שנתו הראשונה בשלטון כנס כלכלי בו כלכלת ארגנטינה נהנתה לראשונה מנתוני אמת כלכליים, אינפלציה בירידה ועודף תקציבי. מכיוון שיש פה גם מלחמת נראטיבים ולא רק מאבקים מול הנשיא על מדיניות קונקרטית, החברה האזרחית מוציאה אל העולם סיפור הפוך על עלייה בשיעורי העוני, נזנחה סביבתית, וכיווץ כלכלי. כלכלת ארגנטינה התכווצה בלמעלה משלושה אחוזים בשנה האחרונה, ולמעשה היתה הכלכלה היחידה ב G20 שהתכווצה בשנת 2024.

הפוליטיקה השתנתה במהירות בשנים האחרונות, ולחברה האזרחית אין ברירה אלא להשתנות לפחות באותו קצב.

מומלץ לקרוא: (דוח מיוחד: פופוליזם עכשיווי בישראל)