ההזדמנות הגדולה לקידום הבריאות בחברה הערבית ובכלל

צילום:יוסי אלוני, פלאש 90

החברה הערבית צלחה יפה מאוד את הקורונה. זה קרה למרות חודש הרמדאן, המלווה בדרך כלל בחגיגות משפחתיות וקהילתיות, למרות גזענות וחוסר הערכה ליכולת של החברה הערבית להצליח ולמרות פערים ניכרים בבריאות בין החברה הערבית לחברה היהודית בישראל.

לאחרונה קיימנו במסגרת הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל, מפגש זום עם שלוש דמויות מובילות לקידום בריאות החברה הערבית – פרופ' בשארה בשאראת, ד"ר נעים אבו פרחה וד"ר מוחמד חטיב ושמענו מהם לצד, ההתייחסות לסיבות להצלחה היחסית בתקופת הקורונה, גם על הפערים הקיימים בבריאות בין יהודים לערבים, ועל הפתרונות שנמצאים כבר על שולחן מקבלי ההחלטות.

(מכון טאוב תמונת מצב עם תרשימים על מצב נדבקים לפי חלוקה לקבוצות אוכלוסייה)

מהן הסיבות המרכזיות לכך שהחברה העברית הצליחה לבלום את התפשטות הקורונה?

ההתמודדות המוצלחת עד כה של החברה הערבית עם משבר הקורונה התאפשרה הודות לחיבור של גורמי המקצוע הבריאותיים עם השטח – עם הרשויות המקומיות, ועדת המעקב של החברה הערבית ובמיוחד עם הציבור, באופן הכי בלתי אמצעי שאפשר. בנוסף, חלקה הנכבד של החברה הערבית בקרב גורמי המקצוע שהמטופל פוגש – רופאים/ות, אחים/ות, רוקחים/ות, הביא אותם לקדמת הבמה, ועזר להם להנגיש את הצורך באמצעי זהירות. גם משרד הבריאות, שהתעורר קצת מאוחר, תרם את חלקו להצלחה, עם קמפיינים פרסומיים, ובסוף גם עם נציגות לחברה הערבית במרכז השליטה, להתמודדות עם המגיפה בבית החולים שיבא.

השאלה שמעסיקה אותנו, חברי הפורום היא: איך ניתן למנף את ההצלחה בזמן משבר הקורונה לקידום הבריאות של החברה הערבית גם בזמן שגרה?

רגע לפני, בואו נסתכל על הפערים

בחברה הערבית תחולת החיים נמוכה יותר (77.5 לעומת 81.4 בגברים ו 82 לעומת 85 בקרב נשים) ותמותת תינוקות גבוהה יותר (5.1 לעומת 2.3). יש יותר אנשים הסובלים ממחלות כרוניות, כשסוכרת נמצאת במקום הראשון. למעשה כשלושים אחוז מתושבי ישראל הערבים מעל גיל 21 חולים במחלה כרונית כלשהי אחת לפחות (על פי סקר הבריאות של אגודת הגליל, 2016). כמו כן, שיעור העישון בקרב גברים ערבים גבוה משמעותית מזה בחברה היהודית (39% לעומת 21.6, על פי דו"ח העישון של משרד הבריאות לשנת 2018).

עכשיו בואו נסתכל מה קורה מבחינת שירותי הבריאות. החברה הערבית סובלת ממחסור בשירותי רפואה שונים: בתי חולים, חדרי מיון קדמיים, מרכזי אבחון מוקדם וטיפול, נקודות שירות ומרפאות לבריאות הנפש. בנוסף, במרבית היישובים הערבים אין תשתיות מקדמות בריאות כמו מרחבים ציבוריים, אתרי פעילות גופנית, מסלולי הליכה, גינות ציבוריות וכו'. הפערים האלה משקפים הבדלים ניכרים בנגישות לשירותי בריאות, ובפרט ברפואה יועצת, שהחברה הערבית מנצלת בהיקפים נמוכים בהרבה מהחברה היהודית.

שילב בין חוסר נגישות וחוסר מודעות מעלה את שיעור האשפוזים ומספר ימי האשפוז בבתי החולים. ע"פ פרופ' בשאראת, שיעור האשפוז בחברה הערבית גבוה בכ-30% מאשר בחברה היהודית. בנוסף לכך, גם דחייה של טיפולים הכרחיים לרגע האחרון, מעמיסה על מערכת האשפוז, ועולה למערכת הרבה מאוד כסף.

פערים בבריאות הם הרבה פעמים ביטוי לפערים גם בתחומים אחרים, בדגש על רמת הכנסה והשכלה ומידת פריפריאליות של מקום המגורים. עם זאת, אין זה אומר שאוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה או רמת השכלה נמוכה יחסית לממוצע הארצי, צריכות להישאר מאחור בנתוני הבריאות. ההפך הוא הנכון. הדרך לממש עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית, העומדים ביסוד חוק ביטוח בריאות ממלכתי היא להשקיע באוכלוסיות אלה, ובחברה הערבית באופן ייחודי, על מנת שיזכו לרמת בריאות טובה כמו מי שיש לו את המשאבים והיכולת ליהנות מאוריינות בריאותית ברמה גבוהה.

אז מה אפשר לעשות לשיפור מצב הבריאות של החברה הערבית?

משרד הבריאות עמל בשנתיים האחרונות על בניית תכנית מערכתית לשיפור מצב הבריאות של החברה הערבית. המשרד הוביל את גיבוש התכנית יחד עם המשרד לשוויון חברתי ומשרד האוצר, קופות החולים וארגוני חברה אזרחית.

התכנית מבקשת לתמוך באופן מבני בכמה מהתשתיות של קידום הבריאות בחברה הערבית – במחקר, בהכנסת כוח אדם מהחברה הערבית לעתודות הניהול במערכת הבריאות, בהסברה ובשיפור תשתיות פיזיות מקדמות בריאות. כמו כן התכנית מתייחסת לחמישה תחומים: סוכרת והשמנת יתר, בריאות הנפש, בריאות האישה, עישון ומחלות ריאה ושנות החיים הראשונות.

מי שמכירים היטב את מצב הבריאות בחברה הערבית חושבים שגם התכנית הזאת טעונה שיפור במקומות מסוימים. אבל כולם מסכימים שהתכנית הזאת היא חתיכת שינוי מתבקש.

התכנית כבר נבנתה, ובגלל סבבי הבחירות החוזרים והנשנים אישורה נתקע. עכשיו, עם כניסתו של שר חדש, יולי אדלשטיין, למשרד הבריאות ומנכ"ל חדש שבא איתו, יש למשרד תכנית טובה לקדם. כך הישגי החברה הערבית בתחום הבריאות לא יגעו רק לשיעורם ההולך וגדל של בני ובנות החברה הערבית במערכת הבריאות, ולא יישארו רק בזמן מגיפת הקורונה, אלא יתורגמו לקידום של ממש במצב הבריאות של החברה הערבית.