איך מתכננים פרויקט במציאות שבה אי ודאות זה חלק מהשגרה? איך מעריכים עבודת שינוי מדיניות, כשלא פעם מדובר על ריצה למרחקים ארוכים? מדריך חדש: לעשות סדר במציאות משובשת

התחרות על המשאבים מטורפת. אחוזים בודדים ממאות הבקשות שמוגשות מגיעות לשלב הסופי ומתקבלות. כך שגם בקשה מצויינת, הכוללת שיתוף פעולה בעל ערך בין ארגונים שונים - יכולה להידחות, ובכל זאת, איך נוכל להגדיל את הסיכויים שלנו לקבלת מענק מגוף שמחייב שותפויות כתנאי בסיס להגשה? וכיצד נבטיח שהשותפות הזו תתורגם להשפעה ממשית בשטח?

סקר מקיף שנעשה לא מכבר ב-93 מדינות, מראה כי 96% מהעמותות צופות ירידה בהכנסות, ויותר מ-40% מהן צופות ירידה של למעלה מ-20% בהכנסות. פחות משאבים, דחייה וביטול של תכניות, קליטה של צוות החוזר לאיטו מחל"ת וממשיך לעבוד מהבית.

אנחנו רוצים להבין טוב יותר עד כמה אנחנו משיגים את המטרות שלנו, מה מידת ההצלחה שלנו, מה עובד טוב ומה פחות, ובכלל, להיות ארגון לומד המחויב לשיפור מתמיד.

ניסוח תיאורית שינוי הארגונית מסבירה מדוע ואיך אוסף הפעולות בעבודה השוטפת שאנחנו עושים עשוי להוביל בסופו של דבר לשינוי שלשמו אנו פועלים. בשפה פשוטה יותר, מה ההיגיון שמוביל את ההתנהגויות שלנו? איך הגענו למסקנה שהפעילות הספציפית שבחרנו בה אכן תביא לשינוי המיוחל?

עו"ד דייויד לפופסקי שהתעוור בגיל צעיר, מתנדב כמארגן קהילתי לקידום נגישות וזכויות לאנשים עם מוגבלויות בקנדה, הוביל את הקואליציה שהצליחה להביא לחקיקה של חוק הנגישות בקנדה, וכיום הוא ממובילי הקואליציה שפועלת להבטיח את יישום החוק.