נשים

כשאני מדברת עם ארגונים על שוויון מגדרי אני שומעת לא פעם: "אני ממש מאמין בשוויון בין נשים וגברים"; "אצלנו בארגון יש שוויון הזדמנויות מלא. נשים פשוט בוחרות שלא להתקדם"; "פער בין גברים ונשים זה משהו של פעם, היום יש הזדמנות שווה לכל מי שרוצה"; "אם אני הגעתי לתפקיד שלי כאישה עם 4 ילדים, כולן יכולות"; "היום לבנות שלי יש את מרחב ההזדמנויות בדיוק כמו לבנים שלי"

מחקרים רבים מן העולם מעידים על כך שאלימות במשפחה, בזוגיות ונגד נשים וילדים גדלה במהלך מלחמה ולאחריה. לצד מגמת העלייה, לפחות בשלבים הראשונים של המלחמה ישנה מגמה של ירידה בפניות לסיוע ולקבלת עזרה. בישראל אין מידע עדכני על היקף התופעה של אלימות במשפחה, ההערכה היא כי מדובר על מאות אלפי מקרים בשנה, כשהנפגעות הישירות העיקריות הן נשים. לרשויות מוכרים עד 20-30 אלף מקרים בשנה. כלומר, גם בשגרה, רוב המקרים אינם מדווחים ומטופלים.

נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מצא לנכון להודיע, על העדפת צורת "הזכר הסתמי" בפרסום מודעות דרושים מטעם הנציבות, במקום שימוש בלוכסן או בכתיבה שוויונית. אז אולי הזכר הוא סתמי, אבל כל השאר ממש לא! בעולם המקצועי ובעולם החברתי השפה היא פוליטית, ואנחנו יצורים פוליטיים. כמו שכתבה כל כך יפה שימבורסקה: בשירה אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה.

המציאות בישראל היא שדווקא בזירה המקומית המשפיעה על רבדים משמעותיים בחיינו, שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות נמוך יחסית. על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא נע סביב ה-50% בניגוד לשיעור ההצבעה בבחירות הכלליות שעומד על כ-70%. דווקא במקום שאחראי על רבדים משמעותיים בחינוך, בתרבות, בספורט, ברווחה, בסביבה, בחיי הקהילה שלנו, דווקא במקום שבו אנחנו באמת יכולות להשפיע, אנחנו אדישות.

הכנס השנתי של מכון דורות העוסק ברפואת נשים ופוריות, שהדוברים בו היו רופאים ורבנים, ואף לא אישה אחת – בוטל בעקבות לחץ ציבורי. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שמכון דורות מקיימים כנסים שכאלה, וגם בעבר הופעל לחץ על רופאים, והיו גם כאלה שביטלו, ובכל זאת, משהו הפעם היה שונה. דיברתי עם ד"ר הילה מרקוביץ - רופאת משפחה בכללית, שיחד עם פרופ' שרון פרלמן - רופאת נשים בכירה מבלינסון הובילה מהלך מחאתי שהביא בסופו של דבר לביטול הכנס.

חודש הנשים הבינלאומי, או בשמו המוכר יותר "יום האישה הבינלאומי", לא צוין תמיד בפרסום רשימות של נשים מוצלחות, לרוב מיוחסות ועשירות או בחלוקת שובר לסט כוסות או סירים או בהזמנה בצבעים ורדרדים לאירוע שמפאר נשים על היכולת לשלב בין עבודה לקריירה. יום הנשים הבינלאומי צוין לראשונה בארה"ב בשנת 1909, כחגיגה של פמיניסטיות בתנועה הסוציאליסטית על תמיכה במאבק למען זכויות הצבעה לנשים. בהמשך נערכו במסגרתו הפגנות למען זכות הצבעה ושוויון עבור נשים.

המספר המדויק של ההרוגים במחאות באיראן שקיבלו את השם מחאת החיג'אב, אינו ידוע – לפי שעה מדובר במאות, אלפים הוכו באכזריות במהלך ההפגנות וההתנגשויות עם כוחות הביטחון ולמרות הכל, נשים וגברים צעירים ממשיכים להתכנס ברחובות ובחצרות הבתים, למחות באוניברסיטאות ולהפגין במקומות העבודה.

הפרדה באוטובוסים, מסלולי לימוד לגברים בלבד, איסור על הופעות נשים מול חיילי צה"ל. אם פעם חשבנו שהדרת נשים במרחב הציבורי זו תופעה זניחה, כזו שלא משפיעה על החיים שלנו - היום כבר אי אפשר להתעלם מהדרת נשים בישראל. בכל מגזר, בכל עיר ובכל שכונה - הדרת הנשים מחלחלת לכל חלקי החברה הישראלית. איך זה קרה?

תקצוב מגדרי מאפשר לחשוב מחדש על אופן חלוקת התקציב, כך שיהלום את הצרכים ואת סדרי העדיפויות של נשים וגברים. זוהי אסטרטגיה לקידום מעמדן של נשים ולצמצום אי השוויון המגדרי בחברה, המתמקדת בעבודת ניתוח ומעקב אחר תהליכי תקצוב מנקדות מבט מגדרית.

לא סתם משתמשים פעמים רבות בדימוי של הרכבת משקפיים כדי לתאר אימוץ של מודעות פמיניסטית. כמו במשקפי ראייה כך גם עם המשקפיים המגדריים – מרגע שהרכבנו אותם כבר אי אפשר לראות את המציאות בלעדיהם. וגם, כפי שיודעות ויודעים מי שזקוקים למשקפיים, המספר עולה עם הזמן. ככל שאנחנו מאמצים את הראייה המגדרית, כך אנחנו מחדדות את הרגישות המגדרית שלנו ומתחילות לשים לב לעוד ועוד היבטים במציאות חיינו שמושפעים מיחסי הכוח המגדריים ודורשים שינוי. המשקפיים המגדריים הם כלי עוצמתי ויעיל שמאפשר לנו לפעול ולקדם חברה שוויונית וצודקת יותר.

במחקר שקיימתי במסגרת עבודת דוקטורט (שחר-פרירא, 2019) מצאתי שמנהלות לשינוי חברתי תופסות את המנהיגות שלהן כמנהיגות משותפת ומציעות מעבר מתפיסת "אני" לתפיסת "אנחנו".

אתרי האינטרנט ודפי הפייסבוק של ארגונים שאימצו שפה שיוויונית מגלים התמודדות יצירתית ומגוונת עם יישום הפנייה, תוך כיבוד השפה וחוקיה. כמו במקרים רבים אחרים של התעדכנות – זהו שכלול, והתקדמות

לא רק שהבנתי עד כמה חשוב להשקיע בדו״ח סיכום שנה טוב, גם קלטתי שאני צריכה להתאפס על עצמי ולהתחיל לעבוד עליו. זו הייתה אחלה של תזכורת

לפי נתוני האו"ם – ההערכה היא כי 640 מיליון נשים בעולם בגילאי 15 ומעלה נחשפו לאלימות מצד בן זוגן. במחקר שנערך ב-2018 – עוד לפני הקורונה שהעלתה את המספרים – ההערכה היתה שאחת משבע נשים בעולם חוותה אלימות מצד בן הזוג ב-12 החודשים האחרונים ו-137 נשים נרצחות בכל יום בעולם על ידי בן משפחה.

"חייבים לעשות משהו לפני – ולא רק לבכות אחרי" אלו המילים שאמרה רחל בן דור מייסדת ויו"ר תנועת ארבע אמהות - לצאת בשלום מלבנון, בהלוויית בן כיתה של בנה, שנהרג באסון המסוקים בפברואר 1997. אותו רגע מר של שכול בקיבוץ משגב עם הצמוד לגבול, היה הרגע בו החל למעשה המאבק שלה למען החיים. "הבטחתי לעצמי ולו שאעשה הכל להפסיק את המוות המיותר הזה".

לצפריר בשן יש בלוג שעוסק בכתיבה אפקטיבית, ומידי פעם הוא שולח למנויים שלו אימיילים בהם הוא משתף תובנות מהחיים, סיפורים משעשעים ומידע שימושי. ביקשנו את רשותו לחלוק עם קוראי SHIFT את מה שהיה לו לומר על כתיבה בלשון זכר, נקבה או יוניסקס, כי אנחנו רואות שזה די מאתגר כל העניין הזה של לדבר ג'נדר פרינדלי. תקראו, זה מצחיק:)

נעים להכיר: אורית סוליציאנו תפקיד: מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מה זה איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית? ארגון הגג של כל מרכזי הסיוע במדינת ישראל והארגון המוביל במאבק באלימות המינית בחברה הישראלית. אנחנו פועלים בגישה רב-תחומית למגר את התופעה הקשה של אלימות מינית ופועלים מול מערכת אכיפת החוק כמו גם […]

בפרק הזה מציצות אל מאחורי הקלעים של מחאה שסחפה עשרות אלפי נשים לרחובות – המאבק נגד רצח נשים.

סמאח מסבירה למה יותר נשים ערביות נרצחות, ומדוע דווקא מקרי הרצח של נשים ערביות לא מפוענחים. היא גם מספרת למה אחרי שנים ארוכות של מאבק נפרד ברצח נשים, ערביות ויהודיות איחדו מאבקים, ומה אומרים על זה בחברה הערבית.

"אם את רוצה שבאמת יקראו אותך אז עדיף שלא ידעו שאת אישה" אסתי ביטון שושן, אישה פמיניסטית, מזרחית חרדית, מדברת על הבחירה שעשתה לכתוב בשם בדוי, של גבר, כדי שאנשים יקראו את מה שיש לה לומר. מאז היא כבר כותבת בשמה, אבל עדיין ממשיכה להאבק נגד הדרת נשים בתוך החברה החרדית.

דיברנו עם נעמה גולדברג* ועתר ארזי שהקימו את "לא עומדות מנגד", קבוצת פייסבוק שהצליחה לעורר שינוי מהפכני בסיוע לנשים שורדות זנות.

טל שניידר, עיתונאית איך הצליחה להשפיע על סדר היום בבחירות המקומיות, ומהם הכלים שלה להגיע לציבור ולייצר סחף ברשתות החברתיות.

נפגשנו עם שירי לוינס כדי לשמוע ממנה איך היא מצליחה לרתום לפעילות ב"נשים עושות שלום" מגוון נשים מכל האוכלוסיות בארץ – ערביות ויהודיות, מערי הפריפריה, מהתנחלויות, חילוניות ודתיות, ודוברות רוסית.

שוחחנו עם יהל אזולאי שרעבי על השותפויות שיצרו ב"לילה טוב" בין בלייניות, מנהלי מועדונים, רשויות ועוד, על הפרדה שהצליחו לייצר בין הערות שבאות בטוב וכאלה שחוצות את הגבול.

אחרי שנתקלתי בסדרת הרשת: נשים זקנות מדברות על החיים (על זקנה וגם על מיניות), ואחרי שהופיע לי בפיד סרטון סטופ מושן על אמצעי מניעה לצעירות, שניהם "מוצרים דיגיטליים" של עמותת נשים לגופן, סקרנה אותי השאלה: מה הניע אותן לעשות את הקפיצה הזאת אל תוך עולם הדיגיטל?

לילה טוב היא יוזמה משותפת שלנו, פעילות חברתיות, בלייניות ובליינים, בשיתוף בעלי ברים ומועדונים, שמטרתה לצמצם את האלימות המינית בחיי הלילה - החל בהטרדות וכלה בשימוש בסמי אונס.

צעדת התקווה הייתה אירוע שיא ב-2016. הקונספט של האירוע היה חיובי ומגייס. הרגש של "תקווה" הניע לפעולה והצליח לפנות למכנה משותף רחב בציבור. האקט של "צעדה" במקומות שונים בארץ אפשר לכל אחת להצטרף במינון ובמקום שהתאים לה. הקול הנשי, האמהי, הצליח להכיל ולחבר אוכלוסיות מגוונות וליצור הזדהות ומוטיבציה להשתתפות.