רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
"חיים יחד" נוצרה מתוך המציאות של המלחמה, אבל בעיות היסוד שהיא באה לפתור לא קשורות באופן ישיר רק למלחמה. שורש הבעיה נוגע לסוגיות של דיור, איכות החינוך לכלל תלמידי ישראל, בריאות נגישה בפריפריה והזדקנות בכבוד.
המלחמה חשפה את חוסר האחריות של נבחרי הציבור שלנו. היא חשפה את הזנחת הביטחון הבסיסי שלנו, ואת היהירות. המנהיגים לא ראו מה צומח לידינו ולאיזה אסון הם מובילים אותנו. הם זנחו את הביטחון כמו את שאר התחומים שמאפשרים חיים בכבוד: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. – על פי חמשת המ"מים שתבע ז'בוטינסקי שהם חובת המדינה כלפי אזרחיה.
15M הוא כינוי לגל המחאות בספרד שפרץ ב-15 במאי 2011, והשפיע על מקומות רבים בעולם, ביניהם גם המחאה החברתית בישראל, שדרשה צדק חברתי. תנועת 15M שיצאה נגד האבטלה הגבוהה, השחיתות והשיטה הפוליטית, הצליחה לתרגם את גל המחאה למפלגה ולרשימות מקומיות שהתמודדו בבחירות ברחבי המדינה, והפכה גורם משפיע בפוליטיקה בספרד.
כאשר חוקי ההפיכה המשטרית עלו לסדר היום, והמאבק הציבורי החל, הקמנו בשתיל את "ערוץ המאבקים" (ינואר 2023) ערוץ ווטסאפ שקט שמטרתו להסתכל החוצה ולבדוק מה עבד שם? בהתחלה סיקרנו מחאות ומאבקים מהעולם, ובהמשך עברנו להסתכל גם על מאבקים מקומיים. חמישה חודשים אחרי, עוצרות לבחון מופעים חוזרים ודפוסי פעולה מוצלחים ומה ניתן ללמוד מהם – חלק א'
המנהיגות במחאה הנוכחית היא מנהיגות מבוזרת. אין הנהגה אחת אלא הרבה מאוד קבוצות, שנקראות לדגל באירועים גדולים כמו ימי שיתוק או שביתה. לפי נחי אלון (לומד ומלמד על התנגדות אזרחית בלתי אלימה) למחאה מבוזרת יש כוח רב יותר, כי קשה לשלטון לפרק את ההנהגה.
למחאה הפרו-דמוקרטית בישראל יש ממדים בינלאומיים ומדיניים. עבודה נכונה במרחב הבינלאומי אמנם לא תושיע לבדה את ישראל, אבל תוכל לסייע למאמצי המחאה להצליח. בשנים האחרונות, הימין בארץ ובעולם ידע לפעול ביחד ולייצר רשתות סיוע והשפעה. זה בלט בקשר בין אנשי טראמפ לימין הקיצוני באירופה, ולברית של נתניהו עם מנהיגים לאומניים ופופוליסטים, ובראשם אורבן מהונגריה. המחנה […]
בדקנו איך נראות מחאות בהן לוקחים חלק צעירים אקטיביסטים. הסתכלנו על מחאות גלובאליות, ולמדנו מה גורם לצעירים ליזום מאבק, לקחת חלק במחאות, כיצד הם מתארגנים ומה מניע אותם לפעולה.
בימים אלה של להיטות הממשלה והקואליציה להעביר שורת רפורמות שיזעזעו וישנו לחלוטין את צביונה של המדינה ומנגד, התרחבות המחאה האזרחית, אפשר ללמוד ממאבקים לא-אלימים מוצלחים, שהתקיימו במדינות אחרות. דוגמה מפורסמת למאבק בלתי-אלים שנלמדת מאז באקדמיה ובארגוני חברה אזרחית ברחבי העולם היא המחאה החברתית בסרביה, שהביאה לסיום שלטונו של סלובודן מילושביץ' בסרביה ולכינונה של דמוקרטיה.
בתורכיה יש ניסיון ארוך יותר בהתמודדות עם שחיקה דמוקרטית. הדבר מאפשר להפנות תשומת לב לא רק למהלכים בעייתיים שנקט ארדואן ולהזהיר מפניהם, אלא גם לדרכים בהן הגיבו לכך תומכי-דמוקרטיה בחברה האזרחית ובמערכת הפוליטית בתורכיה. ניתן ללמוד מהחברה האזרחית בתורכיה שפעלו לשמור על הדמוקרטיה – מימי המחאה בפארק גזי ב-2013, דרך הניצחונות המרשימים של מועמדי האופוזיציה בבחירות המוניציפליות באיסטנבול ואנקרה ב-2019, ועד למחאת סגל אוניברסיטת בוספורוס באיסטנבול, שנמשכת מאז 2021 נגד מינויים פוליטיים בקמפוס.
איך נולד Indivisible המדריך להתנגדות? בבוקר של התשעה בנובמבר 2016, עם התבהרות תוצאות בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב, למיליוני א.נשים בארצות הברית נפלו השמיים. אווירת ההלם מוחלט שררה באלפי ערים ברחבי המדינה. א.נשים התהלכו אבודים עם דמעות בעיניים. אלו היו הרגעים בהם נוצרו תחושות המתח והחרדה שילוו אותנו במשך קצת יותר מארבע שנים – ולא ברור היה מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת.
על מנת להצליח במאבק אזרחי נדרשת חשיבה יסודית ואסטרטגית אודות הבעיה שאותה רוצים לפתור, הפתרונות האפשריים, והשחקנים או הגורמים שיכולים לתת לה מענה. מדובר בניתוח שהוא הרבה יותר מסובך ממה שנראה ממבט ראשון.
מחאת החקלאים בהודו לא פרצה מיד. מי שהגיבו ראשונות באופן אפקטיבי היו המדינות בפדרציה ההודית המתנגדות לשלטון הימין. החקלאות בהודו אמורה להיות מנוהלת ברמת 29 המדינות, ולא בתור תכתיב מהמרכז. המדינות חוקקו בזריזות חוקים הסותרים את החקיקה הפדרלית, ופנו לבית המשפט העליון בניו דלהי, בטענה שהחקיקה הפרה את האיזונים החוקתיים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי.
#האשטאג הוא כלי מילולי בידיהם של קבוצות מחאה להעביר מסר, לבנות סולידאריות ולהגביר מודעות ציבורית לסוגיה חברתית בוערת. כדי להבין טוב יותר איך משתמשים בהאשטאג, מעניין להסתכל על דוגמאות אקטואליות ומתוכן ללמוד כיצד להשתמש בהאשטג כדי להפעיל קהלים גדולים וליצור דיונים אזרחיים משמעותיים.
הבנתי שאני הולכת לכתוב בלוג חברתי שמקדם את הערכים שמובילים את עבודתי החינוכית, ודרכו אנסה להשפיע על שינוי חברתי-פוליטי. הבלוג בניגוד לכלי התקשורת המיינסטרים, יציג את הפן החיובי של שכנות טובה ונורמטיבית בין ערבים ויהודים
המחאה בבלארוס משכה עניין מיוחד מצד אנשים שלאו דווקא מתעניינים בפוליטיקה פוסט-סובייטית. אקטיביסטים. ואפשר להבין אותם. מבחינות רבות, זאת מחאת החלומות.
עברו כמה חודשים מאז החלה המחאה בבלפור, על כל גווניה ושלוחותיה, וחשבנו שזה זמן טוב לעצור לרגע ולהסתכל על מה שקורה בהקשר רחב יותר. לטובת העניין הזמנו לראיון את פרופ' טלי חתוקה, אדריכלית ומתכננת עירונית.
יש הרבה קסם באקטיביזם, במיוחד אם זו הפעם הראשונה – הכל חדש ומרגש וכל הצלחה נותנת דלק להמשיך לעשות. אבל האקטיביזם היה כאן לפנינו וכנראה ישאר גם אחרינו, ויש המון ידע שנצבר לאורך השנים. ריכזנו לכםן כמה לינקים עם תובנות חשובות וטיפים שימושיים.
"חייבים לעשות משהו לפני – ולא רק לבכות אחרי" אלו המילים שאמרה רחל בן דור מייסדת ויו"ר תנועת ארבע אמהות – לצאת בשלום מלבנון, בהלוויית בן כיתה של בנה, שנהרג באסון המסוקים בפברואר 1997. אותו רגע מר של שכול בקיבוץ משגב עם הצמוד לגבול, היה הרגע בו החל למעשה המאבק שלה למען החיים. "הבטחתי לעצמי ולו שאעשה הכל להפסיק את המוות המיותר הזה".
הפגנה כבודה במקומה מונח. היא אחלה. אבל היא תצורה אחת של מחאה, שמתאימה לסוג מסוים של אנשים, עם אנרגיה מסוימת, ותלויה בפרמטרים מאוד נוקשים כמו: שעות, מקום, תזמון ועוד.
הסיכוי שאנשים יהיו מעורבים בפעילות שלנו יגדל, כאשר ירגישו תחושת שייכות והזדהות עם הבעיה ואסטרטגיית השינוי. לכן חשוב שנקשיב לצרכים ולמוטיבציות המניעות את האדם השומע אותנו.
צעדת התקווה הייתה אירוע שיא ב-2016. הקונספט של האירוע היה חיובי ומגייס. הרגש של "תקווה" הניע לפעולה והצליח לפנות למכנה משותף רחב בציבור. האקט של "צעדה" במקומות שונים בארץ אפשר לכל אחת להצטרף במינון ובמקום שהתאים לה. הקול הנשי, האמהי, הצליח להכיל ולחבר אוכלוסיות מגוונות וליצור הזדהות ומוטיבציה להשתתפות.
יסמין וגילי דנות בשאלות של בעלות על השאיפה לעולם טוב, צודק ושוויוני יותר, ומנסות להבין איך זה קשור לקידום השלום.