חיים יחד – כי זה כן הזמן ליוזמות חדשות

צילום:יוסי זמיר, שתיל סטוק

ד"ר יהודה מימרן מייסד התנועה "חיים יחד" (ח"י) בשיחה עם לב ארן.

מה הביא אתכם להקמת תנועה חדשה ולמה דווקא עכשיו בזמן המלחמה?

"חיים יחד" נוצרה מתוך המציאות של המלחמה, אבל בעיות היסוד שהיא באה לפתור לא קשורות באופן ישיר רק למלחמה. שורש הבעיה נוגע לסוגיות של דיור, איכות החינוך לכלל תלמידי ישראל, בריאות נגישה בפריפריה והזדקנות בכבוד.

המלחמה חשפה את חוסר האחריות של נבחרי הציבור שלנו. היא חשפה את הזנחת הביטחון הבסיסי שלנו, ואת היהירות. המנהיגים לא ראו מה צומח לידינו ולאיזה אסון הם מובילים אותנו. הם זנחו את הביטחון כמו את שאר התחומים שמאפשרים חיים בכבוד: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. – על פי חמשת המ"מים שתבע ז'בוטינסקי שהם חובת המדינה כלפי אזרחיה.

אנחנו תנועה שמאמינה שהקהילות והסקטורים השונים – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים ועולים יכולים ליצור בארץ שותפות של ייעוד ולא להסתפק בשותפות גורל.

מאמינים שיסוד מרכזי של החברה ראוי שיהיה הדאגה לאחר, לקשיש, לנכה. מאמינים בשותפות בין יהודים וערבים, ובזכות שלנו לחיות פה חיים ראויים.

בתוך הפאזל של החברה הישראלית היום, איפה החלק שלכם?

ההחלטה הראשונית שלנו היתה שלא מתחרים בארגונים חברתיים אחרים אלא ההפך – אנחנו מבקשים להיות בית גם לארגונים שממוקדים בנושא מסוים ורוצים לקדם נושא ספציפי בלי להירתם כרגע לתיקון כללי של החברה הישראלית. אנחנו בונים את עצמנו כגוף הוליסטי מתכלל שיוכל לסייע גם ליוזמות ממוקדות.

המנהיגות שלנו שכולה מתנדבים כוללת אנשים שהובילו ומובילים ארגונים גדולים במגזר השלישי וגם כאלה בעלי ניסיון בשירות הציבורי ובעולם העסקי. אלו אנשים שיודעים לעבוד בצורה תלת מגזרית, ויודעים גם לסייע ליוזמות ממוקדות יותר.

מי קהל היעד שלכם?

אנו פונים בראש ובאשונה אל אנשי חינוך ותרבות, אלה המתעקשים לראות את האדם במלאותו. אנשים הרואים במסורת היהודית, ובמסורת בכלל, דרך שמייצרת פיוס ולא שנאה. שיש בהם צמא למנהיגות אחרת, ושלא משתפים פעולה עם השטחת האנושיות.

מה גורם לאנשים להצטרף אליכם בתקופה הקשה הזו?

אני מאמין שערכים זה גורם ממגנט. פנינו למנהלי בתי ספר, לעמותות שעוסקות ברווחה, דיור, בריאות, נוער בסיכון, קליטת עלייה מאתיופיה, אנשי אקדמיה. חיפשנו את האנשים שצמאים להשמיע קול וחרדים לחברה הישראלית. חיפשנו אנשים שנתנו ממיטב שנותיהם לחברה ישראלית מתוקנת וששואפת צדק חברתי.

מצאנו שהם מבוהלים מול עוצמת השנאה והקרע, הם מאוכזבים מהבינוניות של המערכת הפוליטית, מאי היכולת של אופוזיציה וקואליציה להיות ענייניים ולהירתם לטובת הכלל. המטרה שלנו היא להפוך אותם לפעילים גם ביומיום. חילקנו את המצטרפים לצוותי עבודה: אסטרטגי, הבניית מצע התנועה, גיוס משאבים, תקשורת, הכנת חזון וניירות עמדה ועוד. אנחנו כבר מעל מאה איש שהם מנהיגים מובהקים ומגוונים של החברה הישראלית, והרישות שלהם מביא עוד ועוד פעילים. בנוסף אנחנו בונים פעילות אזורית, כך שיש פעילים שממוקדים באזורים גיאוגרפים מסוימים.

האם מתוכננות פעילויות של התנועה מעבר למפגשים שאתם מקיימים?

השפעה על מדיניות – המפגשים זה רק הבסיס. מה שעל השולחן שלנו הוא הפקת ניירות מדיניות.

הנגשת ידע – אנו פועלים להקמת אתר אינטרנט והפקת פודקאסטים.

לימוד – בנוסף, חשובה לנו גם הנשמה היתרה, אנחנו פותחים מסגרות לימוד בהם משולבת המסורת היהודית עם אוצרות האנושות האוניברסליים, וזוהי למידה שמכוונת למעשה החברתי ולתיקון החברתי

אנחנו פעילים סך הכל שלושה חודשים כך שיש עוד דברים רבים שאנחנו מתכננים ועדיין לא מומשו וגובשו.
חשוב לנו גם לא להיות מגובשים מידי כדי שכל מי שמצטרף ירגיש שיש לו יכולת להשפיע על עיצוב התנועה, החזון והמשימה המשותפת.

איך אתם מצליחים לייצר קשב למסרים שלכם?

זה באמת קשה, ויש לנו כאן אתגר משולש:

1. כאשר חברה הישראלית עסוקה בנושאים ביטחוניים, קשה לעורר שיח על נושאים חברתיים.
2. קשה לעורר מודעות לסוגיות גדולות כל כך, לשורש העוול החברתי. בעולם החברתי קל יותר לבנות קבוצות ממוקדות מטרה, למשל בני משפחה של חולים במחלה מסוימת המבקשים להכניס תרופה חדשה לסל התרופות, הם נמצאים במאבק קיומי יומיומי שמניע אותם לפעולה.
3. אין חשיבות והבנה שפערים חברתיים ומצוקות הם סוגיות דתיות. לבושתנו בעולם הדת היהודי שתופס נתח חשוב בישראליות, העיסוק הוא בסוגיות שבין האדם למקום כמו סוגיות כשרות ותחבורה בשבת. העובדה שמידי שנה 150 קשישים בישראל מתים בבית בבדידות ובלי השגחה לא משכנעת אותם שיש ליהדות מה להציע לתיקון בתחום המדיניות. בפועל, בתקופות של בחירות אנחנו רואים שהעניין החברתי לא מספיק מרכזי.

האתגרים האלה חידדו לנו שתחילה עלינו לאתר מי השיכבה המשמעותית שכן אכפת לה מהסוגיות שמטרידות אותנו ומוכנה להיאבק למענן. זיהינו אנשי חינוך – מנהלי בתי ספר, שלא משלימים עם מצב החברה הישראלית והם שותפים טבעיים ליוזמה שלנו או מנהלי עמותות הרואים על בסיס יומיומי את הצרכים של החברה הישראלית.

כיוון שאנחנו עוסקים בבעיית עומק של החברה הישראלית ולא במצוקה ספציפית, גם המצטרפים לתנועה הם אנשים שלא באים עם אינטרס אישי אלא רק מתוך רצון לתיקון. הם מצדם מכירים עוד ועוד ישראלים שלא נואשו, שלא התבלבלו, ושרוצים להתנדב בריפוי סוגיות העומק של החברה הישראלית.

חשובה לנו מאוד התלת מגזריות של המצטרפים שלנו כדי לפצות על חולשות המגזר השלישי ובעיקר לצורך שרידות כלכלית שגורמת לאי יציבות וגם לקושי לגייס את הכוחות הכי מקצועיים. עניין זה מקשה על קשר פורה אפילו עם ממשלה שמכירה בחשיבות החברה האזרחית.

איך התנועה מתייחסת לנושאים כמו מניעת הסלמה בין יהודים וערבים, או קידום שלום עם שכנותנו?

אנחנו מדברים על שותפות בין כלל החברה הישראלית ולכן חשובה לנו שותפות משמעותית בין יהודים וערבים. אנחנו מאמינים גם בקשר בין מסורת יהודית לבין המסורת הערבית, בקידום חינוך שבונה שותפות, בהכרה של מסורת הפיוט לה שותפים יהודים וערבים. ולא רק בגבולות ישראל.

עוד לפני הסכמי אברהם היו משלחות של יהודים מישראל במרוקו. הקשר בין החברות נבנה עוד לפני הכניסה של הפוליטיקאים, היו ביקורים, היו כנסים, אבל צריך כמובן להיות צנועים בעניינים כאלה, ולתת את הקרדיט לתהליך הפוליטי שהבשיל לכדי שלום בין ישראל למרוקו.

בכל זאת חשוב להזכיר שעוד לפני השלום הפורמאלי, מלך מרוקו אמר בין השאר בהקשר של עולי מרוקו בישראל ובתפוצות "על כל אזרח שאני מפסיד -אני מרוויח שגריר"

מה אתה רוצה לומר לסיכום?

יש קונצנזוס ישראלי על זכויות שחייבים לקבל קשישים וניצולי שואה או נושאים שנוגעים לנגישות לדיור, לשירותי בריאות ועוד. המטרה שלנו היא לתרגם הסכמות רחבות של החברה לתנועה ציבורית חזקה.

לצד ההסכמות לייצר אמון. אמון בין יריבים אידיאולוגיים, בין יריבים פוליטיים, גם כשאין הסכמות לדעת לסמוך על היריב שהוא מכוון לטוב לשיטתו. שגם אם אתה חולק עליו, עדיין אכפת לך ממנו ולהיפך.