למה חשוב לשמור על כתיבה שוויונית ואיך נעשה את זה נכון?

צילום:אלון קורנגרין, שתיל סטוק

נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מצא לנכון להודיע, על העדפת צורת "הזכר הסתמי" בפרסום מודעות דרושים מטעם הנציבות, במקום שימוש בלוכסן או בכתיבה שוויונית.

אז אולי הזכר הוא סתמי, אבל כל השאר ממש לא! בעולם המקצועי ובעולם החברתי השפה היא פוליטית, ואנחנו יצורים פוליטיים. כמו שכתבה כל כך יפה שימבורסקה: בשירה אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה (תרגם: רפי ויכרט):

הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.

כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים

אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם

הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.

אנחנו יודעים ששפה משנה מציאות, יוצרת תודעה, ושעברית וגם ערבית הן שפות ממגדרות. אנחנו יודעות שמי שמתנגד או מתנגדת לפמיניזם, לליברליזם, לזכויות נשים, להטב"ק ועוד, משתמש בשפה על מנת לשמר דפוסים ישנים, שמשמעותם היא הנצחת פערים ושימור יחסי הכח הקיימים בחברה.

מחקרן האמפירי של פרופ' תמי קריכלי-כץ וד"ר טלי רגב, ומחקרים רבים אחרים הראו שפניה בלשון זכר לקהל שכולל נשים, נערות וילדות מעמיקה את הפערים המגדריים הקיימים ממילא בחברה ופוגעת בהישגים הפוטנציאלים של נשים.

איך אנחנו יכולות לשנות מציאות ולהשפיע על תודעה בארגון שלנו, כשאנחנו מחפשים עובדות או עובדים, בהתבטאויות שלנו בצוות וכלפי הקהלים שלנו?

חמש דרכים יצירתיות לכתיבה שוויונית

1. פניה מגדרית הפונה לנשים ולגברים

תראו את מירב מיכאלי. מה שהתחיל כקוריוז, שיש מי שגיחכו לגביו ושהצליח לעצבן אך גם ליצור בהדרגה תמיכה ציבורית,  גרם לכולנו לעשות רגע-חושבות בכל פעם שדברה בלשון רבות נקבה (לא סתמית בכלל). אז כן: לשלב מדי פעם גם בעל פה וגם בכתב את ה"אנחנו חושבות וחושבים, יודעות ויודעים, כועסות וכועסים, משתעממים ומשתעממות, מרוצות, מסתכלות". זה לא רע בכלל ובעיקר מכניס את כולנו לתמונה ולא מרחיק אותנו ממנה.

2. שימוש בלשון לא ממוגדרת

"לא לא לא נשתוק אם אין שוויון בפני החוק"  "תראו מה קורה לנו" "תודו לי אחרי זה" – לשון עתיד ולשון ציווי פחות ממוגדרות ומכלילה גם אותנו 50% מהאוכלוסיה. קחו לדוגמה את בחינות הבגרות – אפילו משרד החינוך (לידיעת הקורא דניאל הרשקוביץ) הכיר בעובדה שאם הוא רוצה לקבל מענה ישיר ולא מדיר לשאלות  לתלמידות ולתלמידים, הוא צריך להשתמש בלשון ציווי רבים: קראו, כתבו, ענו על השאלה!

אם בעבר הקפידו המורות והמורים ללשון, על פניה מובחנת מגדרית לנשים ולגברים, חשוב לזכור שגם האקדמיה ללשון העברית קבעה שפניה בלשון עתיד או ציווי זהה לנשים ולגברים היא תקנית. אפשר אמנם להשתמש ב"צאינה וראינה" או "הקשבנה". אך אפשר ורצוי גם: "צאו החוצה", "היכנסו ללינק", וגם "תקשיבו", "תנרמלו" או "נסבלט" – פניה באמצעות פעלים שלא ממגדרים ומכלילים את כולנו.

באותה מידה אפשר גם להשתמש בשם הפעולה ולא בלשון זכר/נקבה "בואו לעבוד איתנו", "חשוב לזכור" במקום: דרוש/ה עובד/ת ולהבדיל מזכור/זכרי.

3. הסלאש (הלוכסן:) והנקודה

יש כמובן את הסלאש והנקודה שמזכירים לנו שפונים גם אליי ואלייך כשמחפשות ומחפשים מנהל/ת או ממונה בכיר/ה, נגיד/ת בנק או ראש/ת ממשלה! ואפשר גם להשתעשע איתם – למשל לדבר על פסיק/ה ונקוד.ה. זה מושך את העין וגם מעלה חיוך. מצד שני יש הטוענות, כי הדגשת צורת הנקבה אם על ידי לוכסן או אפילו על ידי פניה בלשון נקבה מנכיחה את המגדר ואת הסטריאוטיפים המגדריים הנפוצים בחברה. לטענתן פניה בלשון נקבה או באמצעות לוכסן, הנובעת מרצון לשתף ולהתייחס לנשים בכבוד, חוטאת למטרה: בחברה שבה נשים נתפסות כמסוגלות פחות, לא כדאי להזכיר להן מי הן. (כך במחקרן של קריכלי ורגב).

4. לכתוב בלשון נקבה

ניתן למשל לשנות את השם של לוח הדרושים של הארגון, הלוח הפיסי או הלוח באתר, ל"לוח הדרושות", או לכתוב בלשון נקבה את מודעות הדרושים (דרושות!) ולשים בכוכבית קטנה למטה הנחיה שאומרת שכל האמור בלשון נקבה, תקף גם ללשון זכר במשמע 😊

5. השיטה ההיברידית

לפנות לא/נשים בשפה מכלילה ומזמינה. עם סלאש בלי סלאש, עם נקודה, בלי נקודה – חברותים, מתנדבימות, עובדים ועובדות יקריםות. השיטה ההיברידית של הכתיבה, זו שאותה אנחנו משתדלות גם להנחיל דרך הבלוג שלנו ועמודי הדיגיטל של שתיל, היא כזו שמשחקת עם השפה ועם הצדדים המעניינים והמאפשרים שבה, דווקא בשל היותה שפה מגדרית, פעם דיבור בלשון נקבה ופעם בזכר, פעם ברבות ופעם ברבים, שימוש בציווי או בלשון עתיד וכל אלה ביחד יוצרים מקום לכולן. כן, גם לכולם.

ובכלל לפתוח את הראש ולחשוב רגע, על שפה כמחוללת תודעה, גם בעולם העבודה ובעצם בכל מקום בו אנו מתבטאים , בכל הזדמנות בה לביטוי שלנו יש מרחב השפעה. ד"ר מיכל שוסטר, שחוקרת ואורגת מלים ותרבויות, מציעה ידע יישומי וקורס בשפה מכלילה ושלומית עוזיאל, חוקרת של האוניברסיטה הפתוחה מציעה מגוון של כלים להתמודדות. בואו נשתמש בשפות העברית והערבית הנפלאות שיש לנו, כמשפיעות ומחברות ולא מפלגות ומשמרות פערים.